הלחץ עזר? סימנים ראשונים לשפיות בשיטות התגמול של הבכירים
בקצב הזה עושה רושם ששלי יחימוביץ' לא באמת תזדקק לחוק שכר הבכירים. בלי חקיקה ועוד לפני המלצותיה של ועדת נאמן - ראשי חלק מהבנקים ובתי ההשקעות ממתנים את השכר של בכיריהם. האם מדובר בתרגיל או ביותר מזה?
במכתב ששיגר אלשטיין הוא ביקש להעמיד את העובדות על דיוקן והפנה את אבנרי לדיווח המיידי, שכלל הסברים על המניעים לחלוקת האופציות. אם לא די בכל אלה, יו"ר החברה לישראל הזמין את יו"ר אומ"ץ לפגישה, שבה הבטיח לספק הסברים - "אם תמצא כי אין די בקריאת המכתב ובמתן נימוקי הדירקטוריון".
התייחסות כזו של יו"ר חברת ציבורית בהחלט אינה שגרתית - ואין לה קשר לעובדה שאלשטיין עצמו ייהנה במסגרת התוכנית מאופציות שהיקפן 15.4 מיליון שקל. העובדה שיו"ר החברה לישראל מתייחס לגורם ציבורי העומד בראש מלכ"ר פרטי מוכיחה כי החברות הציבוריות מביאות כיום בחשבון גם את האלמנט הציבורי בכל הנוגע לסוגיית שכר הבכירים.
סוגיית שכר הבכירים התעוררה בתחילת 2010, בין השאר בעקבות פרסום תנאי השכר של כמה מהבכירים בחברות הציבוריות. אך הסוגיה עמדה על הפרק עוד קודם לכן בעקבות המשבר הכלכלי העולמי. אחת הטענות היתה שסיכוני היתר שלקחו על עצמם הבכירים בחברות הציבוריות והבנקים להשקעות נבעו מנוסחאות התגמול קצר הטווח - שנועדו לתמרץ אותם ולהעשיר את כיסם האישי.
על רקע טענות אלה היה זה המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, שפרסם קווי מתאר לצורות התגמול הרצויות. הוא הורה לדירקטוריונים בבנקים לדון בשיטת תגמול ארוכות טווח, שתביא בחשבון את הקשר שבין התגמול לרמת הסיכון. כעבור זמן קצר הוכנו הנחיות דומות לבתי ההשקעות ולחברות הביטוח על ידי המפקח על הביטוח לשעבר, ידין ענתבי. אלא שלחברי הכנסת לא היתה סבלנות להמתין עד שהחברות הציבוריות יאותו למלא את הוראות הרגולציה.
בראש המאבק הציבורי ניצבו חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וחיים כץ. השניים יזמו הצעת חוק שתגביל את השכר לפי 50 מעלות המשכורת הנמוכה ביותר בארגון. הלחץ של חברי הכנסת הנמרצים עשה את שלו - והממשלה החליטה להקים ועדת שרים שתבדוק את נושא התגמול, בראשות שר המשפטים יעקב נאמן. תחילה הובטח שעבודת הוועדה תימשך חודשיים. בפועל, לקראת סוף יוני התבקש פסק זמן - והוחלט להאריך את עבודתה של הוועדה ב-3 חודשים.
בפני ועדת השכר הופיעו יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' זוהר גושן; מומחה חוק החברות, פרופ' יוסי גרוס; בעל השליטה בבנק מזרחי-טפחות, מוזי ורטהיים, ועוד. כבר מתחילת עבודת הוועדה היה ברור כי אין בכוונתה ליזום חקיקה שתביא להגבלת שכר הבכירים. גם שר האוצר יובל שטייניץ סימן את עמדתו בסוגיה, והבהיר כי למרות ש"מדובר בנושא כאוב", אין לפתור את הבעיה בדרך של חקיקה.
השבוע נחשפה עמדת משרד המשפטים, שלפיה אין לאכוף בחקיקה את פתרון סוגיית שכר הבכירים ואין לקבוע רף מרבי לשכר. עם זאת, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, המליץ שלא לפסול את האפשרות של מיסוי בעלי השכר הגבוה. ליכט, כמו פרופ' גושן, המליץ כי הגורמים שימשיכו להיות אחראים לסוגיית התגמול בחברות הציבוריות הם הדירקטוריון וועדת הביקורת. בעוד שגושן המליץ להביא לאישור האסיפות הכלליות לא רק את שכר הדירקטורים, ליכט המליץ לחזק את כוחם של בעלי מניות המיעוט.
הלחץ הציבורי של החודשים האחרונים מתחיל להראות סימנים ראשונים של שפיות בשיטות התגמול. זה ניכר במיוחד במערכת הבנקאית, אבל מתחיל לטפטף בהדרגה גם לחברות הציבוריות. המערכת הבנקאית, שהובילה בעבר בשכר הבכירים (לפני 5 שנים שולמו בונוסים בסכום עתק של יותר מ-50 מיליון שקל לבכירי בנק הפועלים), הפכה בהדרגה צנועה יותר.
בשנה האחרונה כונסו הדירקטוריונים של 3 הבנקים הגדולים, ויישמו הסכמי שכר חדשים שהיו בתוקף לא רק לגבי המנכ"ל ויו"ר הדירקטוריון, אלא גם לגבי חברי ההנהלה האחרים. עם מינויים של ציון קינן למנכ"ל בנק הפועלים, למשל, ושל יאיר סרוסי ליו"ר, הותאם שכרם לנורמות החדשות. סרוסי הסתפק ב-150 אלף שקל לחודש ובאופציות שהיקפן 3.6 מיליון שקל. קינן קיבל 160 אלף שקל לחודש ואופציות בשווי 4.6 מיליון שקל.
בתחילת החודש יצא הבנק בתוכנית תגמול חדשה לבכירים, הקובעת בונוסים ואופציות ל-3 שנים. הבונוסים הוגבלו ל-22 מיליון שקל (כמחצית הבונוס שקיבל בעבר יו"ר הדירקטוריון לשעבר, שלמה נחמה), והאופציות הומרו להטבה כספית של 50 מיליון שקל. התוכנית הוכנה בסיועו של פרופ' יצחק סוארי, שגם גיבש את תוכנית התגמול לבכירי בנק לאומי.
על פי נוסחת התגמול, ייהנו בכירי ההנהלה מבונוסים בסכום שלא יעלה על 30 מיליון שקל לשנה. אם בשנה מסוימת שיעור התשואה על ההון
מרגע שנקבע כי שכרו של סרוסי בבנק הפועלים יהיה 150 אלף שקל, גם יושבי ראש הדירקטוריון של הבנקים האחרים התיישרו לפיו. היו"ר החדש של לאומי, דוד ברודט, הסתפק גם הוא בשכר של 150 אלף שקל עבור משרה מלאה. קודמו בתפקיד, איתן רף, קיבל עבור 70% משרה 135 אלף שקל, כך שניתן בהחלט לומר כי ברודט היה "צנוע" יחסית. המנכ"לית גליה מאור, הוותיקה בין כל מנהלי הבנקים, נהנית בהתאם מהשכר הגבוה ביותר: 196 אלף שקל לחודש. שכרה של מאור, כמו שכר בכירי הבנק האחרים, עודכן בתחילת 2010 ב-4%.
השבוע אושרו גם תנאי העסקתו של יו"ר בנק דיסקונט, ד"ר יוסי בכר. תוכנית התגמול אושרה בסיוע פרופ' משה צבירן. באופן לא מפתיע, גם בכר ילך הביתה עם 150 אלף שקל לחודש. קודמו בתפקיד, שלמה זוהר, נהנה מ-180 אלף שקל לחודש. מנכ"ל הבנק גיורא עופר, שיסיים את תפקידו בפברואר 2011, נהנה משכר חודשי של 180 אלף שקל. תנאי ההעסקה של מחליפו, ראובן שפיגל, עדיין לא נקבעו - אך נראה כי הוא לא ירוויח יותר מעופר.
מאידך, שפיגל, בכר וחברי ההנהלה האחרים של דיסקונט ייהנו מתוכנית אופציות ובונוסים חדשה. תוכנית זו נידונה בימים אלה ותובא לאישור סופי לקראת כניסת המנכ"ל החדש לתפקידו. סביר להניח שהפעם יהיה שווי האופציות שיקבלו הבכירים נמוך משמעותית משוויים של אלה שניתנו לעופר ולזוהר עם כניסתם לתפקיד לפני 4 שנים. שוויים של אלה נאמד ב-34 מיליון שקל, אך בגלל הירידה במחירי מניות דיסקונט, באופן מעשי היה שוויין אפסי.
נראה כי קו השמרנות שמובילים הבנקים מחלחל בהדרגה גם לשאר החברות הציבוריות. בעל השליטה באי.די.בי, נוחי דנקנר, תקף לפני כמה חודשים את נורמות השכר בחברות הציבוריות וטען כי פרסום שכר הבכירים מוביל לתחרות פרועה בתחום.
לפני חודשיים נחשף כי חברת אפריקה ישראל תעניק לכמה מנהלים בקבוצה בונוסים בשווי 8 מיליון שקל. לכאורה זו שערוריה - אולם בחינה מעמיקה יותר גילתה שהבונוסים יוענקו למנהלי חברות-בנות, שתפקדו היטב בזמן המשבר. זאת ועוד: מנכ"ל החברה, איזי כהן, וסגן היו"ר, נדב גרישנפון, לא העזו בשלב זה להשתתף בחגיגת הבונוסיםכי כנראה בכל זאת "לא נעים". נראה כי כהן ימתין להזדמנות הראשונה כדי לשדרג את שכרו.
בתחום בתי ההשקעות בולט הסכם השכר ה"סביר" יחסית שנקבע ליו"ר בית ההשקעות דש אייפקס, גבי רביד. על פי ההסכם שאושר לפני כחודש, תסתפק רביד בשכר צנוע יחסית של 120 אלף שקל לחודש. בנוסף, תיהנה מבונוס בגובה 2% מרווחי הקבוצה ברוטו וכן מאופציות בשווי תיאורטי של 11 מיליון שקל.
האם אלו תנאי העסקה מוגזמים? אם נבחן את התגמול שקיבל רועי ורמוס, מחליפה של רביד בניהול בית ההשקעות פסגות - ברור שמצבו לא רע. אם עיסקת המכירה של פסגות תצא לפועל, ורמוס אמור למכור מניות שהוקצו לו בשווי של 22 מיליון שקל. זאת בלי להביא בחשבון בונוסים או שכר שוטף ששולמו לו "בדרך".
מי שעלה לכותרות בעת האחרונה בסוגיית שכר הבכירים היתה החברה לישראל, שבשליטת עידן עופר. לפני חודש נחשף במעריב עסקים שבכירי החברה עומדים לקבל אופציות למניות החברה בשווי 80 מיליון שקל. היו שסברו כי תגמול זה מוגזם. לאחרים, ובהם הגופים המוסדיים שהשתתפו בשבוע שעבר באסיפה הכללית ומחזיקים במניות החברה, לא היתה בעיה עם אופציות בשווי 15.4 מיליון שקל שאותם קיבל היו"ר אלשטיין. הם דווקא הוטרדו מכך שניתנה לו האפשרות לקבל בונוסים ללא קביעת אמות מידה מסודרות.
למרות הסתייגות זו, תנאי ההעסקה של אלשטיין כוללים גם שכר חודשי של 174 אלף שקל. קשה לומר שבחברה לישראל לא הובאה בחשבון ביקורת ציבורית על תנאי ההעסקה האלה. אך נראה כי במכלול השיקולים הוחלט בסופו של דבר לאשרם, על דעת נציגי הציבור בדירקטוריון. על רקע כל אלה, וכפי שהדברים נראים כעת, ברור שוועדת נאמן לא תמליץ להגביל את שכר הבכירים באמצעות חקיקה. היא גם לא תרוץ לרשות המסים בהצעה להטיל מס מיוחד על בעלי שכר הגבוה מ-200 אלף שקל לחודש. אבל פטור בלי כלום אי אפשר.
על פי ההערכות, תמליץ הוועדה לחזק את מנגנוני הבקרה הציבורית ולהעמיק את הליך אישור תנאי ההעסקה, במתכונת דומה לזו שהציעה רשות ני"ע (רוב מיוחד, חיזוק הדירקטור מקרב הציבור והבאת העיסקה לאישור האסיפה הכללית). ומה עם הצעת החוק של יחימוביץ' וכץ? ייתכן שהם ינסו להריץ את ההצעה ולזכות בכותרות נוספות בחלק מהעיתונים. אבל את שלהם הם עשו: השניים צרובים כעת בתודעה הציבורית כמגיני העשוקים והנדכאים, ומי שאינם מהססים להילחם בשיאני השכר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם