אריגים של ארגמן

התכלת, הארגמן ותולעת השני מוזכרים במקורות היהודיים כצבעים יוקרתיים. בתקופה הרומית אריגים בצבע ארגמן, אשר מחיריהם האמירו, העידו על מעמד חברתי גבוה. במהלך השנים התגלו במדבר יהודה אלפי אריגים מהתקופה הרומית, שנמצאים כיום במחסני רשות העתיקות. חקר האריגים הללו מאפשר לזהות את חומרי הצבע בהם השתמשו בעת זו בארץ ישראל, וכך לגלות מידע נוסף על אנשי התקופה.

בעבודת הדוקטורט של ד"ר נעמה סוקניק, בהנחייתם של פרופ' זהר עמר וד"ר דוד אילוז מאוניברסיטת בר אילן, נותחו 180 דגימות צבע מהאריגים הללו. לדברי סוקניק, העובדת ברשות העתיקות, נצבעו מרבית האריגים בצבענים צמחיים, אשר היו זמינים וזולים. "בעזרת הצמח פואת הצבעים, למשל, הושגה קשת של גוונים אדומים," היא מפרטת. "הצמח איסטיס הצבעים היה המקור לגוון הכחול, ואילו רכפת הצבעים שימשה לגוון הצהוב."

אבל מקרב כל הדגימות, שלושה אריגים משכו את תשומת לבם של החוקרים. באמצעות HPLC, מכשיר אנליטי לזיהוי חומרי צבע, גילתה סוקניק, בסיועו של ד"ר אלכסנדר ורוואק, כי בשלושה אריגים מקור הצבעים הוא מן החי.

התגלה כי שני אריגים, בעלי גוון ארגמן-בורדו עז, נצבעו בטבילה כפולה בצבעים שהופקו מהחילזון הימי ארגמון קהה קוצים ומהכנימה הארמנית, אשר אינה גדלה בארץ וממנה הופק הגוון האדום המוכר במקורות כצבע השני. "הצלחנו לשייך את מקור הצבעים על פי הניתוח שביצענו," אומרת סוקניק. לדבריה, אף שקיימות מקבילות אחדות מאתרים אחרים בעולם, זו הפעם הראשונה שבה התגלה בישראל אריג שנצבע בשיטה זו. "שיטת הצביעה הזו מוזכרת גם בכתביו של פליניוס הזקן, היסטוריון מהתקופה הרומית, אשר תיאר את השימוש בטבילה הכפולה כדי להשיג גוון ארגמני הדומה לצבע היין," היא מוסיפה.

החוקרים זיהו שצבעו של האריג השלישי, בעל גוון כחול-ירקרק, הופק מארגמון קהה קוצים. "בצביעה בחילזון הארגמן ללא חשיפה לשמש ניתן להשיג גוון סגול-אדמדם, ואילו בצביעה בחילזון הארגמן בחשיפה לאור מתקבל גוון כחול," אומרת סוקניק. "כמו כן, על פי ניסויי צביעה שערך פרופ' זהר עמר נמצא שאם מבשלים את גיזת הצמר לאחר צביעתה, היא מקבלת גוון כחול. מרבית החוקרים מאמינים כיום שאת צבע התכלת של הציצית הפיקו באחד האופנים הללו, ומעניין לראות שהטכנולוגיה להשגת הגוון הכחול שימשה גם במקרה זה."

ד"ר אורית שמיר, אוצרת הממצאים האורגניים ברשות העתיקות, בחנה את האריגים ומצאה ששני האריגים בעלי הגוון הבורדו נטוו באופן האופייני לאריגי יבוא ואילו האריג הכחול נטווה באופן האופייני לאריגים המקומיים לארץ ישראל.

שלושת האריגים האמורים נחשפו במערות ואדי מורבעאת, מדרום לקומראן. "קשה לנו לקבוע בוודאות כיצד הם התגלגלו לשם," אומרת סוקניק. "אבל ברור לנו כי בעלי האריגים היו בעלי מעמד גבוה." החוקרים מעלים שני הסברים לאופן הגעת האריגים לאתר: אפשר שהם היו חלק מרכושם של פליטים יהודים אשר הגיעו למערות מורבעאת בסופו של מרד בר-כוכבא, ומייצגים את מצבם הכלכלי הטוב עוד לפני פרוץ המרד. אפשרות אחרת היא שהאריגים הם חלק מרכושה של יחידה רומית קטנה שהתמקמה במערות לאחר המרד. ייתכן שמחקרים עתידיים ישפכו אור על תעלומה זו.

לקריאת כל התגובות ברצף