תנו לגדול בשקט
אלכוהול וטבק רוצחים מדי שנה מיליוני בני אדם בחריצות מעוררת אימה. אז למה דווקא את הצמחים הפסיכדליים, שמאז ומעולם היו חלק מהמורשת התרבותית והדתית של האנושות, הוציאו לנו אל מחוץ לחוק? רגע לרגל יום הכיפורים עידו הרטוגזון לא סולח ולא שוכח
לכולם כמעט אנחנו סולחים ביום כיפור, אבל יש אנשים שהמעשים שלהם מעוותים כל כך וההחלטות שלהם גורמות כל כך הרבה סבל מיותר בעולם על בסיס יומיומי שאנחנו מרגישים שעל עוול אדיר שכזה, אסור לסלוח עד שיתוקן. ביום כיפור התשס"ט אנחנו לא סולחים לאנשים שאחראים להוצאתם אל מחוץ לחוק של הצמחים הפסיכדליים.
הצמחים הפסיכדליים למי שלא יודע הם קבוצה של חומרים בלתי ממכרים ובלתי רעילים, זאת בניגוד לסמים ממכרים, רעילים ורצחניים כמו אלכוהול או טבק שנמכרים בחברה שלנו בכל פינה.
הצורך לשנות את התודעה ולגעת בנשגב ובמימדים האחרים היה חלק מהצרכים הבסיסיים של האנושות עוד מימי העידן הפליאוליתי וצמחים פסיכדליים היו חלק ממורשתה התרבותית והדתית של האנושות עוד הרבה לפני שהדתות המונותאיסטיות עלו לבמת ההיסטוריה. המזמור ההינדואיסטי המוקדם, הריג ודה, מהלל את הסומה, חומר משנה תודעה ששימש את המאמינים לצורכי ריפוי והתעלות רוחנית. המיסטריות האלויזיות שבהן השתתפו כל המי ומי של העולם העתיק מקיקרו ועד אפלטון כללו התנסות בשיקוי פסיכדלי בשם הקייקאון. התרבויות העתיקות בדרום אמריקה השתמשו במגוון של צמחים פסיכדלים משני תודעה כמו פטריות הקסם, הפיוטה והאיוואסקה. באפריקה השתמשו הילידים מזה אלפי שנים בצמח האיבוגה לטקסים של ריפוי וחוויה דתית.
בתרבויות הפסיכדליות העתיקות שהיו פזורות בכל פינותיו של העולם משך אלפי ועשרות אלפי שנים נחשבו הצמחים הפסיכדליים לחומר מקודש, כזה שמביא ריפוי לנפשו ולגופו של האדם. למעשה, תרבויות המשתמשות בצמחים הפסיכדלים מאופיינות בשיעורים נמוכים משמעותית של מחלות נפש מהמקובל בחברה המערבית המודרנית.
אלכוהול וטבק רוצחים מליוני בני אדם מדי שנה בחריצות מעוררת אימה. לעומתם האפשרות למות משימוש בצמח פסיכדלי היא זניחה עד בלתי קיימת. אפילו ארגון הבריאות העולמי מודה שאלכוהול וטבק הם סמים מסוכנים וקשים בהרבה מסמים פסיכדליים. אז איך קרה שדווקא הם אסורים?
אלכוהול וטבק רוצחים מליוני בני אדם מדי שנה בחריצות מעוררת אימה. לעומתם האפשרות למות משימוש בצמח פסיכדלי היא זניחה עד בלתי קיימת. אפילו ארגון הבריאות העולמי מודה שאלכוהול וטבק הם סמים מסוכנים וקשים בהרבה מסמים פסיכדליים. אז איך קרה שדווקא הם אסורים?
