טחוב וקפוא

אחד מהסיפורים מעוררי התקווה המדהימים ביותר בטבע עוסק בגושים של טחב קפוא שהתעוררו לתחייה לאחר שהיו קבורים מתחת לקרחון במשך יותר מ-400 שנים. הקרחון, אשר נסוג כעת וחושף את הטחב לאוויר ולאור השמש לראשונה זה מאות שנים, נראה מוריק ובריא. את התגלית מצא צוות חוקרים מאוניברסיטת אלברטה, אשר חקר את המגוון הביולוגי של טחבים וצמחים עילאיים סביב קרחון טירדרופ (Teardrop), בהרים המרכזיים של אלסמיר (Ellesmere), אי נידח בקנדה.

"כשצעדנו אל קצה הקרחון ראינו כתמי טחב שנראה כי הגיחו מתחת לקרח," נזכרת מובילת המיזם, קתרין לה פרג'. "הם היו מושחרים, אבל היו בהם גם כתמים של ירוק. כשהתבוננתי מקרוב נדהמתי. או שהטחב שימר שמץ מהצבע המקורי שלו או שהוא פשוט התחיל לצמוח מחדש כעבור מאות שנים מתחת לקרח. המחשבה הזאת היממה אותי."

עם חזרתם למעבדה באדמונטון (Edmonton), בדיקת מיקרוסקופ אימתה את התצפית: הטחבים המיובשים בני מאות השנים אכן קמו לתחייה והנביטו נבטים זעירים כעבור שנים שהיו קבורים מתחת לאלפי טונות של קרח. בתיארוך פחמן 14 נמצא שהממצאים הם בני 400 עד 600 שנים.

לאחר שהתעוררה סקרנותה של לה פרג', נטלו היא וצוותה רקמות מהגבעולים והעלים של כמה מהדגימות שנאספו, טחנו אותן והניחו בצלוחיות פטרי מלאות באדמת עציצים עתירה בחומרי הזנה. כצפוי, כעבור כשישה שבועות כבר היה אפשר להבחין בצבע ירוק שאין לטעות בו, מגיח מהאדמה. החוקרים הצליחו להרבות ארבעה מינים של טחב משבע דגימות ששתלו בעציצים.

כעבור שנה הטחבים שקמו לתחייה ממשיכים לצמוח. למעשה הם מתחילים מחדש חיים שנקטעו לפני זמן רב על ידי קרחונים בעידן הקרח הקטן, תקופה של התקררות עולמית שהתחילה בסביבות שנת 1550 ונמשכה עד 1850. יכולתם של הטחבים להתחדש לאחר זמן רב כל כך מתחת לקרח ובמהירות כזאת, שכן הקרקע נחשפה לכל היותר שנה קודם לכן, מספקת למדענים תובנות על יכולתן של מערכות אקולוגיות להתאושש עם נסיגתו של מעטה הקרח.

למותר לציין שהטחבים נמנו מאז ומעולם עם השורדים האמיתיים של הטבע. הם משתייכים לקבוצת צמחים קדומה ומקורם לפני יותר מ-400 מיליוני שנים, שחר החיים היבשתיים בכדור הארץ. הם ניחנו ביכולת להשבית את עצמם בעתות מחסור ולחזור לחיים בהמשך, כאשר התנאים משתפרים, אומרת לה פרג'. יתר על כן, התאים שלהם יכולים להמשיך להתנהג בדומה מאוד לתאי גזע, משמע שכל תא בודד יכול "לשבט" או לחדש את הצמח.

הטחבים בני מאות השנים, שמשגשגים כיום במעבדה באדמונטון, וקרוביהם בטבע שנובטים למרגלות קרחון טירדרופ, אינם הצמחים הקדומים ביותר ששבו לצמוח במאה ה-21. בשנה שעברה הצליחו חוקרים בסיביר להנביט זרעים קדומים של ציפורנית דקת-עלים (Silene stenophylla) שנמצאו במעמקי קפאת-עד ותוארכו לגיל 31,800 שנים.

הנבטתם של זרעי הפרחים מסיביר הצריכה לא מעט התערבות אדם מתוחכמת, מסבירה לה פרג'. המדענים היו צריכים למצות את השליה מהזרעים, ואז לשדל אותם לחיות באופן מלאכותי. לא כך הטחבים הצנועים שנמצאו לאורך שפת קרחון טירדרופ והיו קבורים בקרח במשך מאות שנים. הם לא הצריכו שימוש בשיטה מיוחדת, רק אדמת עציצים וטיפול מסור.

לקריאת כל התגובות ברצף