המכורים
מה גורם לאנשים להוציא 50 אלף שקל בשנה על גאדג'טים, והאם נכון מה שאומרים על גברים על גאדג'טים גדולים?
  דרור גלוברמן, עסקים און ליין
12/6/2005  13:24
בואו נודה בזה: אף אחד לא באמת צריך 40 ג'יגה ב-iPod, מצלמה בעובי 9.8 מ"מ (במקום 1.5 ס"מ) או רינגטון חדש בכל יום. העובדות היבשות האלה לא מפריעות, כמובן, לתעשיית הגאדג'טים להתפתח בקצב מבהיל, לגלגל ימבה כסף ולשדל אותנו לרכוש כל מכשיר חדש שיוצא לשוק.

מ', בן 40 פלוס, נשוי ומהנדס בחברת הייטק גדולה, מגיע פעם בשבוע בערך לחנות מחשבי כף היד והגאדג'טים הנדי, שמתחבאת באחד המבוכים בדיזנגוף סנטר בתל-אביב. בדרך כלל הוא יוצא משם עם קופסה חדשה: טלפון סלולרי, מחשב כף יד, אוזניות אלחוטיות, מצלמות דיגיטליות, נגני MP3. המכשירים האלה מחזיקים אצלו בין כמה שבועות לכמה חודשים, לפני שהם מפנים את מקומם לבא בתור. להערכתו, הוא נפרד מ-50-30 אלף שקל בשנה. "המכשירים האלה קודם כל משמחים אותי", הוא מסביר את הלהיטות, "רק אחר כך נכנס עניין השימושיות. כשמכשיר לא עובד, זה יכול לדכא אותי לכל היום".

"חלק מאיתנו לא נגמלו מהצורך לשחק בצעצועים", מודה איש המדיה גיא פינס, שמגדיר את עצמו "גאדג'טיסט מתוסכל". למה מתוסכל? "אי-אפשר לעמוד בקצב", הוא אומר, "כל דקה יוצא לשוק משהו אחר. המצלמה המגניבה שקניתי לפני שנה - עכשיו כבר יש מצלמה שהיא חצי ממנה בעובי, אפילו שהיא בדיוק אותו דבר. מה אני אעשה? לפני שנה קניתי מצלמה במחיר מלא, אז לא נעים לא ממנה ולא מעצמי. אבל כשאתה בפנים, אתה לא מצליח לספק את היצר הזה. אני מכור".
פינס וגאדג'טים ששומרים על ערכם
"יותר זול מב.מ.וו"
"זה פשוט משחק, במסווה של עיסוק בעניינים רציניים". על מישל רוזנצוויג, בת 18, קשה לעבוד. אבא שלה, איירה, הוא חובב גאדג'טים מהוותיקים בישראל. לפני יותר מ-20 שנה הקים את רשת באג, והיום הוא הבעלים של הנדי. בדרך לראיון הוא נעצר בחריקת בלמים מול חלון הראווה של חנות למשחקי מחשב, כדי לבהות בפלייסטיישן הנייד החדש.

ובכל זאת, רוזנצוויג האבא מודע לחלוטין לסיבות שמובילות אנשים לפתח החנות שלו. "אנחנו נוהגים להתלוצץ שאנחנו קצת כמו מוכרי סמים", הוא אומר, "הגאדג'ט פשוט עושה אותי האפי. אני אוהב אותו".

אחד המשפטים שחוזרים בהנדי הכי הרבה הוא "תן לי את הכי החדש, הכי משוכלל". זה לא אומר שהרוכש בהכרח מתכוון להשתמש בכל הפונקציות האלה. לדברי רוזנצוויג, רבים מלקוחותיו הם חובבי גאדג'טים מבוססים כלכלית, במקרים רבים אנשי עסקים ומנהלים בכירים, רובם מעל גיל 40, שרוצים להיות מאובזרים בטכנולוגיה האחרונה, אף-על-פי שאין להם זמן ללמוד להפעיל את המכשיר החדש. זה לא כל-כך נורא; בקרוב הם ממילא יחליפו אותו באחר, חדש יותר.

רוזנצוויג מונה יתרון נוסף לתחביב: "המכשירים האלה מסוגלים להקפיץ סטטוס, בסך-הכל בדרך לא יקרה מאוד. מכונית ב.מ.וו, למשל, היא דרך הרבה יותר יקרה לעשות את זה".

לדברי הסוציולוגית ד"ר דיאנה לוצאטו מהמכללה האקדמית תל-אביב-יפו, "הגאדג'טים ממלאים שלל צרכים: חברתיים, אינטלקטואליים וצרכניים. הצורך הראשון הוא באמת המשחק. הטכנולוגיה מספקת למבוגר את האופציה לשחק כמו ילד, אבל לקרוא לזה בדרכים אחרות. שנית, קיים הדחף הצרכני, שיורד עד להגדרה העצמית של האדם.'אני קונה, לכן אני קיים', או 'יש לי מותג, לכן אני קיים'. האדם הפוסט-מודרני מזוהה עם המוצר או המותג שיש לו, והפרסומאים יודעים לנגן על המיתר הזה. יש טלפון עם מצלמה?! וואו! אתה גם משחק בו וגם מנקר עיניים למישהו אחר. זה בכלל שילוב נפלא".

האייפוד, למשל, מתחרה לא רק בנגנים אחרים, אלא גם בבגדים של ורסאצ'ה או קלווין קליין. הוא מתפקד גם כהצהרת אופנה, שמעידה לא רק על האופנתיות של הבעלים, אלא גם על תחכומו הרב והשתייכותו לקטגוריה חברתית כלשהי. "התחושות האלה יוצרות במוח תופעות דומות להתמכרות", אומרת ד"ר לוצאטו, "גם גורמים למשתמש לחוש שהוא כל-יכול. חוץ מזה, אם יש לך מחשב משוכלל ובגדים נכונים, תמיד תהיה איזו כוסית שתימשך אליך".

אגב כוסיות, איפה הבנות בעניין הגאדג'טים?
"יש גאדג'טים לבנים ויש לבנות. המותג הגברי מדגיש את התחושה שהוא בעל כוח וידע. המותג הנשי אומר, 'כן, אני משתמשת בטכנולוגיה ויש לי כסף לקנות, אבל חלילה, אני לא גברית'".
יש בכל זאת משהו גברי, בסנטר
" לישראלים אין בגרות"
ובכל זאת, ישראלי שמגיע לחנות להתעדכן מגלה היצע דל ביחס למה שאפשר למצוא בחו"ל. "יש לזה כל מיני סיבות", אומר אמיר מודן, מנהל השיווק ברשת באג, "זה קרה באינטרנט האלחוטי ובבלו-טות' בגלל בעיות של חקיקה. גם המצלמות הדיגיטליות תופסות כאן באיחור של שנתיים-שלוש לעומת העולם. בהתחלה נכנסו לשוק מצלמות זולות, שהתקלקלו מהר וגרמו לאנשים להתאכזב, אבל הפכו אותם למבינים יותר. שוק נגני ה-MP3, למשל , עובר תהליך דומה. ה-iPod נכנס רק עכשיו לשוק, אבל בארצות הברית זו היסטריה כבר שנתייםשלוש. מוצרים צריכים קודם להצליח בחו"ל, לפני שהם מגיעים לישראל".

ואולי זה המחיר, הגבוה ביחס לרמת המחייה בארץ?
"המחיר לא משחק תפקיד", קובע מודן, "הישראלים אוהבים גאדג'טים וקונים אותם. ההבדל האמיתי הוא ברמת המודעות. לעומת זאת, בכל מה שקשור למחשבים עצמם, למשל, השוק הישראלי נמצא בקו אחד עם השוק בחו"ל, כולל אביזרים היקפיים".

לדברי ירון קור, מנהל מוצר בישפאר הום טק, יבואנית סוני בישראל, "לצרכן הישראלי עוד אין בגרות, ניסיון והבנה דומים לאלה של הצרכנים בארצות הברית ובאירופה. לישראל נכנסות היום מצלמות הסטילס הדיגיטליות ונגני ה-MP3, במקביל ליציאתם לשוק ביפן או בארצות הברית, אבל זה לא אומר שהישראלים קונים אותם. היקף המכירות בארץ נמצא באיחור של שנה. החיישנים של המצלמות כבר הגיעו לרמה מספקת, אבל הישראלים לומדים לאט מאוד, שלא כל מה שזול הוא טוב. הישראלי רוצה הכי הרבה מגהפיקסל, ולא מסתכל על העיצוב ועל תכונות אחרות. הוא לוקה בחוסר הבנה, משום שעבור 98% מהתמונות החיישן הרגיל מספיק".

תמיד מאשימים את הישראלים שהם חסרי טעם והבנה בעיצוב. "לפני שנתיים-שלוש היה גל של מחשבים 'מוזרים' שנקראו 'מחשבי שאטל'", אומר מודן, "הם באו בקופסאות קטנות מאוד, וכל רכיבי המחשב היו מחוברים. זה הצליח מאוד בעולם, ובארץ זה היה כישלון מוחלט. למה? אולי זה קצת מצחיק, אבל הישראלי אוהב שרואים את המחשב השולחני שלו, וחשובים לו מאוד הביצועים ולאו דווקא העיצוב".

מה הופך להיות להיט בישראל? מוצרים ש"מריחים כמו קומבינה". "הישראלי לא אוהב לשלם כסף, אבל הוא מוכן לקנות מוצרים שקשורים להורדות מוזיקה", מחייך מודן, "רמקולים, צורבים, נגנים וכו', כך שאין לי ספק שעידן המדיה-סנטר ייכנס במהירות לישראל".

ואם אתם סקרנים לדעת אילו זמרים מתאחסנים אצל גיא פינס ב-iPod, דעו שהוא מאוכלס כרגע רק ב-7 שירים . "הייתי בניו-יורק, ולא ראיתי אדם בלי iPod. קניתי גם, אבל אין לי זמן להטעין. אני קורבן אופנה", הוא מודה בקול שבור, "הראציו אומר מדי פעם: 'עזוב אותך, לא צריך'. ואז פתאום אני רואה אצל איזה חבר שבא מיפן איזה לפטופ קטן וסקסי. אז אני מתנחם בחברים שלי, שמאבדים אותם, ובאלה ששודדים להם את ה-GPS באוטו . אלה הדברים שמרגיעים אותי". אבל מה שבאמת מרגיע אותו זה לראות את הסרט החדש של אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט, ולזהות את השעון המשוכלל שמונח על פרק כף היד שלה. ועל שלו.
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך


ראשי > הרשת > מיוחד > 
  
  
  
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך
ד"ר דיאנה לוצאטו: "התחושות האלה יוצרות במוח תופעות דומות להתמכרות. גם גורמים למשתמש לחוש שהוא כל-יכול. חוץ מזה, אם יש לך מחשב משוכלל ובגדים נכונים, תמיד תהיה איזו כוסית שתימשך אליך"
כתבות פרוייקט
פרויקט הגאדג'טים הגדול
המכורים
המאסטים
מטופשיזם
מדריך הקניות הגדול