לכווץ, לכווץ, לכווץ: הכל על חיזוק רצפת האגן
רצפת האגן היא אחד האיברים המוזנחים ביותר על ידי מרבית הנשים, והן משלמות על כך בזמן הלידה. כל מה שהן צריכות זה רק להתגבר על הבושה
"היום אני יודעת שהכיווץ הזה מעורר הזרמת דם וחמצן לאזור הנרתיק, ומעודד את ההחלמה של רצפת האגן לאחר הלידה. אפילו שטיפה כואב ולא נוח. זה העניין - להתחיל לכווץ מיד לאחר הלידה, בעדינות, לא חזק“. פז-גולובנר היא אחות מוסמכת, ראש תחום הריון ולידה ורכזת קורס שרירי בטן ורצפת אגן בקמפוס "שיאים".
רצפת האגן היא אחד האיברים המוזנחים ביותר בגוף. נשים רבות מתוודעות אליו רק בהקשר של הריון ולידה, משום שרובן מתחנכות על התפישה שמדובר באיבר שצריך להתעלם מקיומו, מחמת הבושה. התוצאה היא מודעות נמוכה או חוסר מודעות לצרות ולבעיות שיכולות להתעורר ברצפת האגן, ולכך שניתן למנוע אותן.
רצפת האגן היא מערכת מורכבת של שרירים, רצועות ורקמת חיבור שמחזיקות את איברי הבטן שמונחים עליהן - המעיים, שלפוחית השתן והשופכנים, וכן איברי האגן (האיברים הגניטליים) - הרחם, צוואר הרחם, החצוצרות והשחלות. ברצפת האגן פעורים שלושה פתחים: הנרתיק, שופכת השתן ופי הטבעת.
"שלושת הפתחים הללו למעשה מחלישים את רצפת האגן, ובעיקר פתח הנרתיק, שהוא רחב יחסית לשני הפתחים האחרים, ושדרכו יכולים ’לגלוש‘ איברים החוצה“, מסביר ד“ר חיים קריסי, מנהל השירות לאורוגינקולוגיה וכירורגיה של רצפת האגן, במרכז רפואי רבין. לידות וגינליות הן אחת הסיבות המשמעותיות ביותר להיחלשות רצפת האגן, בגלל הפוטנציאל לקרעים בנרתיק ובגלל הצורך לבצע חיתוך של חיץ הנקביים (פיסיוטומיה) במקרים מסוימים.
"פעם חשבנו שהחיתוך דווקא מגן על רצפת האגן, היום מבינים שהוא מחליש אותה“, מודה ד“ר קריסי. "בעוד שקרעים מתרחשים בשכבה השטחית, שכבת תת-העור, ולכן הם נחשבים קלים יותר, החיתוך מתבצע במלואו בשרירי רצפת האגן, והאיחוי שלו בעייתי מאוד. מה גם שבדרך כלל ישנם גם קרעים בנוסף לחתך“.
ואולם הסיבה הכי משמעותית, כנראה, היא גנטיקה. "יש נשים שילדו מספר לידות ורצפת האגן שלהן נותרת ללא פגע, ויש שילדו בלידה אחת, אבל הנזק לרצפת האגן שלהן יהיה קשה מאוד“, מוסיף ד“ר קריסי. גורמי סיכון נוספים הם ההריון עצמו (ההשפעה שיש למשקל התינוק ולרחם הגדל על רצפת האגן), השמנה (ככל שהמשקל עולה, המצב בעייתי יותר), לידה אחרי גיל 35 ולידות מכשירניות (מלקחיים או ואקום). גם למשך הלידה ולמשקל התינוק יש השפעה על רצפת האגן.
נהוג לומר שאחת מכל ארבע נשים יסבלו מחולשה של רצפת האגן. זה נכון בעיקר אחרי גיל 40. בגילאים אלה יסבלו כרבע מהנשים מחולשה מסוימת של רצפת האגן, שיכולה להתבטא רק בצורך למתן שתן במהלך הלילה - מצב הנחשב קל ושאינו מחייב טיפול.
אבל כ-10 אחוז מהנשים עלולות לסבול מצרות חמורות יותר ובהן: דליפת שתן במאמץ, ולעתים גם שלא במאמץ, כמו במקרים של שיעול, עיטוש, יחסי מין ואפילו צחוק. תופעות נוספות הן דחיפות ותכיפות במתן שתן (תופעה המכונה "שלפוחית רגיזה"), דליפה של גזים, נוזלים או מוצקי צואה וצניחה של איברי האגן.
לדברי ד“ר קריסי, בגילאים צעירים מ-40, כלומר בגילאי הפריון, התופעות הללו נדירות יותר - רק
1 אחוז מהנשים עלול לסבול מהן - אך ללא טיפול, הן יתרבו ויחמירו עם העלייה בגיל. הצניחה יכולה להיות של שלפוחית השתן, הנרתיק או החלחולת (רקטום) שפורצות דרך קיר הנרתיק החוצה ומורגשות כמעין בליטה גושית, כדורית, בין הרגליים. הדרגות להגדרת גודל הצניחה הן מ-4-1, אך בקרב נשים שסובלות מהדרגות הנמוכות, הבעיה לא תמיד מורגשת. רופא נשים יכול להבחין בה ולאבחן אותה, אף שאינה מפריעה.
האם אפשר למנוע את הנזק?
"בעבר חשבנו שניתוח קיסרי הוא הפתרון למניעת חולשה של רצפת האגן“, אומר ד“ר קריסי, "אבל אי אפשר להתעלם מהסיכונים שיש בניתוח. כמו כן, הניתוח לא ימנע את הנזק שנגרם מההריון עצמו“. לדבריו, מה שנחלש הוא רקמת החיבור (FASCIA). את נזקי רקמת החיבור ניתן לתקן באמצעות ניתוחים (ועל כך בהמשך). ולמרות זאת, ישנה חשיבות רבה לחיזוק שרירי רצפת האגן במהלך ההריון ומיד לאחר הלידה. שכן, שרירי רצפת אגן חזקים יפצו על הפגיעה ברקמת החיבור, ועשויים גם להקל את מהלך הלידה.
"ישנם מספר דברים שעליהם חייבים להקפיד במהלך ההריון, בהם הימנעות ממאמץ שמעלה את הלחץ התוך-בטני, כמו הרמה וסחיבה של משקל כבד - תינוק או ילד קטן, סלי קניות, הזזת כורסאות במהלך ניקיון הבית וכדומה. כדאי גם להימנע מפעילות גופנית מאומצת, למשל פעילות אירובית - שיעורי מדרגה, ריצה או כל מה שכרוך בריצה וקפיצה, החל מתחילת הטרימסטר השלישי", מדגישה נירה כהן-צוברי, מנהלת השירות לפיזיותרפיה ומטפלת בתחום בריאות האישה במרכז הרפואי "בילינסון".
במהלך ההריון הגוף מפריש הורמונים כדי להגמיש שרירים ורצועות שיקלו את מעבר התינוק בתעלת הלידה. רצפת האגן נושאת את משקל איברי הבטן והאגן, ומשום שבהריון המשקל עולה, גדל העומס על רצפת האגן, ופעילות
לפיכך כהן-צוברי ממליצה להימנע ככל האפשר גם משיעול ומהתעטשות. "מי שיודעת שיש לה נטייה אלרגית שגורמת להם, כדאי שתתגונן באמצעות תרופות כדי למנוע מעצמה התקפים שיגרמו לשיעול ועיטוש, שמגבירים גם הם עומס על השרירים והרצועות ומעלים את הלחץ התוך-בטני“.
82 אחוז מהנשים בהריון יסבלו בשלב זה או אחר מדליפה של שתן או מצניחה. אבל כ-70 אחוז מהסובלות לא יפנו לקבל ייעוץ וטיפול, או שהן יפנו בשלב מאוחר מדי. והן סובלות: נמנעות מלצאת לנסיעות וטיולים, בגלל החשש שלא יהיו להן שירותים זמינים, או שבמקום ליהנות, הראש כל הזמן חושב איפה אפשר יהיה להתפנות, מחשש ש‘יברח‘ להן“, אומרת פזגולובנר.
"לו רק הן היו פונות מוקדם יותר לבקש ייעוץ והדרכה. כי כשאישה מתעמלת במהלך ההריון ומחזקת את שרירי רצפת האגן, או עושה זאת לפני ההריון, אפשר למנוע את הבעיה או לשפר את המצב. נשים שהתאמנו לפני הלידה יכולות לקצר את שלב הצירים, ואז הן גם בסיכון נמוך יותר להתערבות בלידה וללידות מכשירניות“.
פז-גולובנר מציינת, כי אמנם בשיעורי פילאטיס, יוגה ואחרים נוהגים לאמן את שרירי רצפת האגן, אבל היא ממליצה לנשים להשתתף בשיעורים ייחודיים, שמיועדים לעבודה על שרירי רצפת הבטן והאגן. "חלק מהתרגול שאני מציעה לנשים הוא להחזיק את שרירי רצפת האגן, כשהן מתעטשות. כל אפצ‘י כזה מעמיס על שרירי רצפת האגן בעוצמה של ציר במהלך הלידה. אפשר להפוך את התרגול הזה להרגל אוטומטי“.
ואילו כהן-צוברי ממליצה להכין את רצפת האגן לקראת הלידה החל בשבוע ה-36 כדי להפחית את הסיכון לחתך או לקרעים במהלך הלידה. הכנת רצפת האגן נעשית בעיסוי ידני של אזור הפרינאום, או באמצעות מכשיר "אפינו“ שהוא מעין בלון שמחדירים בחלקו לנרתיק, ומנפחים.
לדבריה, "אחרי החדרת הבלון ממתינים עשר דקות, בהן מתרגלים כיווצים, ובסוף התרגול ’פולטים‘ את הבלון החוצה. כך עד הלידה. העיסוי והאפינו מותחים את שרירי רצפת האגן ומונעים קרעים או את הצורך בחתך ב-50 אחוז. ואם כבר יתרחשו קרעים או שיהיה צורך בחתך, הכנת רצפת האגן עשויה להקטין את גודלם ואת הנזק שייגרם מהם לרצפת האגן“.
מי שבעיקר זקוקות להכנה לקראת הלידה הן נשים שמתכוננות ללידה הראשונה, או נשים שילדו כמה פעמים, ובעיקר אם הן סבלו בעבר מקרעים או נזקקו לחתכים. זאת כדי שבלידה הבאה לא יסבלו מנזק מתמשך ויזדקקו בעתיד לניתוח משקם של רצפת האגן.
המלצה נוספת המתאימה הן להכנה לקראת לידה והן לשיקום רצפת האגן לאחר הלידה, היא לתרגל כיווץ והרפיה לסירוגין של שרירי רצפת האגן, למשל באמצעות תרגילי קגל (ראו בהמשך) אלה תרגילים שיש לבצע מדי יום, במספר תנוחות: עמידה, ישיבה ושכיבה. אפשר לבצע את התרגילים גם בזמן קיום יחסי מין. ואם אתן נועזות, תוכלו לשאול את בן הזוג אם הרגיש בכיווצים.
אפשרות אחרת להגברת חוזקם של שרירי רצפת האגן היא התאפקות. "אין בכך שום נזק, אם מתאפקים באופן יזום ולא משום שאין היכן להתפנות. פשוט דוחים את ההליכה לשירותים בכמה דקות“, אומרת כהן-צוברי, וממליצה להמשיך לתרגל מיד לאחר הלידה. "התרגול יעזור בשיקום טחורים ותפרים. כך גם אחרי לידה בניתוח קיסרי“.
כדי לחזק את שרירי רצפת האגן לפני הלידה, וכדי לשקם את רצפת האגן לאחריה, פז-גולובנר ממליצה להשתמש בשיטות הבאות:
1. ביופידבק עם גירוי חשמלי - טכנולוגיה המשלבת החדרה של אלקטרודה לפתח הנרתיק. האלקטרודה מעבירה גירוי חשמלי עדין ומעודדת הכנה וכיווץ של רצפת האגן. בנוסף, מכשיר הביופידבק מאפשר תצוגה גרפית על צג של מידת הכיווץ. השיטה מאפשרת למטפל לאמוד את הכיווץ, ולאישה להתאמן ולשפר אותו.
2. ביצים סיניות - מחדירים אותן לנרתיק כדי להוסיף משקל שיגביר את יכולת הכיווץ.
