איך מודדים בירוקרטיה והאם נזקיה מסתכמים ב-30 מיליארד שקל
מנכ"ל משרד האוצר חיים שני אמר השבוע כי זהו מחיר הביורקרטיה בישראל. נקווה כי יצליח להוזיל עלויות; לא פחות מ-10 כנסים התקיימו השבוע. מי צריך את זה?
הנושאים שעלו בכנסים אשר ראויים להתייחסות נוספת, עם כל הכבוד לקוטג', נמנתה סוגיית הבירוקרטיה בישראל. מי מאיתנו לא סבל מתסמונת "תלך תבוא" בהמתנה בתור במשרד הרישוי או באולם משרד הפנים לצורך חידוש הדרכון.
את הנאום המרכזי בנושא נשא בכנס קיסריה מנכ"ל משרד האוצר חיים שני. שני, שהגיע לתפקידו מהמגזר הפרטי (מנכ"ל חברת נייס טכנולוגיות), העריך את עלות הבירוקרטיה למשק ב-30 מיליארד שקל בשנה.
איך הגיע שני למספר הזהה בהיקפו לתקציב משרד הבריאות? התשובה: 30 מיליארד שקל הם 3.5% מהתמ"ג (התוצר המקומי הגולמי). בארגון ה-OECD, שאליו צורפה ישראל לפני שנה, מעריכים ש-3.5% מהתמ"ג הוא האומדן.
באוצר התקשו להסביר איך הגיעו למספר ואם 3.5% משקפים בהכרח גם רת המצב בישראל, אך לבקשתי שוגרו כמה דוגמאות להמחשה מספרית של "נזק בירוקרטי".
הקמת חברה בישראל כרוכה ב-20 שעות עבודה מבחינה בירוקרטית. עלות ההקמה היא 4,200 שקל. מדי שנה בשנה מוגשות 12 אלף בקשות להקמת חברות. הזמן המבוזבז במונחי עלות נאמד ב-84 מיליון שקל לשנה.
מי מאיתנו שביקש לרשום נכס בטאבו מודע לזמן שהתהליך אורך. משך הזמן הממוצע לרישום תיק בלשכת רישום המקרקעין הוא 42 שעות, ועלות הטיפול בו היא 3,270 שקל. בכל שנה מוגשות 120 אלף בקשות לרישום בטאבו, שיוצרות בזבוז בירוקרטי של כ-400 מיליון שקל.
עדיין לא דיברנו על הנזק הנגרם מהסחבת בטיפול בתשתיות הכבישים, שמובילה גם לבזבוז שעות עבודה בפקקים של הבוקר בנסיעה מירושלים לתל-אביב.
אבל אי אפשר לסיים ללא נימה אופטימית. שני הבטיח בהרצאתו ש"משרד האוצר שם למטרה להקל את הליכי פתיחת עסקים חדשים ולפשטם". לדבריו, "האוצר עם גופים נוספים מקדם כמה תחומים להסרת חסמים ולהקלה של פתיחת עסקים". מנכ"ל האוצר הבטיח שהמדינה תשיק בתחילת 2012 מדד השוואה לאיכות השירותים שיאפשר לקבוע אם רמת השירות במשרדי הממשלה מספקת.
בואו ניתן הזדמנות לשני שהגיח מהמגזר הפרטי. רק הוא מסוגל להעיד אם אכן הצליח ליישם את הנורמות שהביא מהבית גם בשירות הציבורי.
כנסו כנסו
כנס קיסריה בהשתתפות מנכ"ל האוצר הוא אחד מלמעלה מ-10 כנסים שהתרחשו בשבוע האחרון. אחד ממנהלי החברות הבורסאיות הגדולות גילה כי לא פחות מ-4 מהמנהלים שלו השתתפו באחד הכנסים. מחיר ההשתתפות בכנס (450 שקל) היה מבחינתו הצד הזניח בהוצאה. "מה שבעייתי מבחינתי הוא העובדה שהמנהלים מרשים לעצמם לבזבז שעות עבודה בכנס שתרומתו היחידה אינה יותר מסתם מינגלינג", קבע אותו מנהל והוסיף: "בכוונתי לטפל בתופעה כדי שבעתיד יימנע מעובדים, חשובים ככל שיהיו, להשתתף בכנסים ללא הבחנה. מבחינתי רק השתלמויות מסוימות יאושרו".
במשך השבוע היה על הקהילה העסקית להחליט לאיזה כנס לפנות: האם להשתתף בכנס שוק ההון של דלויט טוש, בכנס יצרני המזון או אולי בפורום קיסריה היוקרתי. דילמת הבחירה באמצע השבוע היתה בין כנס מבקרי הפנים, בין כנס הנדל"ן של ארנסט אנד
יאנג או בין כנס ההשקעות של די.סי פיננס. לקראת סופו כללו האפשרויות לבחירה את ועידת הנשיא עם הזמרת שאקירה ואת כנס התעשיות והכנס הבינלאומי של תאגיד הביטוח לוידס, שניהם נערכו אמש.
כבוגר תעשיית הכנסים (משני צדי המתרס) אני יכול לומר שהתרומה המקצועית של כנסים אלה היא אינה הפן המשמעותי. המרצים חוזרים על אותן תזות, התפריט (הכשר) מגביר את תחושת הצרבת ומה שנותר הוא רק המינגלינג.
ההיכרויות אכן חשובות אבל לאחר כמה כנסים הפרצופים והדמויות מזכירים מסדר זיהוי משטרתי. כמה פעמים כבר אפשר לשמוע את שר האוצר (על התקציב הדו-שנתי), את הממונה על שוק ההון (על עוד רפורמה תורנית) או את יעקב פרי (על כך שבלי שלום לא תהיה כלכלה). מעניין מה היה קורה אם ההשתתפות בתעשיית הכנסים (המקצועיים כמובן) לא היתה מוכרת כהוצאה לצורך מס.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם