האודיסיאה של עצי הזית

אחד מסממני הנוף המובהקים של הים התיכון הוא עצי הזית, שנתפשים כחלק מסביבת הים התיכון לא פחות מהים עצמו. מאות מיליוני עצי זית גדלים ברצועה צרה המקיפה את הים, ו-95 אחוזים מתפוקת שמן הזית העולמית מיוצרת כאן. היהדות, הנצרות והאסלאם בחרו בעץ הזית כסמל לשלום, בריאות ופריון, ומקומו של העץ היה מרכזי גם במיתולוגיות של תרבויות עתיקות כגון המצרית, המינואית, המיקנית, היוונית והפיניקית, שצמחו כולן על חופי הים התיכון.

מרבית החוקרים מסכימים כי עצי הזית תורבתו לראשונה במזרח התיכון, וכי הפיניקים, יורדי הים הראשונים שהפליגו ברחבי הים התיכון, נשאו עמם במסעותיהם שתילי זיתים או זרעים לפני כ-3,000 שנים. אולם עד עתה טרם נמצאו ראיות מדעיות לאופן שבו התפשט הזית המתורבת ברחבי אגן הים התיכון. השאלה אם כל עצי הזית המתורבתים הם צאצאים של עצי המזרח התיכון או שמא התרחש ביות עצמאי בכמה מקומות נותרה פתוחה.

התעלומה הזאת סקרנה את ג'ולי אנגוס, ביולוגית מולקולרית, סופרת והרפתקנית, שבין היתר נחשבת לאישה הראשונה שחצתה בחתירה את האוקיינוס האטלנטי מיבשת ליבשת. הרעיון לפרויקט עלה כשהיא ביקרה במטע של משפחת אביה באזור ח'אלב בסוריה. "אבי היגר לקנדה מסוריה עוד לפני שנולדתי, ומשפחתו מגדלת זיתים ומפיקה שמני זית בסוריה זה דורות," היא מספרת. "הכרם שלהם שוכן סמוך לחורבות העיר העתיקה ח'אלב, שבה התגלו הכתבים הראשונים המתארים זיתים מתורבתים, והדבר עורר את סקרנותי. יתרה מזאת, בדיקה שעברתי בפרויקט מיפוי הגנים של נשיונל ג'יאוגרפיק העלתה כי אבות-אבותיי היו ככל הנראה פיניקים." הפיניקים, קבוצה של יורדי ים מוכשרים שבנתה ספינות מעצי ארז לבנוני ענקיים, מצויים במוקד העניין. בין שהם הביאו את עצי הזית לארצות שבהן ביקרו ובין ששיתפו את המקומיים בידע על שיטות תרבות עצי בר, הם אלה שהניעו את התפשטותו של העץ.

"הדחף החזק ביותר שלי לחקור את הנושא נבע מהתפקיד החשוב שעץ הזית מילא לכל אורך ההיסטוריה," מסבירה אנגוס. "כמה מהציביליזציות החשובות ביותר - הפיניקית, המצרית, היוונית והרומית - החשיבו את תוצרי הזית לסחורות המובחרות ביותר שלהן. עוצמתן והשפעתן של אותן ציביליזציות נבנו במידה רבה באמצעות שמן הזית ששימש מזון, דלק למאור, חומר סיכה תעשייתי, מוצר תרופתי ואינספור תכליות נוספות." כביולוגית מולקולרית הבינה אנגוס שבדיקת די-אן-איי עשויה להציע כיוון חשיבה חדש למציאת תשובה לשאלה עתיקת היומין בנוגע להתפשטותם של עצי הזית. "העצים הללו יכולים לחיות אלפי שנים ולספק שפע של מידע באמצעות החומר הגנטי השמור להפליא שהם אוצרים בחובם."

כדי לשפוך אור על ראשית קורותיו של עץ הזית והתפקיד שמילאו הפיניקים בהפצתו של העץ החליטה אנגוס לערוך מסע באגן הים התיכון עם בעלה. מטרת המחקר, שמומן בחלקו על ידי נשיונל ג'יאוגרפיק, הייתה לבדוק דמיון גנטי בין עצים קדומים בספרד, צרפת, איטליה, יוון, ישראל והגדה המערבית, וכך לגלות אם מקורותיהם של עצים עתיקים במקומות הללו במזרח התיכון או באוכלוסיות זית בר מקומיות. אם יראו התוצאות שאמנם מוצאם מהמזרח התיכון, הרי שמידע זה יתמוך בתיאוריה שלפיה הפיניקים נשאו עמם בספינותיהם זרעים או שתילים לנטיעה בארצות זרות.

