קשיים בעיבוד החושי: על התסמונת והטיפול

הגרביים מציקות, אתם גוזרים לו את התוויות מהחולצות ועל חיבוקים הוא לא מוכן לשמוע. ואלה חלק מהסימנים

nrg מעריב | 2/12/2009 14:32 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
כמעט תמיד הייתה לעדיה תחושה מוזרה לגבי בנה. "למה הוא רץ כל הזמן?", שאלה כשהיה בן שנה. "למה הוא בוכה בהיסטריה כשאני שואבת את השטיח?", תהתה כשהיה בן שנה וחצי. "ולמה הוא פוחד להתנדנד בנדנדות או חושש מכל שינוי קל במדרכה כשהוא רוכב על האופניים?", הקשתה כשהיה בן שלוש?

מערכת העצבים שוגה במתן פירוש למסרים.
מערכת העצבים שוגה במתן פירוש למסרים. צילום: גטי אימג'ס
במהלך השנים האלה הרגיעו בני המשפחה, הגננות והרופאים את עדיה. "אין לך ממה לחשוש", אמרו לה, אבל עדיה לא נרגעה. לאחר שהבחינה בקושי של בנה לאחוז בעיפרון ולשרבט, היא חקרה באינטרנט, ותוך זמן קצר התעורר בה חשד: לבנה יש תסמונת בשם SPD או בעברית: "קשיים בעיבוד חושי".

SPD הוא שם כולל לשלל תופעות שבהן מערכת העצבים שוגה במתן פירוש למסרים שמגיעים מהחושים. "התופעה יכולה לבוא לידי ביטוי בכל אחד מהחושים", מסבירה תלמה קינן-פינץ, פיזיותרפיסטית התפתחותית. "קשיי העיבוד יכולים לגרום למשל לרגישות שמיעתית - רעשים מסוימים כמו מזגן או מקרר נתפסים כמציקים וגורמים לילד להימנע מחשיפה אליהם.

"ישנם גם מקרים של רגישות תחושתית", ממשיכה קינן-פינץ. "אז יכולות התוויות של הבגדים והגרביים להציק. במקרים של תת-רגישות תחושתית יחפשו הילדים גירויים כמו התפלשות בבוץ והתנגשות בילדים אחרים.

"בנוסף, ישנם ילדים שיש להם בעיות בתחושה עמוקה, דבר שיכול לבוא לידי ביטוי בחשש לעלות על מסלולים זזים כמו גשר חבלים, קרוסלות ונדנדות, או לחילופין - רצון לקפוץ על טרמפולינות או ליפול מגובה על הספה כי הנפילה נותנת בבת אחת המון מידע תחושתי".
בדידות נוראית

לצד התרחבות המודעות לתופעה, מתגבר החשד שבחלק מהמקרים לא מדובר בתופעה שעומדת בפני עצמה, אלא בכזו שמלווה בעיות נוספות כמו קשב וריכוז, ליקויי למידה או קשיי תקשורת. שרון שני גונן, מרפאה בעיסוק ובעלת תואר שני בפסיכותרפיה, מתריעה מפני אבחון היתר של SPD בילדים.

"הבעיה היא שהשכיחות האמיתית של לקויות בעיבוד חושי היא קטנה למדי", היא מסבירה. "במרבית המקרים הבעיה האמיתית היא בעיית תקשורת, קשב, לקות למידה או חרדה. נכון להיום כמעט כל ילד שזז יותר מדי או פחות מדי מאובחן עם בעיה בוויסות ויוצא שהבעיה המרכזית לא מאובחנת ולא מטופלת. כדאי לשפר את התפקוד של ילדים, במקום לשים את התג 'בעית ויסות'".

בתקופה שבה חקרה עדיה את התופעה היא החלה להיפגש גם עם מרפאה בעיסוק, אבל את המפגשים

ליוותה תחושה של החמצה. "זאת אירוניה עצומה", נזכרת עדיה. "אמא לילד ראשון מגיעה לאיש מקצוע ובטוחה שהוא יודע הכל ויכול לכוון אותה ובעצם אין לו מושג, היא זאת שצריכה לכוון אותו. התחושות של חוסר האונים והבדידות שליוו אותי באותה תקופה היו נוראיות".

מסיבה זאת החליטה עדיה לקחת את העניינים לידיים והתחילה לתרגם מאמרים שמצאה בנושא. במסגרת הפעילות הזאת, נתקלה בקהילה בשם לגעת בחושים שהוקמה בתפוז על ידי אם אחרת. כדי להקל על עוד אמהות שנמצאות במצב דומה, החליטו עדיה ואמהות נוספות לשתף פעולה ולהכין דף מידע שאותו הן חילקו בגני ילדים ובמרפאות. עם זאת, חשוב לעדיה להבהיר שלא צריך להיכנס להיסטריה - התופעות מחייבות טיפול רק ברגע שהן מציקות לילד ומתחילות לנהל את החיים שלו.

דיאטה חושית

אם אתם חושדים שילדכם סובל מהתסמונת, כדאי לקבל אבחון, אומרות סמדר סבן ונאווה רמון מהמכון להתפתחות הילד של קופת חולים מאוחדת. "בשלב הראשון של האבחון נהוג לראיין את ההורים ולקבל אינפורמציה שיכולה להבדיל בין ילדים שיש להם קשיי קשב וקשיים רגשיים, לבין ילדים עם קושי סנסורי", מסבירות סבן ורמון.

לאחר האבחון מקבלים ההורים מידע ולילד מותאמת תוכנית טיפול אישית שנקראת דיאטה סנסורית. הדיאטה כוללת מגוון פעולות שמרחיבות את הערנות והשפה החושית. "פעם הגיעה אלינו ילדה שהיו לה התפרצויות זעם חוזרות שנבעו מרגישות רבה למגע", מספרות סבן ורמון.

"הבגדים והשמיכה הציקו לה והיא התקשתה להירדם. הדיאטה הסנסורית שלה כללה, בין השאר, נשיאת דברים כבדים על הגב ופעילויות תנועתיות כמו שימוש בנדנדות ומסאז' עמוק לפני השינה. את הפעילויות נהוג ללוות בדיבור, למשל: 'אנחנו רואים שמפריע לך שהגרביים מתוחות, תאמרי לנו איזה גרביים את אוהבת'. צריך לתת לילד כלים שאיתם יוכל להסביר על הקושי ולמצוא דרכים שבהן הוא יוכל להקל על עצמו".

גם בנה של עדיה מקבל טיפול דומה. "הטיפולים שאנחנו עוברים מאפשרים לילד ואחר כך לבוגר להתמודד עם הקושי בצורה נורמטיבית", היא מתארת. "הבן שלי אהב להתנגש בילדים, אז לימדנו אותו שהוא יכול להשתמש בפוף ובשק אגרוף במקום.

לא להתרגז

"בנוסף, הרכבנו בבית סולמות ונדנדות, קנינו כדור פיזיו גדול והקמנו מעין חדר פיזיותרפיה בבית. במקביל, ערכנו הדרכות בבית הספר למורים וגם לילדים. צריך לעשות הרבה עבודה על עצמנו והסביבה - לא להתרגז, אלא לנסות לפתור".

למרות הטיפולים והמודעות הרבה לנושא, הגורם לתסמונת עדיין אינו ידוע. "הנושא לא נחקר מספיק בינתיים, אולם אני מעריך שמדובר בבעיה נוירולוגית", אומר ד"ר יהודה ברק, נוירולוג ילדים בקופת חולים לאומית. "בעבר נטינו לומר על הרבה דברים שהם בעיה רגשית וטעינו. במידה שיש חלק רגשי, ייתכן שהוא מתקשר לאלמנט נוירולוגי".

ולצד כל המינוח הרפואי והאבחונים, חשוב שלא תשכחו את הילד. "אני חושבת שאי אפשר לטפל בבעיה בוויסות חושי בחדר הטיפול, אלא על ידי מתן הדרכה להורים ולצוות בגן ובבית הספר", אומרת גילה רפפורט, מרפאה בעיסוק בקופת חולים לאומית.

"באופן כללי אני מציעה להתנסות כמה שיותר בגירויים ומרקמים בהתאם להעדפות של הילד: לשחק במים, אוכל, פלסטלינה, לטפס על עצים, גני משחקים. בסופו של דבר, חשוב לכבד את התחושות של הילד. לא לזלזל בו ולא לכנות אותו 'פחדן' או 'מפונק'. צריך להבין שעבורו מדובר בפחד תהומי: מערכות התחושה הן בבסיס הקיום, ועד שהורה לא יבין את זה הוא לא יוכל לעזור לו".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מחשבון הריון

אנא הזיני את תאריך המחזור האחרון שלך:

פייסבוק

טבורית

לקבלת מידע אודות שימור דם טבורי, מלאו פרטיכם
ונציג מקצועי של טבורית יחזור אליכם




/ /
שלח

פרטיך נשלחו בהצלחה
בזמן הקרוב נציג טבורית
יצור עימך קשר

מדורים