טיגריסים במרחב

הטיגריס שירחאן היה בעל מעמד שליט ב"ספר הג'ונגל" מאת רודיארד קיפלינג. אבל צאצאיו בני ימינו כבר אינם מלכים: היערות של החתולים הגדולים הללו במרכז הודו מידלדלים ונקטעים. הטיגריסים הנותרים שורדים רק בזכות מעבר במסדרונות חיוניים, אך בלתי מוגנים, שמקשרים בין אוכלוסיות, כך לפי מחקר חדש.

באמצעות דגימות פרווה וצואה, חקרו סנדיפ שרמה מהמכון הסמיתסוני לביולוגיה שימורית וצוותו גנים מ-273 טיגריסים שחיים בארבעה מקומות נפרדים באזור סטפורה-מייקאל (Satpura-Maikal) בהודו, ששטחו 45,000 קילומטרים רבועים. בעבר חיו טיגריסים ברחבי אסיה מטורקיה ועד המזרח הרחוק הרוסי, אבל הם נעלמו מ-93 אחוזים משטח זה. המאה ה-20 הייתה קשה במיוחד לחיות הללו, שנמצאות כיום בסכנת הכחדה. שלושה תת-מינים נכחדו ונותרו רק שישה, כולם תחת איום.

במבט חטוף נראה שהטיגריסים באזור חיים בארבע אוכלוסיות, כל אוכלוסייה חיה בטריטוריה משלה, המכונה שטח מיועד לשימור טיגריסים (designated tiger conservation landscape, TCL). טריטוריות אלה הן קנהא-פן (Kanha-Phen), פצ'מרי-סטפורה-בורי (Pachmari-Satpura-Bori), מלגהט (Melghat) ופנץ' (Pench). אבל  מהמחקר הגנטי עולה אפשרות אחרת: מסדרונות ביערות ובקרקעות לא בנויות, באורך של עד 200 קילומטרים, מחברים את קנהא ופנץ' לכדי יחידה גנטית אחת, ואת סטפורה-מלגהט ליחידה נוספת. משמעות הדבר היא שארבע אוכלוסיות טיגריסים מתרבות כשתי אוכלוסיות גדולות בהרבה, וכך שומרות על המגוון הגנטי שלהן.

לדברי שרמה, המסדרונות גם מסייעים להישרדות הטיגריסים בשטח ומעלים את סיכויי ההישרדות שלהם מול איומים רבים. "אם אחת משתי האוכלוסיות המחוברות הללו תיפול, למשל בשל ציד לא חוקי או גורם אחר, תוכל האחרת להתרחב ולאכלס מחדש את האזור," הוא מסביר. אבל אם הממשלה או ארגונים אחרים לא יגנו על המסדרונות האלה כעל מקומות חיות לחיות בר, אפשר שתתקיים בנייה בשטח והטיגריסים יישארו במעין איים. אם כך יקרה, "בסופו של דבר ייחרץ גורלם."

שרמה ועמיתיו בחנו את היסטוריית האוכלוסייה של הטיגריסים בסטפורה-מייקאל, שם חלו ירידות קיצוניות במקומות החיות של הטיגריסים. הצוות גילה שתי תקופות נפרדות שבהן האוכלוסיות הגנטיות של הטיגריסים התפצלו במהירות, וכל אחת מהתקופות הייתה קשורה לאירועים היסטוריים.

"תקופה אחת חלה לפני כ-700 שנים, כאשר פולשים נכנסו לאזור, התחילו לברא עמקי נהרות והגבירו את החקלאות בהם," מספר שרמה ומציין שהאיום העיקרי על הטיגריסים בזמנו היה אובדן של מקום חיות. לדבריו, התקופה השנייה חלה לפני כ-200 שנים, כשהאימפריה הבריטית כרתה עצים כדי לענות על הצורך העצום שלה בחומר הגלם הזה, ואף הכניסה לאזור מאגר עצום של נשק חם שהביא לעלייה קיצונית במספר הטיגריסים שנהרגו מידי ציידים. "שני הדפוסים של החלוקה הגנטית ניכרים בבירור באוכלוסייה הזאת," אומר שרמה, שמחקרו פורסם ב-Proceedings of the Royal Society B: Biological Sciences.
שרמה ועמיתיו אף השתמשו בנתוניהם כדי לחזור כ-2000 שנים לאחור ולהשוות את המצב הנוכחי לדפוסים קדומים של זרימת גנים בקרב הטיגריסים. "רק טיגריסים שאוכלוסיותיהם עודן מחוברות במסדרונות הללו שומרים על רמות של זרימת גנים שדומות למה שמצאנו במשך ההיסטוריה," הוא מסביר. באזורים ש"איבדו את המסדרונות חלה ירידה משמעותית בזרימת הגנים."

כיום מסדרונות הטיגריסים האלה אינם מוגנים כלל בחוק. הם שטחי יער ותו לא, המקומיים משתמשים בהם והם נתונים לפיתוח, הכולל כרייה באחד ממחוזות הפחם הראשיים של הודו. לדברי המחברים, המחקר משרטט מפת דרכים לפעולות שיש למקד בהן את מאמצי השימור העתידיים: שמירה על החוליות המקשרות השבריריות בין קבוצות אוכלוסייה שונות.

לקריאת כל התגובות ברצף