בני הזוג אנגוס יצאו לדרך באוגוסט 2011. הם הפליגו בספינת מפרש מברצלונה בנתיבי השיט ששימשו את הימאים הקדמונים שסחרו עם יישובים בחופי ספרד, צרפת ואיטליה, חצו את מפרץ קורסיקה והמשיכו לאורך הקצה המזרחי של סרדיניה. בדרך הם עצרו במושבות ובתחנות מסחר פיניקיות רבות, ליקטו עשרות דגימות זית מעצים עתיקים ובחנו שרידים ארכיאולוגיים. משם המשיכו לפלופונסוס ולכרתים. המסע הסתיים בישראל ובגדה המערבית.

התוכנית הראשונית כללה, כמובן, גם ביקור בסוריה. "היה חשוב לי להגיע למקום שנתן את ההשראה למסע, וגם לקחת דגימות גנטיות מעצי הזית העתיקים, בייחוד בשל העובדה שכל כך מעט עצים עתיקים נדגמו שם," מספרת אנגוס. "אך לאור המלחמה נאלצנו לוותר." לדבריה, המחקר לא ניזוק היות שבישראל יש עצים עתיקים באותה מידה. "בהתבסס על גודל העצים ועל הגילויים של מומחים מקומיים, העצים העתיקים ביותר שמצאנו במסע היו באי כרתים ובישראל. ראינו בישראל עצים שנחשבים בני יותר מ-3,000 שנים. הסיור בישראל היה מדהים, עשיר בהיסטוריה ויפה להפליא. קשה לא להתאהב בעץ הזית כשרואים את העצים המסוקסים האלה שפניהם חרושות קמטים של ישיש, וכל אחד מהם עד לאלפי שנים שחלפו," היא אומרת בהתלהבות.

כאן פגשו בני הזוג אנגוס את ד"ר זהר כרם מהאוניברסיטה העברית. ד"ר כרם בשיתוף עם ד"ר ארנון דג וד"ר עוז ברזני עוקבים זה שנים אחרי עצי הזית העתיקים בישראל. הם מנתחים את שמן הזית המיוצר מהעצים הללו - שבאורח פלא ממשיכים לייצר פירות גם כשהם בני אלפי שנים - ומשווים את התוצרת לזנים מתורבתים מודרניים. "ד"ר כרם לקח אותנו לראות את עצי הזית שייתכן שהם הקדומים ביותר בישראל - מטע של כתריסר עצים עתיקים, שמשקיף על היישוב דיר חנא שבגליל התחתון. בעל המטע מאמין שמאחד העצים במטע הזה לקחה היונה של נח את עלה הזית." בני הזוג אנגוס ביקרו גם בגת שמנים בירושלים, שבה גדלים עצים בני יותר מ-2,000 שנים.

אחרי שניתחה כ-60 עצי זית, מצאה אנגוס סמנים גנטיים שקושרים דגימות ממערב אירופה ודרומה לעצים מישראל והגדה המערבית. "בסופו של דבר, מצאנו את אותן טביעות אצבע גנטיות בעצים העתיקים בספרד, יוון וחלקים של צרפת שמצויים בעצים עתיקים מהמזרח התיכון," היא מספרת. "הדבר מוכיח שהעצים הללו קשורים זה לזה, ולאור גילם אפשר להניח כי עצים מהמזרח התיכון גדלים במערב הים התיכון זמן רב. יש בכך חיזוק לרעיון שהפיניקים, שהיו יורדי הים היחידים שגמאו מרחקים כה גדולים באותה תקופה, הם אלה שהביאו את העצים מבית הגידול הטבעי שלהם במזרח התיכון."

שמן הזית, שנשאו באמפורות חתומות בפקקי עץ, נהפך עד מהרה למוצר חיוני לכל האומות שהפיניקים סחרו איתן. "זה היה מוצר מהפכני, שהתמכרו לו בדיוק כמו שהיום אנחנו מכורים לנפט," מסבירה אנגוס. "ככל שהמסחר הפיניקי חדר מערבה, כך גברה הדרישה לשמן הזית, ועד שנת 500 לפני הספירה התפשטו צריכת שמן הזית והשימוש בו בכל אזור הים התיכון.

"במובנים רבים עצי הזית מאחדים את המדינות שהם מאכלסים," אומרת אנגוס. "בכל מקום שבו ביקרנו מצאנו שהאנשים העוסקים בעצי זית - מחקלאים ועד שפים ומדענים - הם בעלי תשוקה לעץ שהיא מעבר לעוד מקור פרנסה או קריירה. זהו עץ שהאנשים מתייחסים אליו לא כאל רכוש אלא כחלק מהמשפחה, והם רוחשים לו כבוד ואהבה." אנגוס מצטטת את הסופר הצרפתי ז'ורז' דואמל, שאמר: "במקום שבו לא גדל עוד עץ זית מסתיימים גבולותיו של הים התיכון." עכשיו יודעים גם היכן הכל התחיל.

לקריאת כל התגובות ברצף