מגלים סודות: מבקרים עם הילדים בתערוכה של גיל שחר
בתערוכתו של גיל שחר המוצגת בגלריה ג'ולי מ. בתל אביב, הילדים יוכלו להסתובב בין פסלי הראש העשויים בדיוק מופתי ולחפש אחרי הסוד הגלום בשם התערוכה "החיים הסודיים של הפסלים". יסמין וקשטיין לוקחת אתכם לסיבוב גלריות בתל אביב. כן, עם הילדים
גלריה ג'ולי מ. היא גלריה ותיקה יחסית בתל אביב. היא נפתחה ב-1975 ובעבר שכנה ברחוב גליקסון עד שעברה למשכנה הנוכחי ברחוב בצלאל יפה בשנת 2007, והתווספה לגלריות אמנות נוספות שנפתחו או עברו לאזור שדרת רוטשילד. הגלריה מתהדרת בכך שהיא גלריה לאמנות עכשווית ושעיקר עניינה באמנות ישראלית בת ימינו – גלריה של הכאן ועכשיו.
גיל שחר הוא אמן ישראלי יליד 1965, שחי ועובד בגרמניה בחמש-עשרה שנה האחרונות בערך. בטקסט שמלווה את התערוכה נכתב עליו שהוא צייר או בעצם היה רוצה הופך צייר אלמלא היה הציור מחייב החלטות - גם אם שרירותיות - שצריכות להילקח במסגרת ציור (כמו פורמט, צורה, מיקום – אם של המצע ואם של האובייקט). שחר מעוניין להימנע מהחלטות שכאלה ולכן בוחר לעשות יציקות ישירות של אנשים חיים.
כשקנה המידה אמיתי, האובייקט מועתק במדויק ומוצג בנאמנות מופתית. כך לכאורה נמנע שחר מאותן החלטות של צייר ומתממש כפסל. ביטויו כצייר ניכר בטיפול המדויק ובפרטים להם זוכה כל יציקה (שיער ראש, ריסים, זיפים, בגדים ועוד). מעניין לחשוב שכפסל לא מרגיש שחר שיש עליו להכריע בשאלות הרות גורל כמו אלו שצריך להחליט לגביהם הצייר אך בעצם הוא בוחר ומכריע לגביהם מראש.
בכניסה לתערוכה נראה שעל הקיר יש ציורים; רישומים על נייר. במבט קרוב ומודע יותר ניתן להבחין שהמצע אינו דף נייר אלא יציקה של דף נייר. על היציקה רישום של יציקות האבנים איתם נפגש בחלל הפנימי של הגלריה.
בתוך הגלריה ניפגש עם מספר יציקות ראש עשויות בדיוק מופתי ממש כמו שעשו בעבר עם תשומת לב גדולה ויכולת טכנית גבוהה לפרטים. עם זאת, ניתן לזהות שלכל 'ראש' יש "קטע"... איזה תוספת נחמדה שהופכת אותו לפסל עם אמירה ובכך מאפשרת לילדים להתבונן בו בלי חשש: ראש אחד נסתר בין מערום אבנים (שגם הם כאמור יציקות), לאחד יש פתח דרכו ניתן להציץ פנימה ושם מסתתרת כרובית, לאחר יש פחית צבע על הראש וממנה נוזל צבע אדום שבתפקיד הדם. פסלי הראש ממוקמים בתמיכת מכחולים, ציוד הציירים,
מעניין יהיה עם הילדים לספר להם קודם כל את שם התערוכה – "החיים הסודיים של הפסלים", לברר עם הילדים מה לדעתם צפוי בתערוכה שנקראת כך. שם מפתה ומסתורי שגורם לנו לחפש בפסלים משהו שמעבר.
אבל בפועל דווקא 'הציורים' שבתערוכה (ציורי הנייר התלויים על הקירות) הם ה'פסל שחיי חיים סודיים' ובכך דווקא זורק אותנו לדיון על אודות החיבור והגבול שיש בין ציור לפיסול. הדו מימד בתערוכה אינו ציור בכלל, אלא גם פסל בתחפושת.
בתערוכה כדאי לאפשר לילדים להסתובב לבד, כמובן שבזהירות, ולתת להם לגלות לבד את הדברים הקטנים המסתתרים בכל אובייקט שמעלים חיוך. או אולי אפשר לומר: לתת להם לחפש 'את חייהם הסודיים של הפסלים'.
כיוון שיציקות הראש כל כך אמיתיות ומדויקות, אותן תוספות, בולטות מאוד ומעוררות תהיות. ניתן יהיה לחשוב עם הילדים מה משמעות אותם תוספות חיצוניות (הכרובית, פחית הצבע, המכחולים), ולשמוע איך הם מספרים ומבינים בעזרתם את 'חייהם הסודיים של הפסלים'.
התערוכה אינה גדולה, אך עשירה באובייקטים ובחומרים. בעצם זה חלק מהאשליה, כי החומר היחידי בתערוכה הוא האפוקסי (חומר פלסטי ממנו הוכנו היציקות). בזאת מנסה שחר להעלות בפנינו אפשרות נוספות לדיון על חומר - אם הוא טבעי או לא טבעי, למשל דפי הנייר והאבנים, אם זה בכלל משנה לצופה, אם זה משנה למשמעות של הפסלים. אולי ככה מוסיף שחר גם מחשבות על נצחיות וארעיות, על כוחה של האמנות להעלות נושאים כאלה ועל כוחה להפוך אובייקטים טבעיים לנצחיים.
יסמין וקשטיין היא בעלת תואר שני במחקר תרבות ומלמדת אמנות בסטודיו פרטי בראשון לציון ובבית האמנים תל אביב. לפרטים: studio.wakstein@gmail.com.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם