מה "כורה" פה?
ממצאים מעידים כי מכרות הנחושת בתמנע הן מימי המלך שלמה
8/9/2013 16:29 | מאת: עדי ויינברגר
בשנות השלושים של המאה הקודמת הדביק הארכיאולוג נלסון גליק לתמנע את השם "מכרות המלך שלמה" מתוך הנחה שכרו שם נחושת במאה העשירית לפני הספירה. אך לאחר שהארכיאולוג בנו רותנברג חשף במקום מקדש לאלה המצרית חתחור בשנות השישים של המאה הקודמת, התקבלה התפישה כי כריית הנחושת בתמנע בוצעה בימי הממלכה החדשה במצרים, מסוף המאה ה-14 לפני הספירה ועד למחצית הראשונה של המאה ה-12 לפני הספירה.
תפישה זו הייתה מקובלת כמעט 50 שנים, עד שבשנת 2009 יצא ד"ר ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב לבחון את אתר 30, אחד ממחנות התכת הנחושת הגדולים בבקעת תמנע. הוא ביקש להשוות את הטכנולוגיה שבה השתמשו בימי ממלכת מצרים לזו שנמצאה במכרות הנחושת בירדן, המתוארכים לתקופת הברזל (המאה העשירית לפני הספירה). "נדלקה לנו נורה אדומה כאשר מצאנו שהפעילות במקום התרחשה בתקופה מאוחרת יותר," הוא מספר. בשנה שעברה החלה משלחת של אוניברסיטת תל אביב בראשותו של בן יוסף לערוך חפירות בבקעת תמנע.
בחפירות שנערכו באתר "גבעת העבדים" גילה הצוות כי גם במקרה זה היה שיא הפעילות במאה העשירית לפני הספירה, בתקופה שחפפה לימי ממלכת ישראל המאוחדת של דוד ושלמה. "אספנו מאות זרעים וחרצנים של ענבים, זיתים ותמרים, ושלחנו אחדים מהם למעבדת התיארוך הרדיומטרי של אוניברסיטת אוקספורד לשם תיארוך בפחמן 14," מתאר בן יוסף. "הבדיקות חזרו עתה וקיבלנו תיארוך שלא ניתן לערעור. יש כאן מפעל נחושת גדול מאוד, שעד כה יוחס לאימפריה המצרית, כ-300 שנים טרם ימי שלמה. כיום ידוע כי זו טעות, שמקורה בכלים מתקדמים פחות שעמדו לרשות הארכיאולוגים של שנות השישים."
הממצאים גם אישרו ששיא הפעילות היה בתקופתו של המלך שלמה, אף כי לא נמצאו עדויות בשטח שהמקום היה בשליטתה של ממלכת ישראל. גליק כינה את אתר החפירה "גבעת העבדים", מאחר שסבר כי כוח משועבד הועסק בכפייה בכבשנים להתכת הנחושת וכי המקום הוקף בחומה כדי למנוע מהם להימלט.
לדברי בן יוסף, כיום ידוע כי העובדים בכבשנים היו אנשי מלאכה מיומנים וכי החומה שימשה כנראה להגנה בעת קרבות שהתחוללו בין ממלכת דוד לממלכת אדום. אף על פי שהמקרא לא מזכיר את הימצאותם של מפעלי נחושת באזור, ייתכן שהם משכו את תשומת לבו של דוד," מעיר בן יוסף ומוסיף כי כנראה עובדי המכרות היו הגרעין הקדום של ממלכת אדום וכי אולי ממלכת ישראל שלטה על האזור מבחוץ וגבתה מסים, אם כי קשה למצוא לכך עדות ארכיאולוגית.
בן יוסף מוסר כי לקראת סוף המאה העשירית לפני הספירה, בעת מסעו הצבאי של פרעה שישק, ננטשו אתרים רבים בבקעת תמנע. "ככל הנראה אחת הסיבות המרכזיות, אם לא המרכזית, למסע הזה הייתה כיבוש מפעל הנחושת הגדול," הוא משער. "פרעה שישק דאג לכך שהמפעל ימשיך להתקיים באופן מרוכז ויעיל יותר ושתוצרתו תגיע למצרים."
לכל החדשות »
להצטרפות למינוי »תפישה זו הייתה מקובלת כמעט 50 שנים, עד שבשנת 2009 יצא ד"ר ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב לבחון את אתר 30, אחד ממחנות התכת הנחושת הגדולים בבקעת תמנע. הוא ביקש להשוות את הטכנולוגיה שבה השתמשו בימי ממלכת מצרים לזו שנמצאה במכרות הנחושת בירדן, המתוארכים לתקופת הברזל (המאה העשירית לפני הספירה). "נדלקה לנו נורה אדומה כאשר מצאנו שהפעילות במקום התרחשה בתקופה מאוחרת יותר," הוא מספר. בשנה שעברה החלה משלחת של אוניברסיטת תל אביב בראשותו של בן יוסף לערוך חפירות בבקעת תמנע.
בחפירות שנערכו באתר "גבעת העבדים" גילה הצוות כי גם במקרה זה היה שיא הפעילות במאה העשירית לפני הספירה, בתקופה שחפפה לימי ממלכת ישראל המאוחדת של דוד ושלמה. "אספנו מאות זרעים וחרצנים של ענבים, זיתים ותמרים, ושלחנו אחדים מהם למעבדת התיארוך הרדיומטרי של אוניברסיטת אוקספורד לשם תיארוך בפחמן 14," מתאר בן יוסף. "הבדיקות חזרו עתה וקיבלנו תיארוך שלא ניתן לערעור. יש כאן מפעל נחושת גדול מאוד, שעד כה יוחס לאימפריה המצרית, כ-300 שנים טרם ימי שלמה. כיום ידוע כי זו טעות, שמקורה בכלים מתקדמים פחות שעמדו לרשות הארכיאולוגים של שנות השישים."
הממצאים גם אישרו ששיא הפעילות היה בתקופתו של המלך שלמה, אף כי לא נמצאו עדויות בשטח שהמקום היה בשליטתה של ממלכת ישראל. גליק כינה את אתר החפירה "גבעת העבדים", מאחר שסבר כי כוח משועבד הועסק בכפייה בכבשנים להתכת הנחושת וכי המקום הוקף בחומה כדי למנוע מהם להימלט.
לדברי בן יוסף, כיום ידוע כי העובדים בכבשנים היו אנשי מלאכה מיומנים וכי החומה שימשה כנראה להגנה בעת קרבות שהתחוללו בין ממלכת דוד לממלכת אדום. אף על פי שהמקרא לא מזכיר את הימצאותם של מפעלי נחושת באזור, ייתכן שהם משכו את תשומת לבו של דוד," מעיר בן יוסף ומוסיף כי כנראה עובדי המכרות היו הגרעין הקדום של ממלכת אדום וכי אולי ממלכת ישראל שלטה על האזור מבחוץ וגבתה מסים, אם כי קשה למצוא לכך עדות ארכיאולוגית.
בן יוסף מוסר כי לקראת סוף המאה העשירית לפני הספירה, בעת מסעו הצבאי של פרעה שישק, ננטשו אתרים רבים בבקעת תמנע. "ככל הנראה אחת הסיבות המרכזיות, אם לא המרכזית, למסע הזה הייתה כיבוש מפעל הנחושת הגדול," הוא משער. "פרעה שישק דאג לכך שהמפעל ימשיך להתקיים באופן מרוכז ויעיל יותר ושתוצרתו תגיע למצרים."
תגובות