שומר מסך: מה אומרים המחקרים על ילדים וטלויזיה?
ארגון רופאי הילדים האמריקאי המליץ לאחרונה לא לחשוף ילדים בני פחות משנתיים לטלוויזיה ולמדיה דיגיטלית. הנזק הקוגניטיבי והרגשי, כך טען, עולה בהרבה על התועלת. מה עושים? יצאנו לבדוק מה אומרים החוקרים והמחקרים המעודכנים בנושא וחזרנו עם תשובות מרתקות
לאחרונה פורסם שתאגיד וולט דיסני, אשר שיווק את התקליטורים הללו, מציע החזר כספי להורים שרכשו אותם והתחוור להם שהם לא שיפרו את מנת המשכל של התינוקות.
למהלך הזה יש קשר לדיון המדעי והציבורי המתנהל בשנים האחרונות על אודות השפעותיה השליליות של הצפייה בטלוויזיה וב-די.וי.די על התפתחות ילדים ובעיקר תינוקות: לפני חודשים אחדים פרסם ארגון רופאי הילדים האמריקאי המלצה שלא לחשוף פעוטות מתחת לגיל שנתיים לצפייה במסכים כלל.
ההמלצה לוותה בממצאי מחקר שסקר עשרות מחקרים אחרים בתחום בריאות הילד, ומצא שהתועלת המצויה בחשיפה של ילדים לתוכניות טלוויזיה ומדיה דיגיטלית היא שולית, בעוד הנזק וההשפעות השליליות - החל במשקל יתר וקשיים בשינה, וכלה בהפרעות קשב וריכוז והפרעות בתקשורת חברתית - גבוהים.
הממצאים העלו כי 90 אחוז מההורים מאפשרים לילדיהם שמתחת לגיל שנתיים לצפות במידה מסוימת בטלוויזיה או בפורמטים אחרים של מדיה דיגיטלית, משום שהם סבורים כי התוכניות מסייעות להתפתחות הילדים.
"על מנת שתוכנית תיחשב מעשירה ובעלת ערך חינוכי, על התינוק להבין אותה," מסבירה ד"ר קרן אייל, מרצה וחוקרת בבית ספר סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה. "אלא שבמחקרים שנעשו לאחרונה התגלה כי תינוקות עד גיל שנתיים אינם מבינים את מה שהם רואים על המסך. עד גיל שנתיים הם אינם עושים טרנספורמציה ממסך דו-ממדי לעולם האמיתי.
בגיל הזה תינוקות לומדים ממישוש ומאנשים שבסביבה הקרובה שלהם, ומה שמשודר על המסך אינו נתפס בעיניהם כרלוונטי. הם לא יפנימו את הקודים הטלוויזיוניים לכדי מסרים עם משמעות, ולכן לא יתבצע תהליך של למידה. מכאן עולה שלתוכניות וקלטות חינוכיות אין ערך קוגניטיבי בגילאים אלה, ובפועל הטלוויזיה משמשת בתור שמרטף בידורי".
מה הבעיה בשמרטף אלקטרוני?
"הבעיה היא שהצפייה בטלוויזיה גורעת מהזמן המוקדש למשחק משותף ולאינטראקציה בין הילדים וההורים."
אחד המחקרים שהציג ארגון רופאי הילדים האמריקאי עוסק בהתפתחות מוקדמת של המוח. הוא מראה שלתינוקות ולפעוטות יש צורך חיוני באינטראקציה ישירה עם ההורים או עם מי שמטפל בהם לצורך התפתחות בריאה של המוח ולפיתוח תקין של כישורים רגשיים, קוגניטיביים וחברתיים. הצפייה בטלוויזיה, גם של הילד וגם של ההורה, פוגעת בזמן האיכות שלהם יחד. "מדובר בזמן של ההורה לדבר עם הפעוט או התינוק. זהו זמן שבו אמור הפעוט לרכוש את כישורי השפה שלו," ציין הארגון.
מחקרים בתחום חקר השפה מגלים קשר בין דיבור אמהי ובין התפתחות השפה. עולה מהם כי קול האם משפיע באופן משמעותי על תהליך למידת שפה אצל תינוקות, יותר מכל תוכנית טלוויזיה או תקליטור עם שירי ילדים.
המחקרים טוענים כי תינוק נולד עם הצורך לפתח תקשורת עם אמו, ומרגע היוולדו הוא יכול לזהות את קולה, ולכן הדיבור האמהי, שמתאפיין בצליל גבוה, פשטות דקדוקית, הנגנה מוגזמת, חזרות רבות על אותה מילה ועוד, ממלא תפקיד ראשוני של תשומת לב ורגש בפעולת הגומלין בין האם לילד, ויוצר אצל התינוקות העדפה ברורה להאזין לו.
מנגד יש הטוענים כי צפייה בתוכניות המיועדות לפעוטות משפרת את היכולות השפתיות שלהם, מכיוון שהם לומדים מילים וביטויים בזמן הצפייה. האומנם? מחקר שפורסם ב- Archives ofPediatrics and Adolescent Medicine בדק אם יש קשר בין צפייה ב-די.וי.די ייעודי לפעוטות שמלמד מילים ובין רכישת שפה.
במחקר שבוצע בקליפורניה, חולקו 96 פעוטות בגילאי 24-6 חודשים אקראית לשתי קבוצות. קבוצת המחקר קיבלה די.וי.די ייעודי לפעוטות ללימוד מילים ראשונות מסדרת "בייבי איינשטיין" (המשלב בובות, צילומי אובייקטים צבעוניים, מוזיקה וחזרה על מילים של חפצים שכיחים).
הילדים בקבוצה
אחת לשבועיים הגיעו הפעוטות לאבחון התפתחותי-שפתי במרכז המחקר. המטרה העיקרית של המחקר הייתה לבדוק אם לאחר שישה שבועות יתגלה הבדל בין שתי הקבוצות בכמות המילים שהפעוטות מכירים. במשך המחקר לא התגלה הבדל כלשהו בין הקבוצה שצפתה בתקליטור ובין קבוצת הביקורת בקצב רכישת שפה כללית וביכולות התקשורת שנמדדו בשאלונים פסיכולוגיים מקובלים.
נוסף על כך, לא היה הבדל כלשהו בין הקבוצות ביכולת השליטה ב30- מילים ספציפיות הנלמדות בתקליטור שחולק להן. מסקנת המחקר הייתה כי לקלטות ייעודיות לפעוטות אין השפעה על קצב רכישת השפה ולימוד מילים חדשות. "מעבר לחוסר האפקטיביות של הטלוויזיה בהקניית שפה לתינוקות," מוסיפה ד"ר אייל, "יש כיום עדויות שהטלוויזיה יכולה לגרום לעיכוב בהתפתחות השפה עד גיל 24 חודשים."
מחקר חדש שנערך בארצות הברית קובע כי צפייה בטלוויזיה ונוכחותה בסביבה המשפחתית עשויות לפגום בהתפתחות התקשורתית בקרב ילדים. הניסוי נערך באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל, בקרב 329 ילדים, בטווח הגילים שבין חודשיים לארבע שנים.
המעקב אחריהם התנהל באמצעות מכשירי הקלטה דיגיטליים שהוצמדו לגופם. המכשירים הקליטו את כל המילים שהם השמיעו או שמעו במשך יום אחד, מדי חודש ולמשך תקופה של שישה חודשים בממוצע. במקרים מסוימים התארך המעקב לשנתיים.
במהלך התקופה נעשתה השוואה בין מספר המילים המוחלפות בין המבוגר לילד, הן כשהטלוויזיה פועלת והן כשהיא כבויה. תוצאות המחקר הראו כי בכל שעה שבה ילד צופה בטלוויזיה, הוא שומע 770 מילים פחות, ירידה של 15 אחוז ממה שהיה שומע אם היה מדבר עם הוריו או מאזין להם. עוד נמצא, שעקב הישיבה הממושכת מול הטלוויזיה הילדים אינם מפעילים מספיק את מיתרי הקול, ואינם קולטים מספיק מילים מהוריהם. כך נוצר מצב שבו הילדים וההורים אמנם נמצאים באותו חדר, אולם הם אינם מדברים זה עם זה.
למסקנות דומות הגיעו גם בבריטניה. מחקר שנערך בידי פרופסור ג'ן רוס מצא כי רבע מהבנים ושביעית מהבנות בבריטניה מפתחים קשיי דיבור בשל חשיפת יתר לקולות הבוקעים מהטלוויזיה, המפריעים לפעוטות להבין את התנהלות המבוגרים שסביבם. ארבעה אחוזים מבני השלוש שנבדקו עדיין לא פיתחו יכולות דיבור.
המחקר של רוס בדק אלף משפחות, מתוכן 25 אחוזים העידו כי הטלוויזיה פועלת בבית רוב הזמן, או כל הזמן. על פי ממצאי המחקר, 22 אחוז מהבנים ו-13 אחוז מהבנות ששהו זמן ממושך מול הטלוויזיה לא מצליחים להבין את הסביבה ולא מצליחים לחלוק מידע בחברה האנושית.
אז למהר להעיף את הטלוויזיה מהבית?
"ממש לא," מזדעק דני לייבן, משנה למנכ"ל בקבוצת "הופ!," ערוץ השידורים לילדים. "אני חושב שההצהרה של איגוד הבריאות היא מאוד קיצונית. אין אף מחקר מקיף שמוכיח נזק שטלוויזיה גורמת לפעוטות. מה שכן הוכח הוא שילדים צעירים זקוקים לגירויים מכל מיני סוגים ומקורות, ולכן הטלוויזיה איננה יכולה להוות את המקור היחידי.
אני רואה בטלוויזיה כלי חשוב מאוד להתפתחות ילדים, כל זאת, כמובן, אם צופים בה במינון נכון. לדוגמה, התכנים בערוץ 'לולי' פותחו בשיתוף עם פסיכולוגים ומחנכים והם מיועדים למטרה מסוימת - התפתחות רגשית. לגבי הנושא של התפתחות שפה, אני חושב שאם משתמשים בטלוויזיה נכון, קרי: צפייה פעילה ואינטראקציה ישירה עם ההורה, אפשר לנצל את התכנים בה כדי להתאמן יחד עם ההורה ברכישת מילים חדשות."
"הטלוויזיה בעיקרון אינה מיועדת ללימוד שפה," מדגישה אריאלה פלאוט, קלינאית תקשורת ובעלת מכון "שיח." "אבל היא אינה פוגעת בהתפתחות התקשורת או השפה, אם מאפשרים צפייה במינונים מבוקרים. מילת המפתח כאן הינה תיווך. אם המבוגר יודע לנצל את שעת הצפייה בטלוויזיה על מנת למקד את ילדו ולהפנות את תשומת לבו לפרטים השונים, לקשר בין מה שהוא רואה לבין חוויות או פעילויות שנעשות בחיי היומיום, או לנצל את העניין שמראה הילד בתוכנית מסוימת על מנת ליצור למידה - אזי אין פסול בצפייה בטלוויזיה, והיא אף עשויה לתרום להתפתחות השפתית של הילדים.
מאידך, אם הפעוט צופה בטלוויזיה שעות רבות ביום, בתכנים שלא תמיד מובנים לו ועל חשבון זמן של פיתוח אינטראקציה עם סביבתו, הדבר עלול לפגום בהתפתחות התקשורת והשפה."
גם ד"ר אייל אינה חושבת שצריך להימנע לחלוטין מצפייה בטלוויזיה: "הבעיה איננה במדיום עצמו אלא באופן השימוש בו. ישנה חשיבות לכמה זמן צופים, באלו תוכניות, והכי משמעותי - עם מי צופים. לא להושיב את הילד לצפות לבד, עם כל הפיתוי שבכך, אלא לשבת ולצפות יחד עמו, וזה רלוונטי לכל הגילאים".
אם עד גיל שנתיים תועלתה של הטלוויזיה שנויה במחלוקת, הרי שהחל מגיל שלוש הדברים משתנים. "ישנם הרבה מחקרים המראים כי החל מגיל שלוש ניתן לנצל את המדיום הטלוויזיוני לצורך למידה. מחקרים שנעשו מראים כי למרות ההנחה הראשונית שטלוויזיה לא מהווה מקור ראוי ללימוד שפה משום שהיא לא מספקת התנסות מילולית והצפייה בה פסיבית, מגילאי שלוש ומעלה ניתן לרכוש שפה גם באמצעות צפייה לא פעילה בה (צפייה פעילה מתבטאת למשל בשירה וחזרה על דברי הדמויות).
מחקר שנעשה בשנות התשעים של המאה הקודמת בראשות החוקרת האמריקאית מייבל רייס על התוכנית "רחוב סומסום" העלה שצפייה בתוכנית נמצאת במתאם חיובי עם אוצר מילים מפותח יותר של ילדים צעירים.
המחקר הראה, לדוגמה, כי ילדים בני שלוש שצפו יותר שעות בתוכנית שיפרו את אוצר המילים שלהם משמעותית לעומת חבריהם שצפו בה פחות. מחקר דומה נערך בשנת 1998 על התוכנית "ברני הדינוזאור." הילדים הנחקרים צפו במשך שבועיים בעשרה פרקים בסדרה, שהכילו שמות עצם לא מוכרים להם והוזכרו בכל פרק כמה פעמים. בתום התקופה נבדקה היכרותם של הילדים עם המילים הללו. הממצאים חיזקו את המחקרים הקודמים: במבחן אוצר מילים השתפרו הישגיהם של הילדים שצפו בסדרה לעומת אלו שלא צפו בה.
"רחוב סומסום היא התוכנית הכי נחקרת בהיסטוריה," מדגישה ד"ר אייל. "המחקרים שנעשו עליה הראו כי צפייה בה מעודדת למידה, כמו גם ערכים פרו חברתיים כגון שיתוף פעולה, קבלת השונה, אמפתיה כלפי האחר וכד.' תוכניות חינוכיות רבות נבנו על המודל של 'רחוב סומסום."'
גם דני לייבן נותן את 'רחוב סומסום' הישראלי, שמשודר כיום בערוץ הופ!, כדוגמה לתוכנית שנבדקה ונמצאה מעודדת למידה ומפתחת ערכים פרו חברתיים. "בכל עונה של 'רחוב סומסום' אנחנו בודקים את ההשפעות החינוכיות של התוכנית. אנחנו בודקים הן את החיבור הרגשי של הילדים לתכנים ולדמויות, והן אם המטרות החינוכיות הופנמו.
"גילינו, בין היתר, שאם לצופה אין חיבור רגשי לתכנים ולדמויות, הסיכוי שיפנים את המטרה החינוכית קטנה. כאשר הערך המרכזי בסדרה היה שיתוף פעולה, בדקנו אצל ילדים מה נחשב בעיניהם שיתוף פעולה לפני שהם צפו בסדרה, ושאלנו אותם שוב לאחר שראו מספר פרקים, ובדקנו אם ההתנהגות החיובית שבוטאה על המסך עברה אל הילדים. בעקבות תוצאות המחקרים צוות הפיתוח בערוץ מנסה לשפר את התוכנית באופן יצירתי."
"תוכניות חינוכיות המותאמות התפתחותית לגיל וששמות להן כמטרה ערכים פרו חברתיים בצורה ממוקדת, יכולות בהחלט להקנות לילדים בגילאי הגן ערכים במגוון תחומים," מאשרת ד"ר אייל. "אני רואה חשיבות רבה ביכולתן של התוכניות החינוכיות לשחק תפקיד משמעותי בתהליך הסוציאליזציה של ילדים.
למשל, אחת הטענות כנגד צפייה בטלוויזיה הייתה שהיא יוצרת 'אנטי' לבית הספר, אולם מחקרים שנערכו בגילאי 5-3 בעקבות צפייה בתוכניות חינוכיות גילו שהצפייה דווקא עודדה אצל הילדים גישה חיובית לבית הספר, תחושה חיובית ללמידה, סקרנות ורצון ללמוד."
"בכל פיתוח תוכן אצלנו משולבים אנשי חינוך ופסיכולוגים התפתחותיים שעוברים על התסריטים, מלווים ומודדים את ההשפעות החינוכיות," מוסיף לייבן. "למשל, לאחת מתוכניות הדגל של הערוץ, 'נחשון כל יכול,' שמטרתה הקניית כישורי אוריינות, מצאנו שותף אסטרטגי מעולם החינוך הפורמלי - מט"ח. יחד איתם בנינו חוויה רחבה, שכוללת צפייה פסיבית בתוכנית לצד פעילות חוץ מסכית כמו תוכן אינטראקטיבי באתר של הופ!, חומרים וערכות ששולבו במערכת החינוך ופעילויות שטח."
"בשורה התחתונה," מסכם דני לייבן, "ברור שלטלוויזיה יש כוח עצום שלא מובן עד הסוף, ומשהו כזה חזק יכול להיות מזיק כשהוא בשימוש יתר, אבל אם יודעים כיצד לשלוט בו ולכוון אותו, הוא יכול להיות כלי עזר חברתי חיובי. אצלנו בערוץ בחירת הנושאים מושפעת ממה שהילדים קולטים בסביבתם הקרובה. בעקבות מחאת הצדק החברתי בקיץ התחלנו לאחרונה לבדוק כיצד נבטא נושאים של דמוקרטיה, הוגנות וצדק חברתי דרך נקודת המבט של ילד בן ארבע-חמש. את התוצאות תראו על המסך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם