לפילים יתומים חסר ידע חיוני להישרדות

הישרדותם בטבע של הפילים האפריקניים, יצורים נבונים וחברתיים ביותר, תלויה בכישורי התקשורת המתוחכמים שלהם. במחקר שנעשה לאחרונה נבחנה השפעתם של דילול הפילים והעתקתם על קבלת ההחלטות ועל ההכרה שלהם כעבור עשורים אחדים.

אקולוגים התנהגותיים מאוניברסיטת סאסקס באנגליה הובילו צוות בינלאומי שחקר שתי אוכלוסיות פילים שונות: קבוצה שחיה ללא הפרעות באופן יחסי בפארק הלאומי אמבוסלי (Amboseli) בקניה וקבוצה אחרת שהועתקה ממקומה וחיה בפארק פילנסברג (Pilanesberg) בדרום אפריקה. הפילים מפילנסברג הועברו לשם בהיותם גורים במסגרת דילול מתוכנן של בוגרים וצעירים בפארק הלאומי קרוגר (Kruger) בשנות השמונים והתשעים של המאה שעברה. בניצולים מקבוצת הפילים שהועברה ניכרו סימנים לפגיעה נפשית ארוכת טווח, שהותירה עקבות בתהליך קבלת ההחלטות שלהם, מצב מקביל להפרעת דחק פוסט-טראומטית בקרב האדם, כך לפי מחקר שפורסם ב-Frontiers in Zoology.

פילים מפתחים מערכות יחסים חברתיות מורכבות במשך חייהם הארוכים. במחקר נמצא כי למידה ארוכת טווח והעברה של ידע באוכלוסיית פילנסברג נפגעו קשות מהדילול. "השיבוש החברתי על ידי האדם משפיע עמוקות על יכולות חשובות של קבלת החלטות בקרב הפילים האפריקניים, והשפעה זו עלולה לפגוע בהיבטים מרכזיים בהתנהגות החברתית שלהם," אומר גראם שנון, פסיכולוג מאוניברסיטת סאסקס שעמד בראש המחקר עם עמיתתו, קארן מקומב.

בסדרת ניסויים שבהם הושמעו הקלטות קוליות, גילו המדענים שפעילויות אדם, בהן דילול והעתקה, הן בעלות השפעה רבה על כישורי התקשורת, ההבנה החברתית וההכרה של הפילים האפריקניים בבר. מחקרים אחרים בדקו את ההשפעות הנפשיות וההתנהגותיות שמותירות בפילים הפרעות קיצוניות על ידי האדם, כגון ציד לא חוקי, ואילו מחקר זה היה הראשון שהעריך את כישורי התקשורת הבסיסיים של הפילים ואת יכולותיהם הקוגניטיביות בטבע, מציין שנון.

החוקרים ערכו שני ניסויים של תרועות פילים. בראשון הם השמיעו לפילים מגוון של תרועות - מוכרות ולא מוכרות - לשם השוואה ישירה של הידע החברתי שלהם. בניסוי השני הם חיקו תרועות של פילים בגדלים ובגילאים שונים, בהתאם למיקומם בהיררכיית השליטה. החוקרים רצו לראות איך מגיבים הפילים לרמות שונות של איום חברתי ואיך הם מבינים אותו לפי ההתנהגות שלהם, ובמיוחד לפי השימוש שהם עושים במיומנויות ההקשבה שלהם, ברחרוח לשם חקירה ובהתקבצותם לשם הגנה. כשמשפחת פילים מאוימת, חבריה נוהגים לעתים קרובות להתקבץ וליצור מערך מגננה, בו הגורים מתקדמים לעבר הבוגרים שבמרכז, האזור המוגן ביותר. היכולת "להבחין בין אויב לאוהב," אומרת מקומב, "מאפשרת לנתב את תגובות המגננה אל מצבים מאיימים באמת. התרועות היו אמצעי המעורר יכולות קוגניטיביות שבדרך כלל אינן נגישות לבדיקה בקרב אוכלוסיות של פילי בר."

בניסויי ההקלטות נבדקו תגובתם של הפילים לתרועות חברתיות שאינן מאיימות, בהן תרועות של פילים מוכרים וצעירים, וכן לתרועות מאיימות יותר, של פילים זרים ומבוגרים, למשל. התגלה שהפילים מאמבוסלי קיבלו החלטות נבונות יותר בזיהוי תרועות מאיימות. התנהגותם בתגובה אליהן הייתה קשב, רחרוח והתקבצות מובהקים יותר, אשר העידו שהם מיקדו את תשומת לבם בפילים הבולטים ביותר מבחינה חברתית - צעד הגנתי חשוב. לעומת זאת, הפילים מפילנסברג לא הצליחו לבצע הבחנות כאלה - תגובתם לא השתנתה בהתאם להיכרות חברתית או למעמד בהיררכיית השליטה של הפיל המריע.

להשפעות הדילול וההעתקה יש שני רבדים. בעקבות הזעזוע הראשוני נוצר מחסור במנהיגות ובדמויות לחיקוי בקבוצה. לפילים היתומים מקרוגר לא היו בפילנסברג דמויות לחיקוי שאפשר ללמוד מהן.

"הם עברו זעזוע נורא," מתארת הביולוגית ומומחית השימור ג'ויס פול, אף היא ממחברי המחקר וחוקרת של נשיונל ג'יאוגרפיק. "האימהות של הגורים הללו ובני משפחה אחרים שלהם נהרגו ונשחטו לנגד עיניהם. האחראים לדילול לא הבינו את ההשלכות לטווח הרחוק וכי מדובר ביצורים חברתיים ונבונים ביותר. לכן, מטעמי נוחות, הם קשרו את הגורים לאימהות המתות שלהם בזמן השחיטה. הפילים שלא זכו לדמויות חיקוי בילדותם מגיבים לאיומים באופן שונה מאוד מפילים במשפחות שיש בהן נקבת אלפא מבוגרת ומנוסה."


חברת נשיונל ג'יאוגרפיק השתתפה במימון המחקר

לקריאת כל התגובות ברצף