כדי להבין את הסיפור של האיסור על הצמחים הפסיכדלים צריך לחזור חזרה לשנות השישים העליזות, תקופה שבה אינספור פסיכיאטרים ברחבי העולם המערבי ראו ב-LSD תרופת פלא שתחולל מהפך בפסיכיאטריה. באותה תקופה הייתה הפסיכותרפיה הפסיכדלית אחת ההבטחות הגדולות בהיסטוריה של הפסיכולוגיה. LSD היה צו השעה בהוליווד שם סלבריטאים כמו קארי גרנט, ג'ק ניקולסון, אניס נין, ג'יימס קובורן ואחרים עברו אצל פסיכיאטרים דרך קבע טיפולי LSD ודיווחו על פריצות דרך אישיות. מחקרים שונים גילו ששימוש בצמחים פסיכדליים מעורר חוויות מיסטיות אותנטיות, משיג תוצאות יוצאות דופן בשיקומם של אסירים ואלכוהוליסטים ואפילו בטיפול באוטיסטים.
אלא שבמקביל לסיפור ההצלחה שהיה ל-LSD בעולם הפסיכיאטריה היה מעורב ה-CIA בניסויים פחות סימפטיים משלו בחומר המסתורי מתוך מטרה לבדוק כיצד הוא יעבוד כחומר לחקירת סוכני אויב. כפי שנחשף בספר Acid Dreams של העיתונאים מרטין לי וברוס שליין ערך ה-CIA בשנות החמישים והשישים סדרת ניסויים נרחבת שבה חטף אזרחים אמריקאים תמימים (ובמקרים אחרים השתמש באוכלוסיות מוחלשות כאסירים ויצאניות) והחדיר להם ללא ידיעתם כמויות אדירות של LSD תוך כדי שימוש בשיטות חקירה אגרסיביות כמו מכות חשמל, גירויים חשמליים לתוך המוח ועוד. כמובן שהתוצאות היו מזוויעות וה-CIA רשם לעצמו בסיפוק שה-LSD הוא סם מעורר פסיכוזה שעשוי להיות יעיל בהוצאת סוכני אויב משיווי משקלם הפסיכולוגי, בהבכת מנהיגי האויב ובשלל תסריטי ביון אחרים.
העובדה שמליונים שהתנסו ב-LSD מבלי להחקר על ידי סוכני CIA חוו חוויות רוחניות, יצירתיות, אינטלקטואליות ורגשיות יוצאות דופן בעוצמתן לא עניינה את ה-CIA. כאשר
המתקפה עבדה. ה-LSD הוצא מחוץ לחוק והמלחמה הכוללת נגדו החריפה לאורך סוף שנות השישים ככל שה-LSD הפך בעיני הממשל האמריקאי לסמל של השמאל החדש ותנועת ההתנגדות למלחמה בוויאטנם. יחד עם LSD הוצאו מחוץ לחוק כל הצמחים הפסיכדליים, מבלי שעניינם יישקל אי פעם ברצינות וללא שמישהו ישים לב שלצמחים הללו יש היסטוריה בת אלפי שנים של שימוש מרפא ומקודש. וכמובן שמאחר שחוקי הסמים האמריקאים מאומצים באופן אוטומטי על ידי רובן של מדינות העולם, הפכו רוב הצמחים הפסיכדליים לאסורים בעולם כולו (מלבד הולנד, ששוב התגלתה כצדיקה הנותנת מקלט לנרדפים).
עם או בלי אישור השלטונות, חומרים פסיכדליים שיחקו תפקיד אדיר בהיסטוריה של המאה ה-20. אי אפשר לדמיין את הביטלס, הנדריקס, הדלתות, חלקים נרחבים מהמוזיקה והאמנות של המאה העשרים בלי החומרים הללו. זוכי פרס נובל כמו פרנסיס קריק מגלה מבנה ה-DNA והכימאי קארי מוליס הודו בהשפעה המכרעת שהיתה ל-LSD בהישגים המדעיים שלהם. כמובן שלא נדע לעולם עד כמה השפיעו החומרים הללו באמת מפני שרוב אלו שהשתמשו בהם נמנעים עד היום מלחשוף זאת מחשש מסנקציות חברתיות.
קשה לתאר את התפקיד האדיר שהיו יכולים צמחים פסיכדליים לשחק בריפוי החברה החולה שלנו בתחילת המאה העשרים ואחד. מלבד הפוטנציאל התרפויטי שלהם, יצירתיות ויכולת החשיבה מחוץ לקופסה שהם מעודדים, צמחים פסיכדליים מעוררים את תחושת הקשר עם הטבע והרצון לשמר אותו, מוטיבציה שהיא קריטית יותר מתמיד במשבר האקולוגי שבו נמצאת האנושות היום. צמחים פסיכדליים גם מעודדים חשיבה אנטי מלחמתית של שלום ויכולים להוות כלי פורץ דרך להתגברות על סכסוכים אזוריים. צמחים פסיכדליים גם יכולים להוות כלי יוצא דופן לטיפוח של התפתחות רוחנית תוך שהם משולבים עם פרקטיקות כמו יוגה, מדיטציה ואמנויות לחימה.
אבל הדבר שמפחיד באמת את ההגמוניה לגבי צמחים פסיכדליים הוא שהם מעודדים אנשים לחשוב בשביל עצמם, והם מעודדים אותם להפסיק לתפקד כצרכנים פאסיביים של תקשורת ההמונים, להתבונן פנימה לתוך עצמם ולשאוב משם את המשמעות. בחברת המדיה הפוסט-מודרנית הדבר הזה משול לכפירה. האדם הצרכני מקבל את המשמעות שלו כצופה בכוכב נולד או בהישרדות. הוא לא אמור לבלות זמן רב מדי בשאילת שאלות או בחקירה של התודעה וההוויה שלו. הוא אמור לצפות בצייתנות בפרסומות ולהעביר את הזמן בפנטזיה על המוצרים הבאים שהוא ירכוש, אחרת הוא עשוי להתחיל לפקפק ב"תרבות" ובערכים שהיא מנחילה לו.
זה באמת מפחיד את האנשים ששולטים. הם לא רוצים שנשאל שאלות. הם מעדיפים שנהיה מרוכזים בטלוויזיה מאשר בגוף ובתודעה שלנו. את זה הם לא יכולים למכור לנו בכסף והם יעשו הכל כדי למנוע מאיתנו את הזכות הטבעית הזו שהייתה חלק מהמורשת התרבותית של האנושות משך אלפי שנים.
במקום חברה המבוססת על עקרונות של שלום, התפתחות רוחנית, אקולוגיה ויצירתיות אנחנו מקבלים את חברת האלכוהול והטבק – חברה המבוססת על אגרסיביות (במיוחד כלפי נשים), הרס הגוף והמוח, הרס הסביבה ועמעום התודעה. במקום חברה שמבוססת על חקירה פנימית קיבלנו חברה המבססת את עצמה על פטישיזם בלתי ניתן לסיפוק לאובייקטים צרכניים, תשוקה שהיא אם כל רע ושהובילה את החברה הזו למגיפת מחלות נפש (שבהן היא מנסה לטפל בעזרת סמים פסיכיאטריים ממכרים) ומובילה אותו בימים אלה לשואה אקולוגית שמאיימת להכחיד את החיים על פני כדור הארץ. וכן, על הדבר הזה קשה לנו לסלוח.
חוץ מאשר ברגעים האלה, שבהם אנחנו אולי נמצאים בעולמות הללו של הצמחים. שם אפשר לסלוח על הכל. שם הכל מקבל את המשמעות הגדולה שלו. ולרגע אפשר לראות שגם הפחד הזה מלהיכנס לתוך התודעה ולגלות מה נמצא שם הוא כנראה פחד אנושי כל כך. ושגם ההתמכרות של הפוליטיקאים והעסקנים שלנו לכח ולפרופגנדה היא אנושית כל כך. שם אפשר לסלוח.
איזה מין אנשים אוסרים את הדבר היחיד שמאפשר לסלוח להם? השנה אתם מקבלים עוד הזדמנות לתקן את העוול. אבל כל עוד אתם מונעים מאיתנו, אנחנו לא יכולים לעשות כלום. אנחנו לא סולחים.
נא להמתין לטעינת התגובות
