יללת הזאבים

שיטה חדשה ומתוחכמת לניתוח הקלטות קול של יללות זאבי בר יכולה להבדיל, בדיוק מוחלט, בין פרט אחד למשנהו, ואולי אף לעזור להציל את הכלביים הללו, כך לפי מאמר חדש בכתב העת Bioacoustics. מובילת המחקר, הולי רוט-גטרידג', ועמיתיה באוניברסיטת נוטינגהם טרנט בבריטניה השתמשו בהקלטות של זאבי בר, בעיקר מפארק אלגונקווין (Algonquin) באונטריו, קנדה, וגילו שניתן להבחין בזאב יחיד בין מקהלת מייללים, בדיוק של 97.4 אחוזים. חברי הצוות יישמו בעבר את השיטה הזאת על זאבים בשביה, אבל זאת הפעם הראשונה שהם בחנו את קולותיהם של זאבי בר על רקע הקולות בסביבתם.

הניתוח היסודי החדש של היללות מתמקד בגובה הצליל, שנבחן גם באמצעים קודמים לניתוח יללות. נוסף על כך, הניתוח בוחן את המשרעת, הקשורה באופן ישיר לאנרגיה האקוסטית, של היללות המוקלטות. "אפשר לדמות זאת לתיאור קולו של האדם באמירה ש'לסנדרה יש קול גבוה ולג'יין יש קול גבוה,'" אומרת רוט-גטרידג', "ואז לחדד את הנקודה ולומר ש'לסנדרה יש קול רך, אבל לג'יין יש קול רם.' גובה הצליל חשוב גם פה, אבל אם מוסיפים את הפרטים על עוצמת הקול, סביר יותר שלא נתבלבל בין סנדרה לג'יין." יתרה מזאת, הטכנולוגיה מסוגלת לבחון הקלטות של יללות ולנפות רעשים עודפים ומיותרים כמו רוח ומים, שעלולים לזרוע בלבול בנתונים.

האזינו ליללות של להקת זאבים:
 

האזינו ליללתו של זאב יחיד:
 

כלביים מלכותיים אלה, ששוטטו בעבר ברוב החלק הצפוני של הרי הרוקי (Rockies) בארצות הברית ובקנדה וביערות לאורך האגמים הגדולים (Great Lakes) בצפון אמריקה, כמעט נכחדו בתחילת שנות השישים של המאה שעברה. הם נחשבו מזיקים, וציידים כמעט מחקו אותם כליל. משנפסק הירי בהם, נותרו רק כ-300 זאבים אפורים ביערות העבותים של צפון מישיגן ומינסוטה. אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים בתולדות השימור של ארצות הברית הוא הצלתם של הזאבים מכליה בזכות הגנה מתוקף חוק המינים בסכנת הכחדה.

אבל ניטור אוכלוסיותיהם, שנותר חלק חיוני מהפיקוח עליהם, כרוך מאז ומעולם במדע בלתי מדויק ומאומץ. השיטות כוללות מעקב על סמך טביעות כפותיהם וסימנים אחרים בשלג, שיטה יעילה למדי רק כשיורד שלג. באמצעות קולרי GPS אפשר לדעת איפה נמצא זאב נתון, אבל לא עם מי הוא מעביר את זמנו. יתרה מזאת, הקולרים יקרים ולשם ענידתם יש ללכוד את הזאבים - משימה מאתגרת ורוויית מתח לכל הנוגעים בדבר, מציינת רוט-גטרידג'. לבסוף, אפשר להשמיע לזאבים הקלטות של יללות ולהאזין לתגובותיהם, אשר נישאות עד למרחק של עשרה קילומטרים, אבל אי אפשר לזהות זאבים יחידים ולדעת מתי זאב חוזר על עצמו ומתי מצטרפת יללה חדשה. כבודו של ניתוח די-אן-איי שמוצה מגללים מונח במקומו, אבל הוא יקר ולשם ביצועו יש לאתר קודם את הזאבים.

עתה, משהוכח שהשיטה החדשה יעילה בקרב זאבי בר, הצוות רואה בה כלי שיעזור לשימור הזאבים במקומות החיות הטבעיים שלהם. למשל, מעקב מדויק אחר יללות עשוי לשפר במידה רבה את דיוקם של סקרי זאבים ושל ניטור פרטים מסוימים בעתיד. אם הזאב יוסר כמתוכנן מרשימת המינים בסכנת הכחדה של ארצות הברית ולכל מדינה יותר לנהוג כראות עיניה בנוגע לציד, יוכל ניטור משופר לעזור במשך הזמן לקבוע אם הסרת ההגנה נעשתה מוקדם מדי, כפי שטוענים מומחי שימור רבים.

לדברי רוט-גטרידג', יהיה אפשר ליישם את הטכנולוגיה האמורה גם בקרב כלביים אחרים, כמו הזאבים הטלואים באפריקה והזאבים האתיופיים, שנמצאים שניהם בסכנת הכחדה במקומות החיות שלהם. "אם תיתנו לנו יללה, הצופן שלנו כבר ימצה אותה ואנחנו נזהה את מקורה," היא אומרת.

לקריאת כל התגובות ברצף