גנום עתיק יומין

"בשונותנו כוחנו," הכריז ד"ר ירון טיקוצ'ינסקי מבית הספר למדעי הים של המרכז האקדמי רופין. "בלי שונות גנטית אין עתיד." הדבר נכון לכל היצורים החיים, אך ד"ר טיקוצ'ינסקי התייחס כאן לצב הים הירוק, מין הנתון בסכנת הכחדה חמורה בים התיכון. דבריו נאמרו בכנס ירושלים לסביבה וטבע החמישי של החברה להגנת הטבע, שהתקיים בנובמבר ועסק בניהול משאבי הים. מעריכים כי יש רק כעשר נקבות מטילות של צב ים ירוק בחופי הים התיכון של ישראל.

כדי להיטיב את המצב הוקם לפני כעשור גרעין רבייה לצבי ים ירוקים במרכז הארצי להצלת צבי ים של רשות הטבע והגנים. מטרתו היא לשחרר את הצאצאים אל הים וכך להגדיל את אוכלוסיית המין בטבע. בפברואר השנה החלו פרטים מהגרעין להזדווג לראשונה, אך הנקבות טרם הופרו בהצלחה. לדברי טיקוצ'ינסקי, כדי ליצור אוכלוסייה מגוונת כמה שיותר, יש להכליא בין פרטים רחוקים זה מזה עד כמה שאפשר מבחינה גנטית.

מחקרים קודמים מנו רק כ-70 הפלוטיפים (רצפי בסיסי די-אן-איי מסוימים) המבדילים בין צבי הים הירוקים בעולם, אך טיקוצ'ינסקי סבור אחרת. "נראה לי מוזר שלבעל חיים שקיים כל כך הרבה זמן על פני כדור הארץ יש כל כך מעט הפלוטיפים, וכי בים התיכון קיים רק אחד," הוא אומר. "לכן התחלנו לחפש את השונות הגנטית במקומות אחרים מאלה שנבחנו עד כה."

טיקוצ'ינסקי וצוותו בודדו והגבירו מקטע בדי-אן-איי המיטוכונדרי של דגימות שנלקחו מצבי ים מתים שנפלטו לחופי ישראל, מעוברים מתים בקנים בחופי הארץ וכן מהצבים של גרעין הרבייה. בקצה המקטע שרוצף הם מצאו ארבע סדרות של רצפים שחוזרים על עצמם, אך נבדלים זה מזה לפי מספר בסיסי הדי-אן-איי שהם מכילים, ויכולים לשמש הפלוטיפים, ככלי לבחינת השונות הגנטית בין הצבים.
  

באמצעות השיטה החדשה נמצאו 34 הפלוטיפים בצבים שנדגמו, ובצבים המקומיים נמצאו 11 הפלוטיפים שונים. המחקר הורחב, ונבדקו גם דגימות מקנים בטורקיה ובצפון ודרום קפריסין. כך התגלה כי רוב הצבים הנפלטים לחופי הארץ מגיעים מטורקיה. ואכן, לפי נתונים שהתקבלו מצבים שהוצמדו להם משדרים לווייניים, נראה שרוב הצבים המתרבים בטורקיה נודדים בסמוך לישראל בדרכם לאזורי ההזנה שמצפון לחופי אפריקה. עוד נמצא כי מתוך 11 ההפלוטיפים, שישה הם ייחודיים לאוכלוסייה המתרבה בחופי ישראל.

לדברי טיקוצ'ינסקי, קיומם של 11 הפלוטיפים שזוהו בדי-אן-איי המיטוכונדרי, אשר מקורו מהאם ואינו מאוכסן בגרעין התא, מצביע על כך שיש לפחות 11 נקבות מטילות של צב ים ירוק בחופי ישראל. אחת מאותן נקבות נהרגה בתקרית מזעזעת בשנת 2009, לאחר שנדקרה על ידי גבר שלן בגן הלאומי חוף השרון, ולדבריו היא הפריעה את מנוחתו כשעלתה לחוף כדי להטיל.

אף על פי שאוכלוסיית צב הים הירוק שנותרה בישראל

מצומצמת מאוד, היא מכילה שונות גנטית רבה. "נשאר פה שריד קטן של אוכלוסייה ענקית, משגשגת ומגוונת," מתאר טיקוצ'ינסקי. "אפשר לנסות לתאר זאת כעץ עצום שענפיו נכרתו, והענפים הבודדים שנותרו עליו באופן אקראי שונים זה מזה." מסקנה אופטימית נוספת שהתקבלה מהמחקר היא כי אף שנהוג להיזהר במיזמי שימור מהבאת פרטים שאינם מקומיים לשם הגדלת אוכלוסייה מסוימת, לא אמורה להיות בעיה מבחינה גנטית בהבאת צבי ים ירוקים ממקומות אחרים בים התיכון לישראל.

מעבדתו של טיקוצ'ינסקי הייתה הראשונה בעולם לרצף את הגנום של צב הים הירוק. מיזם ריצוף הגנום פועל בשיתוף מידע עם מכון הגנום של בייג'ינג, העוסק בריצוף גנטי של מספר רב של בעלי חיים. טיקוצ'ינסקי מקווה שריצוף הגנום יצליח לענות על שאלות הקשורות בהתבטאות הגנים, בהתפתחות בעל החיים, הן בהיבט הפיזיולוגי והן בפן האבולוציוני, ולהישרדותו של המין. "הדי-אן-איי יכול לספר לנו את הסיפור של צבי הים," הוא מסכם.

לקריאת כל התגובות ברצף