בולעים את הנוף

כ-3,000 בולענים נפערו עד היום באזור ים המלח. הבורות הללו, שקוטרם ועומקם של חלק מהם מגיעים ליותר מ-25 מטרים, הם אחת התופעות המסוכנות ביותר שנגרמות בעקבות ירידת מפלס ים המלח. הבולענים הופיעו לראשונה בשנות השישים של המאה הקודמת, והם מסכנים מטיילים וכלי רכב על כביש 90 שלאורך ים המלח ומאיימים על ענפי החקלאות והתיירות שבאזור.

מספר הבולענים גדל בקצב של כמה מאות לשנה, ומעריכים כי הם ימשיכו להיווצר כל עוד ימשיך מפלס ים המלח לרדת בקצב המהיר הנוכחי - כמטר אחד בשנה. הבולענים נוצרים כאשר זרימה מואצת של מי תהום מתוקים ממיסה את שכבת המלח התת-קרקעית. ברגע שנפער חלל בשכבת המלח השכבות שמעליה מתחילות לקרוס, והחלל שנוצר מתרחב כלפי מעלה עד הגיעו אל פני השטח, שבהם הוא נפער בצורת בולען. לעתים הזרז האחרון לקריסה עלול להיות מעבר כלי רכב, אדם או בעל חיים. תופעת הבולענים מוכרת גם בעולם, וחוקרים מתחומים שונים, בהם כמה צוותים מישראל, פיתחו בשנים האחרונות דרכים להתמודד עם הבעיה, אולם עד כה טרם נמצא פתרון כולל.

שיטה חדשה לחיזוי בולענים, שפיתחו חוקרים מהמכון הגיאולוגי ומאוניברסיטת בן גוריון, מבוססת על זיהוי של שקיעות קרקע המקדימות את קריסת הבולען באמצעות גלי מכ"ם מלוויינים המקיפים את כדור הארץ בגובה של מעל 600 קילומטרים. זאת בשילוב עם מיפוי טופוגרפי מדויק באמצעות קרני לייזר המשוגרות ממטוסים. עם צוות החוקרים נמנים ד"ר גידי בר מהמכון הגיאולוגי, פרופ' יהודה איל והדוקטורנט רן נוף מאוניברסיטת בן גוריון, ד"ר אלון זיו מאוניברסיטת תל אביב ואלי רז ממרכז המדע ים המלח והערבה.

"הטכניקה של מכ"ם מלוויינים קיימת כבר כ-20 שנים ומשמשת לזיהוי תזוזות הקשורות לרעידות אדמה, התפרצויות הרי געש, קרחונים ועוד," מסביר בר. "הלוויין עובר מעל האזור אחת לכמה שבועות, משדר גלי מכ"ם לקרקע וקולט את הגלים החוזרים. באמצעות השוואה בין הגלים החוזרים במעבר כלשהו של הלוויין לגלים שהוחזרו במעברים קודמים שלו מעל אותו מקום, ניתן למדוד תזוזות שהתרחשו על הקרקע באותו פרק זמן ברמת דיוק של מילימטרים בודדים."

החוקרים ניסו להשתמש בשיטה הזאת כבר לפני כמה שנים, אבל לדברי בר, הרזולוציה של התמונות לא הייתה טובה דיה לאיתור פני שטח המועדים לקריסה. רק ב-2007, כאשר נכנסו למסלול סביב כדור הארץ לוויינים חדשים של סוכנות החלל האיטלקית, שסיפקו תמונות ברזולוציה גבוהה שהתאימה לצורכי איתור הבולענים, יכלו המדענים הישראלים להתקדם במחקרם. "הלוויינים האלה אוספים בדרך כלל נתונים רק באזורים בעלי עניין, והצלחנו לשכנע את סוכנות החלל האיטלקית שאזור ים המלח והבולענים שבו הם בעלי עניין מדעי וסביבתי רב," מציין בר. לדבריו, גם קצב איסוף הנתונים של הלוויינים גבוה כיום יותר מבעבר, ומתבצע אחת לשבועיים במקום אחת לחודש.

בסיוע צילומי הלוויינים

ניתן לייצר כעת סדרות של תמונות, שבאמצעותן אפשר לעקוב אחרי תהליכי שקיעה של פני הקרקע עוד בטרם היפערותו של הבולען. "בעבר לא היה ברור כמה זמן עובר מתחילת היווצרותו של החלל בשכבת המלח בעומק של כ-20 מטרים, עד שפני השטח קורסים ונפער בולען," אומר בר. "כשהצלחנו לאתר את המקומות שבהם החלה להיווצר שקיעה ולעקוב אחריה, מצאנו שיש זמן התרעה שנע בין כמה שבועות לכמה חודשים."

אולם השיטה עדיין אינה מספקת חיזוי של מאה אחוזים מהמקרים. "כרגע זו שיטה בפיתוח. עדיין לא הגענו לסריקה שלמה של כל האזור, אבל זה יתבצע בחודשים הקרובים," אומר בר. "חשיבות ההתרעה גבוהה," הוא מוסיף, "בעיקר באתרים שלא היו מוכרים עד כה כמסוכנים."   

לקריאת כל התגובות ברצף