הרכב הצמוד עולה עכשיו יותר - איך אפשר להקטין את הנזק?
מס שווי השימוש התייקר בינואר, והנהגים מוצאים עצמם במציאות חדשה. כמה זה עולה לנו ואילו אפשרויות עומדות בפנינו? מדריך
השנה אמור היבוא המקביל להפוך מחזון למציאות, והמיסוי הירוק כבר חילחל לתודעתם של כלל היבואנים, מה שמבטיח עיבוי של מגוון הדגמים בעלי מנועים קטנים עם תיבת הילוכים ידנית, וגם של מכוניות היברידיות, חלקן היברידיות נטענות. אבל הרפורמה שעשויה לייצר את הדרמה המשמעותית ביותר השנה איננה חדשה כלל ועיקר. זוהי רפורמת "שווי השימוש", שהדיונים אודותיה החלו כבר לפני ארבע שנים.
שאלת מיליון הדולר, שהתשובה החלקית לה תינתן רק בסיכום טבלת המכירות של שנת ,2011 היא בעצם שאלת הרגישות של הלקוח הישראלי לגזירות שנוחתות עליו מלמעלה: כמה מבין מאות אלפי המחזיקים במכונית צמודה ממקום העבודה קמו לשנה אזרחית חדשה וגילו שהם משלמים יותר כסף בכל חודש תמורת ההטבה הזאת, וכמה מהם יעשו מעשה?
האם מי שהתרגל להטבות הרבות הגלומות באחזקת "מכונית צמודה" - בעיקר האדישות כלפי הרכוש עצמו, ירידת הערך שלו, כאב הראש שקשור בביטוח, תחזוקה, תאונות ולאחר כל אלה גם במכירת המכונית - האם מי שרגיל לטוב יסכים לוותר על כל אלה רק מפני שכעת הוא משלם יותר מס?
ואולי התגובה תהיה אחרת? אולי "מס השימוש הליניארי", שמחשב את גובה המס בהתאם למחיר המחירון ולא ל"קבוצות מחיר" באמת יעשה את שלו, ומחזיקי מכוניות צמודות יחליטו לבחור במכוניות פחות יקרות ולשלם תמורתן פחות מס? ואולי להיפך?
העובדה הידועה כרגע היא שב1- בינואר עלה גובה מס "שווי השימוש" בחצי אחוז. לטובת מי שלא בעניינים נזכיר שזהו המס שמשלמים מי שמקבלים "מכונית צמודה" ממקום עבודתם.
עד לסוף שנת 2009 נקבע "שווי השימוש" על פי שבע "קבוצות מחיר", וכל מכונית חדשה, בהתאם למחיר המחירון הרשמי שלה, סווגה לתוך אחת הקבוצות.
"שווי שימוש הליניארי", שחל מתחילת ,2010 קובע את גובה המס לגבי כל מכונית כאחוז ממחיר המחירון שלה: עבור מכוניות שמחירן עד 130 אלף שקל משולם מס בגובה 2.04%
כעת, עם השלב השני ברפורמה, עלה שיעור מס "שווי השימוש" עד ל2.48%- לכל המכוניות, כלומר ששיעור המס על מכוניות שמחירן עד 130 אלף שקל עלה ב0.44%-, ולעומת זאת שיעור המס על מכוניות יקרות יותר לא ישתנה.
חשוב להדגיש שממש כמו בשיטה הנוכחית, ובזו שקדמה לה, המס מחושב בהתאם למחיר המחירון של המכונית והסכום בפועל שמשלם העובד נקבע בהתאם לרמת ההכנסה הספציפית של כל עובד.
מס שווי השימוש מתייחס לטובת ההנאה הגלומה במכונית ה"צמודה" כאילו שמדובר בתוספת למשכורת, ועל התוספת הזאת חל המס השולי בהתאם לסך ההכנסה של העובד.
מי שהמס השולי שלו עומד על 30%, ישלם בכל חודש 30% מס על הטבה בסך 2.48% מערך מכוניתו, כלומר שאם מחיר המכונית 100 אלף שקל, הוא ישלם 30% מ2,500- שקל, או כ750- שקל לחודש. עובד שמשתכר יותר והמס השולי שלו 45% ישלם בכל חודש 1,125 שקל תמורת אותה מכונית.
בפועל, על אף שברור שהעלאת מיסוי באה על חשבון מקבלי ההטבה, כלומר שיש כאן מה שנקרא "גזירת מס", הרי שמספר העובדים בעלי רכב צמוד מהווה מיעוט ביחס לכלל העובדים במשק, ואילו ההטבה שמקבלים העובדים המעטים באה על חשבון כל מי שלא מקבל רכב צמוד.
לעומת כ300- אלף מקבלי רכב צמוד, מיליוני העובדים האחרים לא מקבלים את ההטבה הזאת ומי מביניהם שמבקש לרכוש לעצמו מכונית מכספו נאלץ לסבסד, למעשה, את מקבלי הרכב הצמוד. זאת מכיוון שהמכוניות "הצמודות" נרכשות על ידי חברות הליסינג וציי הרכב בהנחה גדולה, שממומנת בחלקה על-ידי הרוכשים הפרטיים.
בנוסף, מקבלי הרכב הצמוד, ברובם, לא מוגבלים בקילומטראז' שלהם (ובכל ההוצאות המשתנות, כגון דלק) ולכן יש להם מוטיבציה רבה מאוד לנצל את המכונית ככל שאפשר. כך נגרמים עומסי תנועה גדולים, עודף זיהום אוויר ועודף תאונות.
שיטת "הרכב הצמוד" מעודדת, בדרך זאת, השפעות שליליות על כלל המשק, ולמרבה האבסורד - דווקא העלאת שווי השימוש מעודדת שימוש יתר בהטבה הזאת - מכיוון שמקבל הרכב הצמוד משלם את אותו סכום בין אם לא ישתמש במכונית ובין אם ישתמש בה הרבה מאוד.
בנוסף לעליית "שווי השימוש" בעקבות הרפורמה עצמה, צפוי גובה המס להתייקר במוקדם או במאוחר גם בגלל התייקרות צפויה במחירי המכוניות עצמן, כפי ש"מאיימים" כמה מן היבואנים, היות שהמס נקבע כאחוז ממחיר המחירון.
העובדה הידועה השנייה היא שהשלב הנוכחי ברפורמה ישפיע בעיקר על מקבלי המכוניות ה"עממיות" (תוספת של כחצי אחוז לחודש), בעוד שעבור מי שמקבל מכונית שמחיר המחירון שלה גבוה מ130- אלף שקל לא יהיה כל שינוי (למעט התייקרות מחיר המחירון עצמן).
מי שעדיין נוהג במכונית שעלתה על הכביש לפני ה-1 בינואר 2009 (ובינתיים מדובר עדיין ברוב המכוניות הצמודות בישראל), ימשיך לשלם מס "שווי שימוש" בהתאם לשבע קבוצות המחיר שהיו נהוגות עד לתחילת השנה שעברה.
כדי לבחון את ההשפעות של העלאת שווי השימוש על מקבלי מכוניות צמודות פנינו ראשית לחברת "חשב" אשר עוסקת, בין השאר, בחישוב הוצאות הרכב של מעסיקים, עובדים וארגונים שונים בארץ. ביקשנו לגלות מהי "נקודת האיזון" - כלומר, מתי משתלם לעובד להמשיך להחזיק במכונית צמודה, ומתי עדיף לו לוותר עליה.
בהערת אגב, עוד לפני הצגת החישוב, נזכיר שכלל האצבע בענף הרכב אומר שאחזקת מכונית צמודה לא משתלמת למי שנוסע פחות מ1,500- ק"מ בחודש או 18 אלף ק"מ בשנה. לאדם כזה בכל מקרה יותר משתלם להחזיק מכונית בבעלותו תמורת העלאת משכורתו.
סמדר קצין מ"חשב" שלחה לנו את הטבלה שמפרטת את השינויים הצפויים בגובה המס כתלות במשכורתו של העובד, ונוסף לכך גם את החישובים שמצביעים על "נקודת האיזון" - כלומר, על המחיר הכלכלי שמעליו לא משתלם לעובד להחזיק מכונית צמודה ועדיף לו להמיר אותה בהעלאת משכורת הברוטו שלו ורכישת מכונית בבעלותו.
אדם שמשתכר 15 אלף שקל ברוטו בחודש, ומקבל ממקום עבודתו מכונית קומפקטית (מאזדה ,3 טויוטה קורולה) שמחירה 118.5 אלף שקל (כיום כ119- אלף שקל) שילם ב"שיטת הקבוצות" מס על הכנסה נוספת בסך 1,860 שקל או מס נטו (בשיעור מס שולי של 42%) בסך 781 שקל לחודש.
אם אותו עובד קיבל מכונית זהה לאחר ה-1 בינואר 2009 הוא משלם, נטו, 1,014 שקל בחודש, והחל ב-1 בינואר 2011 הוא משלם, נטו, 1,241 שקל בחודש. סך כל ההפרש בין התשלום החודשי, נטו, לפני הרפורמה לבין התשלום החודשי השנה עומד, לגבי אותו עובד, על 460 שקל לחודש, שאותם הוא יצטרך להוסיף.
אותו עובד, אם הוא מקבל מכונית משפחתית גדולה שמחיר המחירון שלה עמד בשעתו על 157.5 אלף שקל יוסיף לשלם כ1,344- שקל לחודש. כאמור, השיטה החדשה חלה רק על מכוניות שעלו על הכביש החל ב1- בינואר ,2009 לכן מי שנוהג במכוניות ותיקות יותר עדיין לא יחוש בהשפעותיה במלואן.
האפשרות הראשונה שעומדת בפני עובדים שמקבלים מכוניות חדשות כמכוניות צמודות היא להמשיך באותו מסלול עם מכונית חדשה, דומה לזו שבה הם מחזיקים כעת, ולשלם יותר מס מדי חודש. במקרה כזה (ולמעשה, בכל מקרה) כדאי לדעת מה היא "נקודת האיזון" שמעליה לא משתלם לעובד להחזיק במכונית הצמודה מבחינה כלכלית.
לפי חישובי "חשב", שכיר שמשתכר בין 12.72 אלף שקל ל39.34- אלף שקל, ברוטו לחודש (מס שולי שבין 30% ל45%-) ונוסע במכונית חדשה (עד שלוש שנים) ומשלם 117 אלף שקל מס, נהנה מהטבה בשווי של כ3,020- שקל לחודש.
"נקודת האיזון", שלוקחת בחשבון גם את הפסד התנאים הסוציאליים שכרוכים במשכורת, עומדת לפי חישובי "חשב" על כ2,890- ששקל. במילים אחרות, אם עובד מצליח להעלות את משכורת הברוטו שלו בכ3,000- שקל או יותר, תמורת ויתור על המכונית הצמודה שלו, כדאי לו לעשות את זה ולבחור באופציה אחרת, למשל לקנות מחברת הליסינג את המכונית שבה השתמש עד עתה, ואולי גם לצמצם את סך הקילומטראז' השנתי שלו.
אפשרות שנייה הפתוחה בפני מי שמחדש את הסכם הליסינג שלו היא לבחור במכונית קטנה יותר ופחות יקרה, ולחסוך כמה מאות שקלים בחודש, מפני שהמס שישלם תמורתה יהיה נמוך יותר. למכונית קטנה יש יתרונות - בעיקר עבור צעירים לפני ילדים שמתגוררים בעיר, אבל יש לה גם חסרונות - בעיקר לבעלי משפחות שנוהגים מרחקים גדולים יחסית.
יבואני הרכב וחברות הליסינג לא משדרים, בינתיים, סימנים להתארגנות מחדש בעקבות הרפורמה, ובעיקר יושבים על הגדר כדי לבחון את רגישות המשתמשים להעלאת המס.
ניסיון העבר מלמד שמצד אחד קיימת אדישות גם לקראת רפורמות משמעותיות, וזו מופרת רק כאשר אנשים מזהים את השינוי בתלוש המשכורת שלהם. מנגד, בלא מעט מקרים בעבר התקבלו גם העלאות המחיר באדישות, ואחרי תקופת הסתגלות קצרה אנשים המשיכו בדרך המוכרת להם ו"בלעו" את הצפרדעים.
למספר יבואני רכב יש תוכניות מגירה למקרה שיתחולל שינוי התנהגות כלשהו, ואלה נעות בין הצעת תוכניות מימון ותוכניות תחזוקה ללקוחות פרטיים, באופן שייקל עליהם לרכוש מכונית חדשה במקום המכונית הצמודה, ועד אפילו לקחת הימור ולהתעלם מחברות הליסינג, כלומר להוריד את מחיר המחירון כדי להיות אטרקטיביים יותר בעיני לקוחות פרטיים.
חברות הליסינג, מצידן, מחזקות מוצר שתמיד ניסו לקדם ומעולם לא באמת תפס, וזהו הליסינג ללקוחות פרטיים. השלב השני ברפורמת שווי השימוש נכנס כעת לתוקף, ואת תוצאות ההשפעה שלו נדע, קרוב לוודאי, רק בסיכום המכירות של שנת.2011
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם