תעלומת העצלנים

עצלני התלת-אצבע הם כה עצלים, עד כי הם יורדים מביתם שבמרומי העצים רק אחת לשלושה שבועות, כדי לעשות את צרכיהם. במקרה של בעלי החיים הללו, הטלת הצואה עלולה להיות קטלנית. מחצית מכל מקרי המוות המתועדים של עצלן התלת-אצבע נגרמים על ידי טורפים שלוכדים אותם בקרבת הקרקע. העצלנים גם עלולים ליפול בעת הירידה מהעצים.

אך ממחקר חדש עולה שעשיית הצרכים הזאת היא חיונית – ולא רק בשל סיבות הברורות מאליהן. רשת סימביוטית של אצות ושל עשים מאפשרת לעצלן התלת-אצבע לשמור על אורח חיים אטי, ומתברר כי הכל תלוי בעשיית הצרכים החודשית שלו.

העצלנים החיים בדרום אמריקה ובמרכזה, בהם עצלן התלת-אצבע, מבלים את הימים בנחת בעוד הם לועסים עלים בחופת היער. הם זזים לעתים כה רחוקות עד כי פטריות ואצות צומחות על פרוותם. אך יש סיבה לנרפות הזאת. עלים אינם מכילים הרבה קלוריות ואין להם ערך תזונתי גבוה, משמע שהעצלנים צריכים לחסוך באנרגיה כדי לשרוד. אין מדובר בעצלות כי אם ביעילות מבחינה אנרגטית.

ג'ונתן פאולי, ביולוג באוניברסיטת וויסקונסין-מדיסון, חקר את העצלנים הללו כאשר שאלה מסוימת החלה להטריד את מנוחתו. מלבד הסיכונים אליהם נחשפים העצלנים בעת ביקורי הקרקע שלהם, הטיפוס דורש אנרגיה רבה. כל מסע מעין זה אחראי לשמונה אחוזים מתקציב האנרגיה היומית של בעל החיים. במונחים אנושיים, ניתן להשוות זאת לצעידה של 30 דקות. מדוע, אם כן, העצלנים הללו מוציאים אנרגיה כה רבה רק כדי לעשות את צרכיהם?

תחילה בחן פאולי את הצואה עצמה. עשנורים (.Cryptoses spp) מטילים את ביציהם בערימות על גבי צואה טרייה, ובה הזחלים חיים וניזונים. בשלב מאוחר יותר הזחלים נהפכים לעשים, המזדווגים בפרוותם של העצלנים. במבט ראשון, היחסים האלה נראים חד-צדדיים, כאשר העצלן לא מרוויח ולא נפגע מהעשים. אך מאחר שדרישות האנרגיה למסע זה הן כה גדולות, פאולי ועמיתיו תיארו לעצמם כי העצלנים מרוויחים תועלת תזונתית נסתרת מהטלת הצואה על גבי הקרקע, ככל הנראה באמצעות הקשר שלהם לעשנורים.

כדי לבחון את הרעיון, השוו פאולי ועמיתיו את מספר העשים השורצים בפרוותם של עצלני התלת-אצבע חומי הגרון (Bradypus variegatus) לאלה שבפרוותם של מין אחר של עצלן, הקרוי עצלן דו-אצבע הופמן (Choloepus hoffmanni). החוקרים גם השוו את ריכוזי החנקן והזרחן על הפרווה ואת כמות האצות שגדלה על גבי כל מין של עצלן. במחקר נמצא כי עצלני התלת-אצבע נשאו יותר עשים, אצות וחומרי הזנה על גופם, מאשר דודניהם. באופן זה או אחר, העשים מוסיפים חנקן אל פרוותם של עצלני התלת-אצבע, וכך מאפשרים צמיחה של יותר אצות, שהן מקור מזון נוסף לעצלנים.

המדענים אינם בטוחים כיצד העשים עושים זאת: ייתכן שצואתם של החרקים מוסיפה חנקן לפרווה, או שהעשים עשויים להוביל את צואתו של העצלן עצמו בחזרה לפרוותו. אם כך, העצלנים אינם יורדים מהעצים רק כדי לעשות את צרכיהם בנוחות, אלא גם כדי לפגוש בעשים. נראה כי העשים, בתורם, מעודדים את צמיחתן של האצות.

האצות הן מזינות למדי ומכילות שומן רב. כאשר העצלנים מטפחים את פרוותם, הם מעכלים את האצות הללו. לפיכך, הטרחה לספק מקום בקרקע לביצי העשים מועילה גם לעצלנים עצמם, שכן העשים מספקים חנקן ואצות, כלומר יותר מזון לעצלנים. לעומת זאת, עצלני דו-אצבע אוכלים טווח רחב יותר של מוצרים צמחיים, יורדים מהעצים לעתים קרובות יותר ומטילים את צואתם בכל מקום אפשרי. נראה כי הם אינם זקוקים לתוספת התזונתית. אף על פי שהטלת צואה יכולה לסכן את עצלני התלת-אצבע, נראה כי במקרה זה התועלת גוברת על העלות.

לקריאת כל התגובות ברצף