המחיר מהווה מכשול: יצאנו לסיבוב על הונדה ג'אז ההיברידית

הונדה ג'אז היברידית יכולה היתה להיות הפתרון המושלם לנהגים עירוניים שחושבים ירוק. אך בהתחשב בעלות שלה, עדיף להסתפק בדגם הידני הרגיל

גיל מלמד | 21/4/2011 15:45 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
במבט ראשון נמצאה המכונית המתאימה ביותר לתקופתנו. להונדה ג'אז היברידית יש את כל מה שצריך: היא נראית טוב, הביצועים שלה סבירים, היא חסכונית בדלק, שימושית, מרווחת ויש לה את הסמל ה"נכון" של הונדה, שבא קומפלט עם התנהגות כביש טובה ועם לוח שעונים מרהיב.

ג'אז ההיברידית היא מכונית סופר-מיני, כלומר קטנה כמו פולקסווגן פולו, פורד פיאסטה או טויוטה יאריס, אבל מרווחת ושימושית יחסית לאחרות בקטגוריה שלה. נפחו של המנוע שלה הוא 1.4-1.3 ליטר, אך הביצועים והיכולת מזכירים מנועי 1.5 ליטר ואפילו 1.6 ליטר.

מבחינת העיצוב והמיצוב זאת מכונית יפנית שגרתית, אך הסמל של הונדה מבטיח יותר חיים מכל יפנו-קוריאנית אחרת, ושהשכנים יביטו בך בהערכה. אמנם הסמל ה"ירוק" - אותו מאפיין ויזואלי שמדגיש בפני עם ועולם שמדובר במכונית ידידותית לסביבה - כמעט ולא מודגש כאן, שלא לומר לא קיים. אבל אתה הרי יודע שבחרת במכונית מקבוצת הזיהום הנמוכה ביותר, וזה מה שחשוב.

אך אחרי המחמאות ג'אז ההיברדית אינה המכונית המתאימה ביותר לתקופתנו, וזה נובע בעיקר מהמחיר. היא אולי מוגדרת כ"המכונית ההיברידית הזולה ביותר בישראל", אבל זול זה עניין יחסי. עם תג מחיר של 117 אלף שקל לא מדובר במכונית זולה, בטח לא בקטגוריה שבה מתמודדת ובוודאי לא כשמדובר במכונית שנהנית מהטבת מס מפליגה.

אם תרצו, ג'אז ההיברידית אמורה היתה להיות ההתגלמות של רעיון "המכונית ההיברידית על פי הונדה". בעוד בטויוטה לקחו את רעיון ההיברידיות אל הצד המורכב ביותר מבחינה טכנולוגית, מהנדסי הונדה בחרו ברעיון ה"היברידי העממי" או ב"מערכת היברידית לכל מכונית": מערכת פשוטה, קלה וזולה לייצור.

בטויוטה יש מערכת המשלבת את כוחות המנועים החשמליים במערכת ניהול אנרגיה סופר מתוחכמת, אך בהונדה הכל פשוט יותר. המערכת ההיברידית היא למעשה מנוע חשמלי שמותקן במקום גלגל התנופה של המנוע ומחליף גם את המתנע (סטארטר) ואת האלטרנטור. ההיברידית ה"קלה" מסוגלת לייצר וחשמל ולאגור אותו כאשר המנוע פועם בסרק או במצב בלימה, ובמצבי תאוצה היא מפעילה את המנוע החשמלי כדי להוסיף מומנט (כוח) למנוע הבנזין.

אמנם מדובר במערכת יעילה פחות והחיסכון שהיא מציעה בדלק ובזיהום דרמטי פחות מאשר זה שבמערכת המתוחכמת והיקרה יותר של טויוטה, אבל הפשטות מאפשרת להונדה להצמיד מערכת כזאת כמעט לכל דגם ולחסוך במשקל ובעלויות.
יח''צ
הונדה ג'אז היברידית. זול זה עניין יחסי יח''צ
חוזרים למקורות

אחרי כמה שנים שבהן התמקדו בהונדה במכוניות ה"עממיות" סיביק ואקורד, הבינו שבטויוטה קוצרים פירות בקרב "הירוקים" לא רק בזכות המערכת המתוחכמת שלהם אלא גם מפני שהם מציעים דגמים היברדיים ייעודיים (פריוס). התשובה של הונדה היא שתי מכוניות שמוצעות רק בגרסה היברידית, אינסייט ו-CR-Z, המבוססות על הפלטפורמה של ג'אז הקטנה. כעת מציגים בהונדה את המקור בגרסה היברידית.

בשונה מאינסייט ומ-CR-Z, ג'אז ההיברידית זהה כמעט לג'אז הרגילה, זו שעברה לאחרונה מתיחת פנים קלה, ולכן מדובר במכונית סופר-מיני שימושית. ההבדל המרכזי בין הגרסה ההיברידית לבין הגרסאות הרגילות הוא תא מטען מצומצם יותר, אבל שימושי, זאת בשל המקום שתופסות הסוללה ובשל מערכת הניהול שלה. הג'אז יועדה מלכתחילה להציע גרסה היברדית, ובזכות תכנון חכם נפח הסוללה מוטמן ברובו מתחת לרצפה ואינו תופס מקום. הסוללה היא גם הסיבה העיקרית לתוספת המשקל של ההיברדית, כ-75 ק"ג, אך בכך מסתכמים כמעט כל ההבדלים.

תא הנוסעים וסביבת הנהג של כל גרסאות הג'אז משדרים תחושה "פלסטית" יחסית למכוניות הטובות מתוצרת אירופה, אך מדובר בסביבה שימושית ונעימה, גם אם חסרים כמה תאי אחסון סגורים סביב הנהג. כמו באינסייט, גם בג'אז ההיברידית יש לוח שעונים עם תצוגה מרהיבה ואמצעי המחשה נוספים שמסייעים לנהג להפוך לחסכן בדלק ולידידותי לסביבה.

מפאת גודלה, ג'אז היא בעיקר מכונית משפחתית עירונית ופרברית. לא כזו שמיועדת לנסיעות בין-עירוניות ארוכות, אלא מכונית שנועדה להסתדר בתנועה צפופה וקל יהיה למצוא איתה חניה. מערכת היברידית מגיעה לשיא היעילות בנהיגה עירונית ובעומסי תנועה. בנסיעות ארוכות ונטולות פקקים מתגלים חסרונותיה, בעיקר תוספת המשקל שלה.

במהלך המבחן נהגתי בדרך שמתאימה

למכונית עירונית היברידית והתאמצתי לחסוך בדלק. בסיכום רשמו משאבת הדלק ומד המרחק ממוצע של 13.5 ק"מ לליטר. לא רע אבל די רחוק מהנתונים הרשמיים של הונדה.

היות שמי שבוחר במכונית היברידית לא נמנה עם הזן של חורכי הגומי והאספלט, לא היה טעם לבחון לעומק את ביצועי התאוצה של המכונית. בכל זאת, שילוב של מנוע שאוהב לטפס בסל"ד, של תמיכת מנוע חשמלי ושל מצב פסאודו-ספורטיבי שמתאפשר על ידי העברה ידנית של יחסי ההעברה בתיבת ההילוכים - מגלה שג'אז מספקת את הסחורה במצבים שבהם דרושה תאוצה. אך המחיר שמשלמים הוא צליל רם ולא נעים של המנוע ושל תיבת ההילוכים הרציפה, שמהווה אמצעי חינוכי נוסף להרגעת הנהג לטובת חיסכון בדלק.

לעומת זאת, כאשר נוהגים בג'אז ההיברידית במתינות מתקבלת מכונית שקטה וקופצנית פחות מהדגמים הקודמים, לפני מתיחת הפנים. על כבישים משובשים ג'אז נוקשה ולא נעימה מספיק. בכל אופן, התנהגות הכביש של המכונית טובה וצפויה. השליטה בגלגול הגוף טובה, ההיגוי מלאכותי אבל מדויק )אפשר אפילו למצוא בו סוג של משוב( ורמת תת ההיגוי סבירה ונשלטת.

ג'אז בנויה במבנה האופנתי של מיקרו מיני-ואן, כלומר, היא גבוהה ויוצרת תחושה מרווחת. מבחינה זאת היא מזכירה את יאריס ורסו החדשה של טויוטה והיא די דומה לה גם מבחינת השימושיות. כל הנוסעים יחושו יותר בנוח בג'אז ההיברידית מאשר באינסייט המיוחדת אך היקרה והצפופה יותר.

בדומה לאינסייט, גם ג'אז ההיברידית מצוידת במערכת לכיבוי המנוע בעת עמידה, פטנט חוסך דלק וזיהום שהופך פופולרי בימינו. מדובר בפתרון נהדר אבל רק במזג אוויר נעים. בתנאי השרב של תחילת אפריל הטמפרטורה בתא הנוסעים מטפסת במהירות, וברגע שהמנוע מפסיק לפעול, ואיתו גם מדחס המזגן, משתררת תחושת חנק לא נעימה.

יח''צ
הונדה ג'אז היברידית מבט מבפנים. בתנאי השרב של תחילת אפריל הטמפרטורה בתא הנוסעים מטפסת במהירות יח''צ
תחשבו ידנית

כאשר שוקלים את היתרונות ואת החסרונות, הונדה ג'אז היברדית היא אחת ממכוניות הסופר-מיני הטובות המוצעות בישראל. היא גם היחידה שמספקת תצרוכת דלק נמוכה והטבת מס משמעותית (ערך מס של 500 שקל לחודש) עבור מקבלי רכב צמוד ממקום העבודה.

אך אז מגיעים לשורת המחיר. ב-117 אלף שקל אפשר למצוא לא מעט מכוניות קומפקטיות (משפחתיות קטנות) ואפילו מכוניות נישה מעניינות כמו קיה סול. וכדי להדגיש את המחירים הגבוהים של הונדה בישראל: הגרסה האוטומטית הקונבנציונלית של ג'אז, ללא מערכת היברידית ועם מנוע מעט יותר חזק, עולה 4,000 שקל יותר.

הונדה מציעה גם גרסה ידנית של ג'אז, עם מנוע מעט יותר חלש (1.2 ליטר, 90 כ"ס) ועם תג מחיר של 100 אלף שקל, ששקול פחות או יותר למחיריהן של רוב מכוניות הסופר-מיני האוטומטיות בארץ. כיוון שמשקלה של הידנית נמוך יותר, אפשר להניח שהביצועים שלה, כולל צריכת דלק, אינם שונים בהרבה מאלה של ההיברידית.

אך הפער הכספי בין הגרסאות משמעותי: גם כאשר יגיע מחירו של ליטר בנזין ל-8 שקלים, אפשר יהיה לקנות ב-17 אלף שקל (ההבדל בין מחירה של ג'אז ההיברדית לזו הידנית) 2,125 ליטר דלק שאיתם ניתן יהיה לנסוע 27 אלף ק"מ לפחות. במילים אחרות: פער המחירים שווה לצריכת דלק של שנתיים עד 4 שנים עבור נהג ממוצע.

נתון נוסף שממחיש את התמחור הגבוה של הונדה בישראל הוא שבחברה נהנים מאותה הטבת מס משמעותית כמו בטויוטה. אך בעוד המערכת ההיברדית של הונדה זולה יותר לייצור, רמת המחירים של המכוניות שלה דומה לזו של המתחרה.

בשורה התחתונה, בעלות של 100 אלף שקל היתה יכולה ג'אז ההיברדית לזכות בתואר "המכונית המתאימה ביותר לתקופתנו". במחיר הנוכחי עדיף לבדוק את הגרסה הידנית או את המתחרות.

היברידית או ידנית?
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/business_channel/consumerism/ -->