תאונות זה כואב
במבחן התוצאה, אף שר תחבורה בישראל לא הצליח, ורבים אפילו לא ניסו, להעמיד את הבטיחות בדרכים ואת צמצום מספר הנפגעים בראש סדר העדיפויות של משרד התחבורה
לכל פעולה שמבוצעת או לא מבוצעת על ידי משרד התחבורה ישנה השלכה מיידית על הבטיחות בדרכים. הכשרת הנהג, פיקוח טכני על בעלי מקצוע, רכב ומוסכים, השקעה בתחבורה ציבורית, קביעת סטנדרטים שקשורים בדלק ואנרגיה והכשרת נהגים מקצועיים - כל אלה ועוד מאות נושאים אחרים יוצרים מצבים תאונתיים או יכולים לצמצם אותם.
כמעט כל פעולה שמבצע גוף מקצועי שמטרתו לנהל את הגברת הבטיחות חושפת כשל, מחדל או חוסר מקצועיות של משרד התחבורה, ולכן "דורכת על האצבעות" של הפקידים ושל המנהלים, ולפעמים גם מתנגשת עם אינטרסים
כלכליים של גופים כלכליים גדולים או של מקורבים לשר ולמפלגה.
במבחן התוצאה, אף שר תחבורה בישראל לא הצליח, ורבים אפילו לא ניסו, להעמיד את הבטיחות בדרכים ואת צמצום מספר הנפגעים בראש סדר העדיפויות של משרד התחבורה. כל הגורמים המקצועיים שבחנו את הסוגייה לאורך השנים - ועדות מקצועיות, ועדות חקירה פרלמנטריות ואפילו מבקר המדינה - פסקו חד משמעית שהגוף שמנהל את הבטיחות בדרכים חייב להיות נפרד ממשרד התחבורה ולדווח ישירות לראש הממשלה, לממשלה או לשר התחבורה.
אלא שרק הרשות הנוכחית, שהוקמה רק כעבור 3 עשורים מיום שמדינת ישראל הכריזה על טיפול מערכתי בתאונות הדרכים, הופרדה - לפחות למראית עין - מן המשרד שעל פעולותיו היא אמורה לפקח.
אנשי משרד התחבורה עיקרו, בשנת 2006, את החוק שמתוקפו קמה הרשות וביטלו כמה מסמכויותיה החשובות, וכעת עולה חשש כבד שהם ישלימו את מלאכת החיסול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם