"מדינת ישראל חייבת לייצא גז כדי לאפשר כניסת משקיעים"
ד"ר עמית מור, מומחה לאנרגיה ולשוק הגז הטבעי, סבור כי בעזרת מהלך כזה תהנה המדינה מ-60% מרווחי הייצוא של החברות; כמו כן, הוא ממליץ לה להשקיע בתעשיות מקומיות אשר ייצרו מוצרים מבוססי גז טבעי
בימים אלה פועלת בראשות משרד התשתיות ועדה ביןמשרדית הבוחנת את סוגיית ייצוא הגז וצפויה לנסח בחודשים הקרובים את המדיניות הרשמית של ישראל בנושא. מור, המשמש גם כיועץ לבנק העולמי ואף כתב את עבודת הדוקטורט שלו בנושא שוקי גז טבעי בעולם, צפוי להתייחס לעניין ייצוא הגז היום במסגרת ועידת האנרגיה והעסקים שתיפתח ברמת גן.
"אין ספק שצריך לייצא גז", הוא מסביר, "השאלה היא באיזה אופן, ולהערכתי הצעד הנכון ביותר יהיה שילוב - להקים מתקן הנזלה באילת (מתקן המקרר את הגז הטבעי והופך אותו לנוזלי לשם דחיסה במכליות לייצוא - י.ד) ולפתח במקביל תעשייה למוצרים המבוססים על גז טבעי, דוגמת מתנול, דשנים או מוצרים פטרוכימיים שניתן לייצא".
מור מציין כי כיום ידוע על כ-BCM 750 (מיליארד מטרים מעוקבים) של גז טבעי במאגרי הגז של ישראל. BCM 250 מהם במאגר תמר ועוד כ-BCM 450 במאגר לוויתן, לצד שדות קטנים יותר כמו מאגר דלית. עם זאת, הוא מסביר: "הכמות שאנו זקוקים לה כרזרבות ל-30 שנה היא BCM 600-500, כך שמה שיישאר יספיק למדינת ישראל לצורך פרויקט ייצוא משמעותי או אפילו כמה פרויקטים.
ההערכות בשוק האנרגיה הן כי אם אכן תכריע מדינת ישראל בעד ייצוא הגז הטבעי יהיה צורך במתקן הנזלה גדול. להערכת מור, השקעה במתקן כזה, שישתרע על פני מאות דונמים, עשויה להגיע ל-10-5 מיליארד שקל אך גם לעורר התנגדות סביבתית חריפה.
ואולם, מניסיון העבר ובדומה למה שאירע לתוכנית להקמת מתקן הטיפול בגז בחוף דור, צפויה התנגדות נרחבת מצד תושבי האזור להקמת מתקן שכזה. מור אומר כי "על המדינה לגלות נחישות ומנהיגות בנושא זה כדי לאפשר את הערך המוסף עבור משאבי הטבע שלה. אם נשמרים מרחקי הבטיחות, כמקובל בתקנים המחמירים בעולם, אין סיבה שמתקן כזה לא יוקם בישראל, ונוסף לכך, הקמתו תביא למדינה רווחים בהיבטים של תשתיות והשקעות".
באשר למיקומו של מתקן כזה בעתיד, מור תומך בהקמתו באילת ומעריך כי ישנה סבירות גבוהה שיוקם בשטחי קצא"א (קו צינור אילת-אשקלון) והנמל בעיר הדרומית. "אילת היא האפשרות הנכונה ביותר מבחינה כלכלית, כי הגז יהיה מיועד ברובו לשוקי המזרח - סין, הודו, קוריאה, טייוואן ויפן, ולכן הים האדום ימנע את הצורך במעבר מכליות בתעלת סואץ", הוא מבהיר.
אפשרויות נוספות
אפשרות נוספת שבוחנים יזמים שונים היא הקמתו של מתקן הנזלה גדול בווסיליקוס, ליד לימסול בקפריסין, בשילוב הגז משדה לוויתן עם גז שהקפריסאים מקווים למצוא מול חופיו הדרומיים של האי. החיסרון של חלופה זו הוא שההשקעה בהקמת מתקן ההנזלה ובתעסוקה הנגזרת מכך לא תבוצע בישראל.
ישנה גם האפשרות של הנזלת הגז על גבי מתקן ימי, אך מור מעריך כי הסיכויים לכך קלושים: "קיימת טכנולוגיה חדשה בעולם, המכונה Gas Floating Liquefied Natural) FLNG), והיא מאפשרת הנזלה על גבי אסדות ענק הממוקמות סמוך לבארות הקידוח או מעליהן. ואולם, זו טכנולוגיה חדשה שטרם הבשילה". מור מעדכן כי הפרויקט הראשון בעולם מתחיל לקום בימים אלה באוסטרליה מטעמה של חברת של וכי ישנן כמה חברות קוריאניות ונורבגיות שמפתחות את המתקנים הימיים הללו. אבל להערכתו יידרשו שנים רבות עד ליישומן המסחרי של מתקנים ימיים שכאלה בישראל".
אחד הצעדים המרכזיים ביותר שנבחנים כיום בהקשר ייצוא הגז הוא השקעה בתעשיות מקומיות המייצרות מוצרים המבוססים על גז טבעי. המודל שמציע מור הוא מכירת גז טבעי לתעשייה במחירים מוזלים בשילוב תמרוץ ספקי הגז: "המדינה תניע את הספקים למכור את הגז במחירים נמוכים למפעלים. במקביל היא תפצה את אותם הספקים באמצעות הפחתה במיסוי על הגז".
הוא מחדד ואומר כי נבחנות אפשרויות הקמה של תעשיות ייצוא גז במפעלי תעשייה. אחת מהן היא הקמה של מתקן ייצור מתנול באזור הדרום על-ידי חברת דור כימיקלים. "השקעה בתעשייה מקומית שתייצר מתנול, דשנים או מוצרים פטרוכימיים - היא עתירת מימון", אומר מור, "אבל אם זה יקרה בעיקר באזור הדרום, זה עשוי להניב לישראל רווח גדול גם בהיבטים של תעסוקה".
כאמור, בימים אלה בוחנת הוועדה הביןמשרדית את סוגיית ייצוא הגז. כמה אפשרויות עומדות בפניה, בין השאר על בסיס מודלים המקובלים כיום בכמה מקומות בעולם. אבל השוק בישראל בעל מאפיינים ייחודיים. בכל העולם אין תקדים למעבר מואץ כל כך לגז טבעי בייצור חשמל כמו שיש בישראל - מאפס שימוש בגז ב-2003 ל-40% ב-2010, ולפי התחזיות יהיו כ-70% שימוש לקראת סוף העשור". בסופו של דבר, מדגיש מור, הואיל ומשק החשמל הישראלי יסתמך ברובו על גז טבעי לייצור חשמל, נדרשת מצד הממשלה חשיבה אסטרטגית. "מצד אחד יש לאפשר החזקה מקומית של לפחות 30 שנות צריכה, על-פי תחזיות הביקושים ועל-פי גילוי גז. מצד שני יש לייצא משמעותית כדי ליצור כדאיות עבור חברות הקידוח והגז. יחד עם זאת, בכל 5 שנים יצטרכו מקבלי ההחלטות לבצע הערכות תקופתיות ולקבוע איזו כמות ניתן לייצא כדי לוודא שיש אספקה רציפה למשק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם