טיפול שורש לאילן היוחסין של האדם

כולם מכירים את "לוסי". זה כמעט ארבעה עשורים השלד החלקי של אישה מהמין אוסטרלופיתקוס אפרנזיס (Australopithecus afarensis), אשר גילו 3.2 מיליוני שנים, משמש שגריר מטעם עברנו הפרהיסטורי. עד כה נחשבו בני מינה של לוסי המועמדים הסבירים ביותר לתפקיד האבות הקדמונים הקרובים ביותר של הסוג שלנו - האדם. אך במבול של מחקרים חדשים, הפליאואנתרופולוג לי ברגר מאוניברסיטת וויטווטרסרנד ביוהנסבורג וצוות שותפיו למחקר גיבשו טענה שנויה במחלוקת. החוקרים גורסים כי ייתכן שהומינין אחר - אוסטרלופיתקוס סדיבה (Australopithecus sediba) – קרוב אף יותר למקורה של שושלת היוחסין שלנו, והוא עלול לדחוק את לוסי מהצומת האבולוציוני הגורלי שהיא חולשת עליו זה מכבר.

ברגר ועמיתיו העניקו לאוסטרלופיתקוס סדיבה את שמו ב-2010. הומינין זה, בן 1.98 מיליוני שנים, המוכר משלדים חלקיים של נקבה בוגרת ושל זכר צעיר, וכן מעצם שוקה יתומה, התגלה שנתיים לפני כן במלפה (Malapa), מערה בדרום אפריקה. מאז ההודעה הראשונה ממשיכים ברגר ועמיתיו לנתח את האנטומיה של המאובנים ואת ההקשר הגיאולוגי שלהם, ומחקריהם מתמצים בסדרה של שישה מאמרים שפורסמו לאחרונה בכתב העת Science. ששת המחקרים על השיניים, הלסתות, הגפיים ועמוד השדרה של אוסטרלופיתקוס סדיבה מדגישים את העובדה שאב קדמון זה היה תערובת משונה של תכונות הניכרות הן באוסטרלופיתקוס והן בסוג האדם. לאור ממצאים אלה, מאובן זה הוא נקודת חיבור חשובה בקרב המדענים המנסים להבין איפה ומתי התפתח האדם.

אולי שלא במפתיע, נראה שהמין הקרוב ביותר לאוסטרלופיתקוס סדיבה הוא אוסטרלופיתקוס אפריקנוס (Australopithecus africanus), מין שחי אף הוא בדרום אפריקה לפני כשלושה עד שני מיליוני שנים. במאמר הבוחן 22 תכונות בשיניו של סדיבה, גילו ג'ואל אייריש ועמיתיו מאוניברסיטת ג'ון מור בליברפול שמין זה דומה יותר לאוסטרלופיתקוס אפריקנוס מאשר להומינינים מוקדמים אחרים. אבל בשיניים הללו ניכרים גם מאפיינים משותפים לו ולמינים מוקדמים של הסוג שלנו, כגון המין הומו הביליס (Homo habilis). מבדיקה של עצם הלסת על ידי דריל דה רויטר ועמיתיו מאוניברסיטת טקסס A&M עולה הטענה שאוסטרלופיתקוס סדיבה ראוי למעמד של מין מובחן, טענה הסותרת טענות קודמות שלפיהן אפשר שמקור המאובנים בצורה מאוחרת של אוסטרלופיתקוס אפריקנוס. ברגר אומר שבשל מאפייני השיניים שלו, אוסטרלופיתקוס סדיבה הוא "המועמד המוביל" לתואר האב הקדמון של שושלת האדם, אף שהוא מציין שקשר זה תלוי במציאתם של מאובנים שלמים יותר של הומינינים אחרים.

היבטים נוספים של השלד מתאפיינים באנטומיה ארכאית יותר. הזרועות העליונות של אוסטרלופיתקוס סדיבה, לפי דיווחם של סטיבן צ'רצ'יל ועמיתיו מאוניברסיטת דיוק, מתאפיינות באנטומיה ובפרופורציות של גפיים שמתאימים לטיפוס על עצים. אוסטרלופיתקוס סדיבה כנראה נהג לטפס באופן מסוים, אומר ברגר, אבל מציין ש"טיפוס על עצים אינו האפשרות היחידה שהייתה להומינין החי על פני קרקע קרסטיים," נוף של אבן גיר המחוטט בערוצים ובמערות. (לדברי ברגר, השאלות איך בדיוק התנייד הומינין זה ומה היה אופי הסביבה לפני שני מיליוני שנים הן חלק מהשלב הבא במחקר.)

פטר שמידט ועמיתיו מאוניברסיטת ציריך מדווחים שמבנה החזה של אוסטרלופיתקוס סדיבה מזכיר בצורתו את החזה של מיני אוסטרלופיתקוס מוקדמים אחרים. בהשוואה לקצוות השלד של שימפנזים ושל בני מיננו, נותר פלג הגוף העליון של אוסטרלופיתקוס סדיבה דומה מאוד לזה של קופי אדם. למרבה הפלא, חלקים שנשתמרו פחות מבית החזה התחתון דומים בהרבה לבית החזה של האדם. סקוט וויליאמס ועמיתיו מאוניברסיטת ניו יורק מדווחים שעמוד השדרה של אוסטרלופיתקוס סדיבה היה דומה יותר לזה של האדם, עם גב תחתון ארוך וגמיש יחסית. לדבריהם, יש לו יותר מן המשותף עם עמוד השדרה של הומו ארקטוס (Homo erectus) מאשר עם עמודי השדרה של מיני אוסטרלופיתקוס, וכן קימור בעמוד השדרה, סימן היכר של ההליכה הזקופה. אך נראה שהליכתו של אוסטרלופיתקוס סדיבה לא דמתה כלל וכלל להליכתנו. ג'רמי דסילבה ועמיתיו מאוניברסיטת בוסטון טוענים שמעצם העקב של נקבת האוסטרלופתיקוס סדיבה עולה שהיא הפנתה את כף רגלה פנימה בשעת הצעידה, והשפה החיצונית של כף רגלה נגעה בקרקע לצד העקב.

בשל מגוון הרמזים שעולים מהשלדים, מייחסים לאוסטרלופיתקוס סדיבה "פסיפס" של תכונות. אבל האם קווי הדמיון בין אוסטרלופיתקוס סדיבה למיני האדם המוקדמים הם סימנים אמיתיים ליחסים אבולוציוניים קרובים או שמא הם תכונות שהתפתחו בנפרד בשתי השושלות? רובם המכריע של המדענים חושב שהפתרון לשאלה הזאת אינו נראה באופק. לברגר עצמו התשובה ברורה יותר. "עמדתי היא שכל גופו של אוסטרלופיתקוס סדיבה ניחן בתכונות דמויות אדם ולכן יש לראות בו, לכל הפחות, אב קדמון אפשרי של סוג האדם," הוא טוען.

ההשערה הזאת ניצבת בפני קשיים, אומר ברגר, בשל "נוסטלגיה" להשערות קודמות ומפני שמשווים את שלדיו עתירי הנתונים של אוסטרלופיתקוס סדיבה ל"תיעוד מקוטע ומנותק של שברים מעטים, שמרבים מהם הרכיבו את המשבצת שנקראת כיום האדם המוקדם." ברגר אף פוטר את תיעוד המאובנים שייתכן שהשתייכו לאדם מוקדם יותר, בהם לסת בת 2.33 מיליוני שנים שנמצאה באתיופיה, בטענה שהוא "גרוע להחריד", ולפיכך אין בממצאים מקוטעים כאלה כדי לפסול את האפשרות שאוסטרלופיתקוס סדיבה הוא אב קדמון של סוג האדם. חרף זאת, רוב החוקרים מסכימים כי הלסת מאתיופיה היא אכן לסת אדם וכי שובל העקבות של הסוג שלנו מקדים במובהק את הממצאים ממלפה.

לקריאת כל התגובות ברצף