שובן של נקבות הכרישים
מחקר בן 19 שנים על הכרישים הלימוניים חושף פרטים חדשים על האופן בו הם מתרבים
23/12/2013 14:29 | מאת: בריאן קלארק האוורד, נשיונל ג'יאוגרפיק
ב-1995 התחילו פלדהיים וצוות גדול של מדענים נוספים ללכוד כרישים לימוניים, לתייג ולשחרר אותם בלגונה. הצוות גם אסף דגימות לבדיקות די-אן-איי. במשך 18 שנים מדד הצוות יותר מ-2,000 כרישים לימוניים. המדענים גילו שנקבות כרישים שהושרצו בלגונה אכן חוזרות אליה כעבור 15 שנים כדי להביא את צאצאיהן לעולם. זאת הפעם הראשונה שהתנהגות זו תועדה בקרב מין כלשהו של כרישים. המחקר התפרסם בכתב העת Molecular Ecology, על ידי פלדהיים ומדענים מהקרן של תחנת השדה הביולוגית בבימיני, מאוניברסיטת מיאמי ומאוניברסיטת סטוני ברוק בניו יורק.
הכרישים הלימוניים אינם נחשבים מסוכנים לאדם. שמם ניתן להם משום שלגופם גוון צהוב והם יכולים להגיע לאורך של שלושה מטרים. אף שמדובר במין של דג, הנקבות מביאות לעולם צאצאים חיים, אשר מתפתחים בתוך מבנה דמוי שליה וניזונים ממעין חבל טבור עד בקיעתם. עם צאתם לאוויר העולם חשים הצאצאים למצוא מחסה במנגרובים, שם הם גדלים במשך כמה שנים.
"אנחנו לא רואים כרישים בוגרים בלגונה בעונות אחרות. הנקבות באות, משריצות ואחר כך איננו רואים אותן," אומר פלדהיים. הנקבות הבוגרות באות למקום השרצתן בין תחילת פברואר לשלהי מאי, במקרים רבים בכל שנה שנייה.
באמצעות בדיקות גנטיות של כרישים לימוניים במחקר, גילה הצוות שרבות מהנקבות מביאות לעולם שגר אחר שגר, במשך שנים, מהזרע של אותו זכר. "נקבות הכריש הלימוני מסוגלות לאגור זרע, לכן יכול להיות שהן משתמשות בזרע ליותר משגר אחד, אבל אפשר גם שאותו זוג כרישים מזדווג שנה אחר שנה," מסביר פלדהיים. "איננו יודעים מה אכן מתרחש מאחר שמעולם לא ראינו אותם מזדווגים בטבע." הצאצאים חיים ארבע עד שמונה שנים בלגונה ואז יוצאים אל הים. לדברי פלדהיים, לא ידוע לאיזה מרחק הם שוחים.
כשנשאל מדוע נקבות הכרישים שבות אל מקום השרצתן, פלדהיים משיב שהצוות שלו עדיין מנסה לענות על השאלה האמורה: "יכול להיות שהתשובה טמונה בעובדה שנקבות שחוזרות לאתרי השרצתן מביאות לעולם יותר צאצאים שמגיעים לבגרות מינית." העובדה שהאם הצליחה לגדול ולשרוד במקום כזה מאותתת שזה מקום טוב לגידול צאצאים.
תגובות