 |
|
/images/archive/gallery/288/412.jpg אהוד מנור צילום: רועי בכרך 
|
|
|
|
"בלי טיפת סנוביזם" |
|
|
|
|
קהילת המוזיקה מבכה את מותו של אהוד מנור. שושנה דמארי: "כל הטובים הולכים ורק אנחנו הרעים נשארים". אפי נצר: "עברה עלינו ועל אהוד שנה קשה" |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
שלומי לאופר
12/4/2005 9:45
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
הפיזמונאי אפי נצר, מחבריו הטובים של מנור אמר היום כי "זה בוקר עצוב מאוד. היינו חברים למעלה מ-30 שנה , הופענו יחד ואני העלתי יחד עימו ערבים משיריו של אהוד. ההרגשה היא כאילו מישהו מלמעלה לוקח את הטובים ביותר".
"עברה עלינו ועל אהוד במיוחד שנה קשה. הרבה מחבריו הטובים נפטרו לאחרונה, כמו עוזי חיטמן, נעמי שמר, נתן יונתן, אריק לביא ועכשיו אהוד. שעבדנו ביחד הוא תמיד נהג לספר על אחיו יהודה ז"ל. עצוב מאוד מאוד, ואני מאמין שעצוב הבוקר בכל בית בישראל כי כולם אהבו את אהוד ואת השירים הנפלאים שלו. רק לפני שבוע שוחחנו עשר דקות בטלפון והוא נשמע כל כך טוב. ליבי עם עופרה והמשפחה".
כלת פרס ישראל לזמר עברי, שושנה דמארי, ביכתה גם היא את לכתו של מנור: "בנאדם כזה לא נברא. הוא היה טוב לב, כשרון פנומנלי, בנאדם שתמיד דאג אם קורה משהו, זה לא יאומן. רק עכשיו הוא ארגן בחולון ערב עם סיפור החיים שלי שצריך להיות בקרוב ושאל אם אוכל לשיר את 'כשאני עומדת על במה', שירו האחרון של וילנסקי. זה כואב, זה כואב.
"היה לנו קשר נפלא, גם בתקופה האחרונה, הוא ועופרה נסעו לטיול בארצות-הברית והוא אמר לי, בכל מקום שאני נכנס, זה מזכיר לי אותך. כשהוא היה סטודנט הייתי בארצות הברית ועשיתי קונצרט ב'טאון הול', ולא היה לו מספיק כסף אז הוא קנה כרטיס ליציע וצעק מהיציע 'אני מצפת' אמרתי לו 'גם אני'.
"הוא גם היה בקונצרט האחרון שלי עם עידן רייכל ביפו ובא מוקסם לחדר ההלבשה, לא היו מילים בפיו, החברות הזאת, הדאגה שהכל ילך טוב ולא רק עם השירים שלו. איך אפשר? איך זה קרה אחת שתיים? אני פותחת טלוויזיה בבוקר ורואה אהוד מנור חשבתי שמספרים על חולון, ואז אני רואה דמעות ובכי. איך אפשר? כל הטובים הולכים ורק אנחנו הרעים נשארים. כואב לי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| "דאג שהכל ילך טוב, ולא רק עם השירים שלו". שושנה דמארי
| /images/archive/gallery/132/100.jpg
 |
|
|
|
 |
|
 |
"גם על כסא גלגלים אני אכתוב לאירוויזיון"
|
|
|
|
|
"זאת אחת האבדות הגדולות לעולם הבידור והתאטרון, הוא היה יוצר מהסוג שאין", אומר צדי צרפתי. "בלי טיפת סנוביזם הוא כתב לכולם, זמרים מזרחיים וים תיכוניים. כתב לאליטה, כתב פופ, רוק כתב לאירוויזיונים ותמיד היה אומר: 'גם על כסא גלגלים אני אכתוב לאירוויזיון'.
"הוא כתב גם לפסטיבלי ילדים, כתב לצעירים שאף אחד לא מכיר, הוא לא הפסיק לכתוב, לא פחד והיה לו המון אומץ ויושר אומנותי, הוא בטח ביצירה שלו, בעשייה שלו, תראה מה הוא השאיר לנו. תרגומים, מחזות זמר, שייקספיר, פזמונים. יש עכשיו הפרוייקט של עידן רייכל. לאהוד היו כל מיני פרוייקטים כאלה, דרום אמריקה, שירים צועניים, הוא היה מתיישב כל פעם על עולם אחר, תחשוב על התרומה של השירים הדרום-אמריקניים שנחשבים היום לשירים ישראלים, זה חלק מאתנו, תרגום זו יצירה בפני עצמה וכאילו הם נכתבו בשפה שלנו, הוא כתב אותם מחדש, גם השירים של ירדנה הם היום ישראליים לכל דבר.
עבדתי אתו המון, הכרנו לפני 40 שנה דרך עפרה אשתו, שגדלתי אתה, הכרתי אותה ואת משפחתה והיא הייתה האדם הקרוב אלי ביותר בנעוריי. כשהם חזרו מניו יורק הייתה ההכרות, ובשנים הראשונות אני ואהוד היינו ממש מזוהים אחד עם השני, עשינו המון ביחד. הוא היה מאוד מעורב, כל ההפקות התחילו על דף נקי, זה לא היה בחלוקה של מה אני עושה ומה הוא עושה.
הוא כתב מחזמר לתאטרון חיפה 'לילי גם', ישבתי אצלו ימים ולילות והוא ידע בדיוק מה עומד לקרות על הבמה, אני קורא לו מר בידור, אפילו מלך הבידור בצורה יותר בוטה, הוא היה מעורב בהכל, הוא אהב את המקצוע, את עולם הבידור. כשנפגשנו הוא אמר לי: 'לא רציתי לכתוב, רציתי להיות כוכב קולנוע, להיות בפרונט'. הוא רצה את המקצוע וזה כולל הכל, תוכניות ברדיו ובטלוויזיה, לכתוב פזמונים, לתרגם פזמונים מחזות זמר, הוא למד תאטרון בלונדון וגם רצה לשיר ושר. הוא הגשים הכל, באמת הגשים הכל, אין משהו שהוא רצה ולא השיג".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| "הוא הגשים הכל, באמת הגשים הכל". צדי צרפתי
| /images/archive/gallery/155/642.jpg
|
|
|
|
|
|
|
"היתה לו הבנה טוטאלית של האחר"
|
|
|
|
|
"אני לא יכול לדבר על זיכרון, אהוד זה דבר שחי ונושם וקיים" אומר המוזיקאי חנן יובל. "רק אתמול עוד התווכחנו על דברים וייקח הרבה זמן עד שאהוד יהפוך אצלי לזיכרון. הוא חלק ממני, נשמה תאומה, הרגשנו כמו זוג נשוי שמסתובב יחד וקונים ב'מולים' באמריקה.
"המילה זיכרון היא לא לעניין, יש לי אלפי שעות אהוד, אולי יותר מכל אחד אחר, הוא היה אדם חכם ופיקח ברמה בלתי רגילה, משכיל בצורה בלתי רגילה, לא תמיד הוא חשף את כל הדבר הזה, אבל יותר מכל, היו לו תכונות של מדיום - הוא קלט במדויק מה רצית להגיד ומה שכחת ולא אמרת, היתה לו הבנה טוטאלית של האחר. כשהופענו בחו"ל הוא היה מקבל תגובות היסטריות, פעם הופענו יחד באירופה, ממש כשהתחלנו את המופע בחו"ל, הוא הנחה בחמש שפות, גרמנית, ספרדית, איטלקית, צרפתית ואנגלית ואנשים באו לדבר אתו כי חשבו שהוא דובר את שפת המקום, קיבלו אותו בהיסטריה. קשה לי להגיד מבין הרבה מאוד שירים איזה שיר אני הכי אוהב, תמיד זה השיר האחרון והשיר האחרון שלנו הוא זאב זאב שנכתב לזכר אחיו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| "ייקח זמן עד שאהוד יהפוך אצלי לזיכרון". חנן יובל
| /images/archive/gallery/288/396.jpg
|
|
|
|
|
|
|
"אדם שאתה מתאהב בו אחרי משפט אחד"
|
|
|
|
|
"אני מרגיש מקולקל, כל מה שנגיד זה קצת. לכל המילים היפות אין משמעות. האיש איננו", אומר קובי אשרת. "הצער הוא מעבר לכל הבנה. אני לא מבין איך ולמה זה קרה, אדם מאושר, בריא ופשוט לא יתואר. אנחנו גם שכנים וגם עבדנו המון יחד ואנחנו גם הופענו הרבה יחד, יצאנו לשלוש סדרות בארצות הברית, האיש הוא עולם ומלואו. כבר קיבלתי טלפונים מקליפורניה ומניו-יורק וכולם מוסרים לעפרה נשיקות ושתהיה חזקה.
אהוד היה מאוד מעורב, הוא אהב לבוא לאולפן, לשמוע, להתערב בעיבוד, הוא היה אומר דעה על המיקסים, הוא היה מאוד מוזיקלי. כשהוא כותב לך שיר לא נשאר לך כלום לעשות, רק לא לקלקל את זה. יש רעיון, מנגינה, סיפור, יש הכל. אהוד הוא אדם שאתה מתאהב בו אחרי משפט אחד זו התכונה הכי בולטת אצלו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| "כבר קיבלתי טלפונים מקליפורניה ומניו-יורק". קובי אשרת צילום: איציק בירן
| /images/archive/gallery/215/538.jpg
|
|
|
|
|
|
|
"פגשתי אותו עם הנכדים והוא היה כולו שמחה"
|
|
|
|
|
"אני מכירה את אהוד כבר ארבעים שנה ואהוד היה הראשון, יחד עם נורית הירש, שכתב לאילן ואילנית את השירים", סיפרה הזמרת אילנית, "הוא כתב לי את 'איה הגן' ואז את 'שיר בארבעה בתים' בפעם הראשונה שהשתתפתי בפסטיבל הזמר.
אהוד היה קודם כל אדם רגיש, רק אדם רגיש כמוהו יכל לכתוב את השירים שהוא כתב. אדם מלא חום ואהבה ואני חושבת, לפי התחושות שלי, שהוא התייסר בתוכו לא רק מדברים אישיים אלא גם ממה שקורה סביבו, אמנם הוא לא היה פוליטי כמו נעמי ולא ביטא את הכאב אלא רק את ההפך את אופטימיות שצריכה להיות בעם, מחשבות חיוביות כמו 'בשנה הבאה', תמיד הדגיש את הדברים הטובים יותר ולא את השלילי.
"הוא היה אדם פשוט נפלא, חכם, עם ידע עצום, אדם שאוהב את החיים ובכלל איש משפחה. פגשתי אותו לאחרונה עם הנכדים והוא היה כולו שמחה, הוא בא לראות הצגת ילדים שהופעתי בה עם הנכדים וזה היה כל עולמו.
"הוא מאוד פרגן לאחרים, ותמיד כשהוא קרא לי להופיע אתו, אף פעם לא חשבתי פעמיים, תמיד באתי. כשאני פניתי אליו שיתרגם לי תקליט שלם משירים ברזילאיים הוא עשה את זה ברצון וכל פעם שפניתי הוא תמיד ידע לחוש אותי ולכתוב את המילים הנכונות. שירים כמו 'אם ובנה', או 'תצלום ישן' שזה שיר שהוא כתב אחרי ביקור אצל ההורים שלי בבית בברזיל. הוא ראה תמונה בשחור לבן שלי כילדה עם הורי ואחרי כמה ימים הוא בא אלי עם הפתעה, 'כתבתי שיר בהשראת התמונה', ואני כמובן הקדשתי אותו להוריי כשהם נפטרו.
"זו אבדה גדולה, דיברתי קודם עם יזהר כהן והוא אמר לי מי יכתוב לנו שירים עכשיו? זה ממש כך. הוא ידע בדיוק לכוון את השירים לכל אחד, לירדנה, לחנן, למתי כספי, הוא כתב דברים נפלאים וידע לחוש את הנשמה של כל אחד. השיר 'חבר' שהוא כתב לי עלי ועל שלמה צח, זה היום השיר עליו. 'חבר תודה מעומק הנשמה, אני עוד זוכרת יד חמה, את כל מילות הנחמה'. זה הוא פשוט הוא".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| ירדנה ארזי. צילום: אלי דסה
| /images/archive/gallery/255/644.jpg
|
|
|
|
|
|
|
"הוא חי ונשם את המקצוע 24 שעות"
|
|
|
|
|
ירדנה ארזי שיתפה גם היא בזכרונותיה: "אם אי פעם הייתה לי הצלחה, אז זה הבנאדם שיש לו את ה-חלק בהצלחה הזאת. קודם כל היינו שותפים משוקולד מנטה מסטיק, עבדנו ביחד, אני חושבת שהכי בולט זה השיר אמור שלום שייצג את ישראל באירוויזיון ב- 76' ועוד פרוייקט גדול מאוד זה הדיסק הצועני שמכר מאות אלפי עותקים ודמיון מזרחי שכל הפרוייקט היה שלו וביניהם היה האירוויזיון בשנת 88 ששרתי את השיר "בן אדם", הוא כתב לי את אחד משירי המחאה הבודדים בארץ על מלחמת לבנון, זה השיר "הביתה". לפני שנה עשיתי מופע וביקשתי אותו אחרי עשרים שנה להוסיף בית לשיר, זה מאוד מרגש כי בעצם שום דבר לא השתנה אנחנו רק מקיזים עוד דם. עשינו המון דברים יחד, לא מזמן הופעתי אתו בסיבוב בארה"ב עם חנן יובל וקובי אשרת ופשוט... את הסופרלטיבים עליו כל מילה תגמד, הוא פנומן, גם בתחום האישי עם משפחה למופת, קריירה אדירה, בנאדם נטול תסביכים שנשאר רעב עד יום מותו, אין אדם שהוא לא כתב לו, הוא לא ביקש כסף, לא בחל בשום במה, כולל הנידחת ביותר, אין הצדעה שלא הצדיעו לו והוא נשאר תינוק, ראה הצגה יומית כל יום, ישן שלפשטונדה.
"פגשתי אותו לפני שלושה שבועות. זה היה מאוד מרגש, הופענו יחד במופע והוא חזר שעתיים קודם מארה"ב שם הוא עשה טיול עם עפרה הילדים והנכדים לרגל 40 שנות נישואים, הם שיחזרו את כל ההכרות שלהם ושיתפו את הילדים והנכדים, ראיתי אדם זחוח מרוב אושר, זה נורא מרגש. פשוט... לא בגלל שהוא מת, בדיוק דיברתי עם צדי צרפתי לפני כמה ימים בלי קשר ואמרתי לו וגם לאהוד שאני פשוט התאהבתי בו. להיות כל כך הרבה שנים בגיגית הזאת שנקראת מדינת ישראל ולא להסתכסך עם אף אחד, כזו קריירה של 40 שנה ולא להסתכסך זה פנומן, תאמין לי".
"אהוד לא היה ראש קטן, לא אחד שמטיל ביצה והולך, הוא חי ונשם את המקצוע 24 שעות אבל גם היה איש משפחה שהקדיש הרבה לנכדים ואתה לא מבין איך הוא עשה את הכל, אין הצגה שלא ראה, גם בארצות הברית, הוא לא ישן רק ראה הצגות וסרטים והופענו, הוא לא ירד מהבמה ארבע שעות.
"בדיסק החדש שלי, אתה לא תאמין, יש שיר של אהוד שהוא כתב עם עוזי חיטמן. הבאתי לעוזי את המילים של אהוד והוא הלחין. זה מצמרר".
שרת החינוך והתרבות, לימור לבנת, ספדה גם היא למנור: "זה יום אבל לישראל. אחד מגדולי היוצרים של התרבות העברית החדשה הלך מאיתנו בטרם עת. מנור העשיר אותנו במאות שירים ותרגומים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהזהות הישראלית".
"לא ניתן אפילו להעלות על הדעת עד כמה היה עולמנו דל אילולא התהלך ביננו וכתב לנו עוד ועוד. הלב הרחב הזה שנתן לעם ישראל כל כך הרבה נדם ולא נותר אלא חלל עצום וגעגוע לילד מבנימינה שזוהרו נגע בנו. יהי זכרו ברוך".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | אפי נצר: "עברה עלינו ועל אהוד במיוחד שנה קשה. הרבה מחבריו הטובים נפטרו לאחרונה, כמו עוזי חיטמן, נעמי שמר, נתן יונתן, אריק לביא ועכשיו אהוד. שעבדנו ביחד הוא תמיד נהג לספר על אחיו יהודה ז"ל. עצוב מאוד מאוד, ואני מאמין שעצוב הבוקר בכל בית בישראל כי כולם אהבו את אהוד ואת השירים הנפלאים שלו. רק לפני שבוע שוחחנו עשר דקות בטלפון והוא נשמע כל כך טוב" | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