3. משקוליות - ערכה של מספר משקוליות, בגדלים שונים, שבדומה לביצים הסיניות, הן מוחדרות לנרתיק, ואז מכווצים.
4. חזקן - מעין קפיץ פלסטי, שמחדירים חלקית לנרתיק (השוליים נשארים מחוץ לו) ומכווצים כנגד התנגדות הקפיץ. משתמשים פעמיים בשבוע, לפחות, בעמידה.
"אני חושבת שכל אישה לאחר לידה צריכה להגיע להערכת מצב רצפת האגן שלה, בשיטת ביופידבק, בעיקר אחרי הלידה הראשונה, במקום להמתין שיורגשו הצרות - צניחות או דליפות“, מציינת כהן-צוברי. "כדאי להגיע כשישה שבועות לאחר הלידה (עם סיום תקופת משכב הלידה) לפיזיותרפיסט או פיזיותרפיסטית שעוסקים בשיקום רצפת האגן.
הפגישה היא לצורך אבחון משולב בהדרכה. בדרך כלל יש צורך במפגש אחד עד שלושה מפגשים, בהם האישה מקבלת כלים לשיקום כדי לא להגיע למצבים הללו“.
ד“ר קריסי מזכיר שהטיפול השמרני, כפי שהוא נקרא בשפה רפואית, כגון תרגילים או ביופידבק, אינו מתקן את הנזק שנגרם לרקמת החיבור, אלא רק מחזק את השרירים.
"אמנם כשהשרירים חזקים יותר, הם מחפים על נזק שנגרם לרקמת החיבור, אבל צריך לזכור שמדובר בטיפול ששיעורי ההצלחה שלו נמוכים יותר - בסביבות 50 אחוז הצלחה. זו אופציה טובה למקרים קלים“.
מי עלולה להזדקק לניתוח?
"נשים שסובלות מצניחת רחם או משלפוחית השתן. מדובר בניתוחים זעיר פולשניים, יש שקוראים להם ניתוח פלסטי של הנרתיק. במהלך הניתוח מבצעים חתך באזור הנרתיק ומותחים את רקמת החיבור, מחזקים אותה ומחזירים את היכולת לשאת את משקל שלפוחית השתן, למשל, שנחה על דופן הנרתיק. את החתך סוגרים בתפירה. כדי להרים רחם צנוח, יש צורך בקיבוע של רשת. זה כבר ניתוח מורכב יותר. לדליפת שתן במאמץ, הניתוח הטוב ביותר הוא ניתות TVT, שבמהלכו מניחים מתחת לשופכה מעין סרט, שתומך בה. אחוזי ההצלחה של הניתוח הזה גבוהים - כ-90 אחוז הצלחה במניעת דליפה. לשלפוחית רגישה נהוג להציע טיפול בתרופות שמקטינות את סף הגירוי של השלפוחית“.
שני תרגילים שכל אחת יכולה לעשות בבית:
ד"ר ארנולד קגל היה רופא נשים אמריקאי, שגילה כי ניתן לכווץ את שרירי רצפת האגן הטבעתיים באופן רצוני, ובכך לחזק אותם ולמנוע דליפות שתן וצניחות של איברי האגן. הוא לימד את המטופלות שלו סדרה של תרגילים שהמציא עבורן, למטרה זו. הנה שני תרגילים שניתן לבצע בבית:
כיווץ איטי
שוכבים כשהברכיים כפופות לכיוון הבטן או יושבים על כיסא ורוכנים מעט קדימה. מכווצים את שרירי רצפת האגן וסופרים לאט מ-1 עד 3. מרפים למשך שלוש שניות ומכווצים שוב. חוזרים על התרגיל חמש פעמים. מומלץ לבצע שלושה אימונים ביום. במשך הזמן מעלים את דרגת הקושי בהדרגה, עד שמגיעים לספירה מ1- עד 10.
כיווץ מהיר
מבצעים את התרגיל בדומה לתרגיל הקודם, אלא שהפעם הכיווץ וההרפיה נעשים במהירות רבה ככל האפשר חוזרים על הכיווץ וההרפיה עשר פעמים, שלוש פעמים ביום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם