שלושים בדיקות בתשעה חודשים: על בדיקות הריון
בשני העשורים האחרונים קפץ מספר הבדיקות הקדם לידתיות הנערכות לנשים בהריון פי עשרה, והיד עוד נטויה. האם כל הבדיקות אכן נחוצות, או שאולי הן תוצר של רופאים והורים לחוצים מדי? האם בריבוי הבדיקות יש גם סיכונים, ואיך משפיע עידן האינטרנט על כל זה? הצצה לעולם חדש של דילמות
הבדיקות האלה הן רק חלק קטן מרשימת הבדיקות הארוכה שאישה הרה כיום צריכה לעשות טרום לידה, וככל שהשנים עוברות, הרשימה הולכת ותופחת.
אסנת (39, נשואה+5) מגיעה זו הפעם החמישית לארץ מלונדון לצורך בדיקות הריון. "מהשבוע ה,12-אחת לשישה שבועות, אני נוחתת היישר במרפאה של הגינקולוג שלי ונשארת בארץ עד שחוזרות התוצאות. בלונדון הם לא עושים כלום, כאילו מדובר בשני עולמות שונים," היא אומרת. כמוני, היא חושבת שככל שניבדק יותר בזמן ההריון, כך נוכל להגיע ללידה עם ביטחון (כמעט) מלא שהתינוק שנחזור איתו הביתה יהיה בריא. "התחושה שאפשר להוריד למינימום סיכויים נמוכים לילד חולה, מרגיעה אותי מאוד. כמה שיותר לבדוק, כמה שיותר לדעת מראש, ושלא נגיד ש'לא ידענו."'
אז בלונדון יש יותר תינוקות עם מומים?
"אני לא יודעת, וזה גם לא מעניין אותי. סטטיסטיקה נועדה לארגוני הבריאות ולא להורים שעבורם ילד חולה זה המאה אחוזים. אני אסע לכל מקום בעולם שבו תהיינה בדיקות שיוכלו לנבא לי תינוק בריא."
בשנים האחרונות הגיע מספר הבדיקות הקדם-לידתיות לכ 30-(לא כולל בדיקות מיוחדות למקרים מיוחדים), לעומת שלוש בדיקות בלבד לפני כשני עשורים. באותה תקופה ביקרה האם לעתיד אחת לחודש אצל רופא הנשים או בטיפת חלב, ביצעה ספירת דם וסקירת מערכות. לרבות מהנשים ההריוניות נחשב דיקור מי השפיר בדיקה מחמירה מדי.
כיום אם אישה בהריון מבצעת "רק" את שלוש הבדיקות הללו, היא נחשבת אם מזניחה, או כהגדרת מירי (אחות אחראית בתחנה לבריאות המשפחה), היא מפגינה "חוסר אחריות." "כן," אומרת מירי, "ואל תכתבי את שמי האמיתי, כי יש נשים רבות בתחנה שבקושי עושות גם את זה. היום, כשיודעים לזהות גנים פגומים ומחלות רבות מבעוד מועד, אין סיבה שלא לבצע את מקסימום הבדיקות - לפחות את אלה שמוכרות בסל הבריאות.
רק לפני חודש נולד תינוק עם תסמונת דאון למטופלת שלנו, שבגיל 31 לא רצתה לבצע דיקור מי שפיר, למרות שהסקר הביוכימי שלה (החלבון העוברי) היה פתולוגי. התירוץ שלה היה שנולד לה כבר ילד אחד בריא לפני כשנה, וגם שהיא עדיין צעירה."
אני אמא לשלושה ילדים בריאים. עשיתי מעקב הריון חודשי, סקירת מערכות אחת ורק בשני ההריונות האחרונים ביצעתי דיקור מי שפיר. אני אמא לא אחראית?
"את אחראית, כי עשית את כל מה שהיה אז אפשר לעשות. אלה הבדיקות היחידות שהיו ידועות אז. כל אישה בהריון צריכה לקחת אחריות על ההחלטות שלה. ההורות מתחילה בהריון. אם ילד שלך חולה, לא תבצעי לו את כל הבדיקות?".
כיצד הייתי מרגישה אילו הייתה בדיקה שלא ביצעתי, והיה נולד לי חלילה ילד חולה?
"במגזר הדתי יש זוגות שלא עושים שום בדיקה מעבר לספירת דם וסקירת מערכות אחת, ללא קשר לגיל היולדת," מסבירה פנינה רוזנווסר, מיילדת בכירה ומנהלת מועדון "שביל הלידה" בבית החולים לניאדו. "הרי גם אם התינוק סובל מתסמונת דאון, הם לא יסכימו לביצוע הפלה, ולכן אצלם הבדיקות לא רלבנטיות. זה לא אומר שהם מזניחים את ההריון. הם עושים מעקב צמוד ואחראי, אבל ללא בדיקות שיעמידו אותם בפני דילמה, כי מבחינתם יש רק ברירה אחת: המשך ההריון."
במגזר החילוני, לעומת זאת, נשים בהריון רבות מבקשות שהצוות יחליט בשבילן בנוגע לבדיקות שהרופאים מציעים. הדילמה הקשה ביותר שבפניה הן ניצבות היא אם לבצע דיקור מי שפיר. הרופאים מסבירים לאישה את הסיכונים והסיכויים, וברוב המקרים האישה תקבל את ההחלטה עם בן זוגה. רק לאחר שחלפה הסכנה מדליפת מי שפיר מוקדמת או מזיהום כתוצאה מהבדיקה, ולאחר שהתוצאות מצביעות על עובר בריא, האישה נושמת לרווחה.
"אם בעקבות הדיקור מתרחשת ירידת מים, האישה עלולה לחוש תחושת אשמה על כך שעשתה את הדיקור, ואם החליטה שלא לבצע דיקור ונולד לה ילד חולה, הרי רגשות האשמה ילוו אותה כל חייה, אבל גם ילד חולה," אומרת
מילה אישית: בגיל ,23 עם חלבון עוברי תקין, התייעצתי עם הרופא אם לבצע דיקור מי שפיר. תשובתו הייתה נחרצת: "אם היית אשתי הייתי מייעץ לך לעשות את הבדיקה." זה משפט שכיום, כמיילדת, אני די נחרדת ממנו, אבל אז הוא עזר לי מאוד לקבל את ההחלטה. הרופא הרוויח אז מאות שקלים על הדיקור ואני הרווחתי שקט נפשי.
כיום קשה למצוא רופא שיאמר משפט כזה. הרפואה הדפנסיבית, ההגנתית, המקובלת בימינו אומרת כך: הציגו בפני המטופלת את הסיכונים והסיכויים, והמטופלת תחליט ותיקח את האחריות. והרופא? הוא ירשום בגיליון הרפואי שההסבר ניתן והמטופלת החליטה. אפס אחריות לרופא.
אז מה צפוי לאישה שמתבשרת שהיא בהריון? כמה דקירות, כמה זמן וכמה כסף להכין? "לא הרבה, בהתחשב בתחושת הביטחון שיכולה להיות לזוג שרוצה ללדת ילד בריא," מסביר ד"ר דורון קרייזר, מומחה למיילדות וגינקולוגיה והריון בסיכון.
ד"ר קרייזר מפרט ומסביר את מגוון הבדיקות על פי תקופות ההריון:
בפגישה הראשונה - כל אישה הרה מקבלת רשימה של מירב הבדיקות שניתן לבצע בכל שלב, כולל בדיקות המתאימות למוצא שלה ושל בן הזוג ושוללות נשאות למגוון מחלות גנטיות. האישה נשלחת לבדיקות תחילת הריון, הכוללות את מצבה החיסוני לווירוסים שונים, רמות ויטמינים וברזל, סוג הדם, ואם קיימים בדמה נוגדנים לקבוצות דם שונות, ספירת דם ובדיקת סוכר בצום.
הבדיקות מקיפות ועשויות לגלות מצבים סמויים פתולוגיים כמו תת-פעילות של בלוטת התריס או סוכרת סמויה. בנוסף כולל הביקור הראשון אולטרסאונד לקביעה מדויקת של גיל ההריון והדגמה של דופק עוברי.
כחודש אחרי הבדיקה הראשונה - האישה מקבלת הפניה לביצוע שקיפות עורפית - בשבועות -11-13+6 - בדיקת אולטרסאונד המודדת את העובי של עורף העובר. ביחד עם בדיקת דם הקרויה "סקר ביוכימי טרימסטר ראשון" היא עוזרת להעריך את הסיכון הסטטיסטי לתסמונת דאון.
נשים בגיל מבוגר יחסית, או נשים הנושאות מחלות גנטיות שונות, מופנות לבצע בדיקת סיסי שליה, שבה דוגמים בעזרת מחט תאים מהשליה ובודקים את הכרומוזומים והנשאות למחלות גנטיות שונות. הבדיקה מתבצעת בשבועות ,11-13 והסיכון בה הוא 1:200 להפלה.
בשבוע - 14 האישה מופנית לביצוע סקירת מערכות ראשונה, הבודקת את איברי העובר ומסוגלת לאתר כ-85 אחוז מכלל המומים הניתנים לזיהוי על ידי אולטרסאונד.
בשבוע - 16 האישה מופנית לביצוע סקר ביוכימי טרימסטר שני, הכולל שלושה או ארבעה מדדים ביוכימיים בדם, העוזרים להעריך שוב את הסיכון הסטטיסטי לתסמונת דאון. ניתן לשלב את תוצאות הבדיקה עם תוצאות הסקר הביוכימי של הטרימסטר הראשון, להעלות את רמת ההערכה של הסיכון לתסמונת זו. אין לשכוח כי אלה בדיקות סטטיסטיות בלבד.
על כל אישה לדעת כי הדרך לוודא כי כל מפת הכרומוזומים של העובר מלאה היא דיקור מי שפיר, המתבצע בשבועות .20-16
לא קל וקצר יותר כבר לעשות לכולן בדיקת מי שפיר?
"חד-משמעית לא. בדיקת מי שפיר היא בדיקה שרופא מיומן יכול לבצע בקלות, אך עדיין יש בה סיכונים כמו זיהום ולידה מוקדמת. מה עוד שיכולות הניבוי של הבדיקות הלא פולשניות הן טובות."
אבל יש לבדיקה הזו יתרונות נוספים שאינם קיימים בסקר הביוכימי, לא כן?
"בדיקור מי השפיר ניתן לקבל תוצאה מהירה של חמישה כרומוזומים שבהם יש בעיות שכיחות. את בדיקת מי השפיר ניתן להרחיב גם לביצוע צ'יפ גנטי, הנותן מיפוי מלא של הרצף הגנטי של העובר ועוזר לשלול מחלות גנטיות שונות שלא ניתן לראותן בבדיקת הכרומוזומים הרגילה."
בשבועות - 24-22 האישה נשלחת לבדיקת סקירת מערכות טרימסטר שני, לפי המלצת איגוד האולטרסאונד למיילדות וגינקולוגיה. סקירה זו ניתנת להשלמה בסקירת מערכות מורחבת, המתבצעת באופן פרטי. נשים המצויות בסיכון למומי לב עובריים עקב סיבות שונות, כמו נטילת תרופות או ממצאים מחשידים בבדיקות קודמות, נשלחות לביצוע אקו לב עובר על ידי קרדיולוג ילדים.
בשבועות - 28-24 כל הנשים נשלחות להעמסת סוכר לשלילת סוכרת הריון.
בשבוע - 32 יש לבצע הערכת גדילת עובר, כדי לשלול מקרים של גדילת יתר או איחור בגדילה של העובר.
בשבוע - 40 נשים בהריון בסיכון נמוך נשלחות לבצע מוניטור עוברי החל בשבוע זה. נשים בהריון בסיכון נמצאות במעקב צמוד יותר על פי הצורך, ומבצעות מוניטור עוברי, הערכות משקל עוברי, מדידות לחץ דם וכדומה, על פי הצורך.
"רוב הבדיקות שמניתי הן בדיקות סינון, ומתבצעות על מנת לגלות אם לאישה ההרה יש סיכון מוגבר ללידת עובר עם מום או מחלה חמורה," מסביר ד"ר קרייזר. "בנוסף, ישנן בדיקות סקירה של מחלות תורשתיות כגון מחלת הטיי זקס, ביתא תלסמיה, ציסטיק פיברוזיס, דיסאוטונומיה משפחתית, ותסמונת הX- השביר. יש לזכור שמחלות מסוימות נמצאות בשכיחות יתר במוצאים שונים."
"ריבוי הבדיקות לא נעשה מתוך צורך רפואי בהכרח, אלא שמדובר ברפואה מתגוננת," מסביר ד"ר עודד פישר, רופא נשים בכיר מ"לניאדו." "בשנים האחרונות בגלל העלייה במספר התביעות נגד רופאים, במיוחד בתחום של מיילדות, מוצאים עצמם רופאים מציעים לנשים בדיקות מיותרות, ולו רק כדי להגן על עצמם מפני התביעה שבדרך."
הוראות משרד הבריאות בדבר הבדיקות הנדרשות מאישה הרה בזמן ההריון לא השתנו זה שנים רבות, מזכיר ד"ר עודד פישר. "פשוט, העידן השתנה. נשים רבות יושבות ימים כלילות מול האינטרנט, משתתפות בפורומים ומקבלות עצות מאנשים שאין להן מושג מי הם, ועכשיו הרופא צריך לשלוח לבדיקות שגברת זליבנסקי הציעה בפורום."
ומה יקרה אם לא תשלח את הנשים לבדיקות שאתה לא מוצא בהן צורך?
"אזי אחד או יותר מהדברים הבאים עלול לקרות: או שאיחשב לרופא לא מקצועי ולא קפדן מספיק, או שהאישה תנדוד לרופא אחר ששמו הולך לפניו באינטרנט כרופא ששולח 'להמון בדיקות,' ובמקרה הפחות טוב אני עלול למצוא עצמי בתביעה משפטית."
אז אתה מחליט ללכת עם הזרם?
"אני נוהג להסביר לנשים על הבדיקות ההכרחיות ונותן להן מידע מקיף על שאר הבדיקות, סיכונים וסיכויים. לפחות הן שומעות ממני, מגוף ראשון, ולא מפורום כזה או אחר, וכך יש להן יכולת לקבל החלטות מושכלות. שלא תביני לא נכון, אני לא נגד אינטרנט ולא נגד פורומים, אבל לא צריך להגזים עם זה. נשים היום יודעות יותר, וזה לטובה, אבל יש לכך גם מחירים שכולנו משלמים. ריבוי בדיקות הוא חלק מהתשלום."
"הריון הוא לא מחלה," הוא משפט מוכר וידוע, ואולם, רשימת הבדיקות הארוכה והחרדות שמפתחים סביבן מלחיצות לא מעט נשים. "צריך לזכור שהבדיקות בהריון לא נועדו לא להלחיץ וגם לא להרגיע. הן קיימות כדי להביא לעולם ילד בריא, ולאבחן ולטפל בבעיות המתפתחות במהלך ההריון," מסביר ד"ר קרייזר. "כשאישה מגלה שנמצאו מומים בסקירת מערכות או בעיה כרומוזומלית במי השפיר והיא המומה, אני מזכיר לה בעדינות, עם הרבה אמפתיה ורגישות, שאלה בדיוק מטרות הבדיקה, לזהות ולאבחן את הבעיות."
ומה קורה עם נשים שנלחצות למראה הרשימה?
"רשימת הבדיקות לא ניתנת להן בדואר. הן מגיעות למרפאה ומקבלות הסבר על כל בדיקה. ניתנת להן אפשרות לשאול שאלות והתקשורת היום הרבה יותר פתוחה, גלויה וידידותית בין המטופלות לרופא. צריך להבין שלא כל הנשים צריכות לבצע את כל הבדיקות. נשים בסיכון נמוך עושות רק את הבדיקות ההכרחיות, ונשים בסיכון גבוה עושות את הבדיקות הנוספות הרלבנטיות לקבוצת הסיכון ובהתאם למוצא. מעבר להסבר שנותן הרופא, יש אתר של משרד הבריאות בו ניתן לקבל מידע משלים, ולעתים ניתן ההסבר במרפאה לייעוץ גנטי."
מה עושות הנשים שחסרות את הכסף לכל הבדיקות האלה?
"רוב הבדיקות מכוסות על ידי קופות החולים. ישנן בדיקות סקירה אשר פותחו לאחרונה ועדיין לא נכללות בסל השירותים, ויש ביטוחים משלימים שמשתתפים בתשלום גם עבור בדיקות אלה. שתי הבדיקות היקרות הן הסקירות הפרטיות, וכל מה שקשור לבדיקה במי השפיר לנשים בסיכון נמוך."
רוב המטופלות עושות את כל הבדיקות שמנית?
"הרוב המכריע - כן. מי שלא מבצעות את הבדיקות הן נשים בשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות מאוד או נשים שמבחינה הלכתית לא יבצעו הפלה גם במקרה של תינוק חולה, ואז אין משמעות לבדיקות עבורן. יש גם קבוצה, קטנה לשמחתי, של נשים בהריונות חוזרים )שלישי, רביעי ומעלה( שהעובדה שנולדו להן ילדים בריאים בעבר יחד עם 'חוסר זמן' גורמים לחוסר הקפדה בביצוע מעקב סדיר ובדיקות, וחבל."
כי לא מתגרים בגורל?
"אני לא מאמין גדול במזל. אני מאמין באחריות. מזל עוד לא הזיק לאף אחת (ואחד) אבל הריון הוא מצב פיזיולגי עם דרישות וגורמי סיכון, ויש לנהוג בהריון באחריות כמו שנוהגים בתינוק מיד עם היוולדו. לא יותר ולא פחות."
חגית (40) אם לשני ילדים בוגרים, נשואה כעת בשנית, ילדה לפני חודש וחצי תינוקת בריאה. "אי אפשר בכלל להשוות את כמות הבדיקות שעשיתי עם אור (14) ומתן (11) למה שביצעתי בהריון האחרון. היה נדמה לי שהרופא מקבל אחוזים מהמעבדה. הוא נראה כל כך החלטי, וכבר בביקור הראשון הוא שלף טופס עם ים של בדיקות. כשהרמתי גבה וביקשתי הסבר למה אני צריכה את כל אלה, הרי ילדתי כבר שני ילדים בריאים, הוא אמר 'תעשי, כי אם לא תעשי ויצא לך ילד פגוע, תתחרטי במאה אחוזים, אבל אף אישה עוד לא התחרטה שעשתה בדיקות טרום הריוניות. את כיום בגיל אחר, נשואה עם גבר אחר והיום יודעים דברים שפעם לא חשבו שידעו.' שמעתי ו...נדקרתי.
חברה שלי, לעומתי, אמרה לי שבהריון הראשון היא עשתה את כל הבדיקות האפשריות, בהריון השני רק שלושה ביקורים אצל הרופא, סקירה ודיקור מי שפיר, ובהריון הנוכחי רק סקירה ודיקור. תכל'ס, היא אמרה, חבל על הזמן והכסף. אלה שתי הבדיקות החשובות וזהו."'
וכך, למרות הבדיקות המתקדמות, הידע הנרחב בעידן האינטרנט, והאפשרויות לשלול מגוון בעיות שלא היו בעבר, ההחלטה, לטוב או לרע, נופלת בסופו של דבר על האישה עצמה - עוד שלב של החלטות ודילמות בדרך להיות אמא.
אז מה דעתכם בעניין? הבדיקות נחוצות או הלחץ היסטרי מדי? הגיבו בפייסבוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם