למנכ"ל אורט יש כמה טיפים למערכת החינוך: "ניהול כלכלי אינו מילת גנאי"
יותר מ-10% מהתיכונים בישראל מנוהלים על ידי רשת אורט, שלמרות מגבלות התקציב מצליחה להרוויח - ולהשקיע את הכסף בשדרוג בתי הספר. צבי פלג משוכנע: "ניהול כלכלי לא נכון גורם לבזבוז אדיר"
אז אורט אמנם אינה חברת היי-טק, אך היא מפעל בסדר גודל המכבד כל חברה תעשייתית גדולה במשק הישראלי: היא מעסיקה כ-7,000 עובדים, מגלגלת 1.1 מיליארד שקל בשנה, ומנוהלת על ידי צבי פלג כתשלובת עסקית משומנת, המנסה לייצר מקסימום ערכים במינימום משאבים.
לאור ההצלחה של "פירמת" בתי הספר בראשה הוא עומד, טוען פלג כי הבעיה של מערכת החינוך היא ניהולית: רוב בתי הספר אינם מתנהלים תוך מתן תשומת לב לתחשיבים כלכליים, שעשויים לסייע להם להגיע לתוצאות טובות יותר בהוצאה נמוכה יותר. למעשה, עם ניהול נכון, הוא סבור כי ניתן לחסוך מיליארדי שקלים בשנה שיופנו לשיפור המערכת.
"המטרה של בית הספר איננה למקסם רווחים", מחדד פלג, "אך ניהול כלכלי הוא לא מילת גנאי. בתי ספר המקדשים את המעשה החינוכי אינם מודעים לכספים אותם הם יכולים לחסוך ברכש שלהם. בנוסף לכך, פעמים רבות הם אינם מודעים לכספים שמגיעים להם ממשרד החינוך וממוסדות השלטון".
כך,
באורט, לעומת זאת, מחלק פלג את המשאבים בין בתי הספר השונים ומעניק להם גם כלים, מידע שוטף - וסייגים. תקציב בתי הספר מחולק בין 3 קטגוריות: עובדי הוראה, עובדי מינהל והוצאות ארגוניות, מחשמל ועד עטים וטושים - ולמנהלים ישנה אוטונומיה בניהול כל אחד מהפרמטרים.
אך בעוד שהמנהל יכול להעביר תשומות כספיות מהקטגוריה של עובדי המינהל וההוצאות הארגוניות לטובת עובדי ההוראה, הרי שהוא לא יכול לעשות את ההיפך. "זוהי לא אוטונומיה, אלא 'אורטונומיה'. המנהל זוכה לחופש רב, אך הוא אינו יכול לגרוע דבר מכמות המשאבים המוקצית לשעות ההוראה", אומר פלג.
"כשאתה שואל מנהל במערכת החינוך מחוץ לאורט כמה כסף הוא מוציא על עובדי מינהל, הוא כלל לא יודע. זאת כיוון שהיסטורית, עובדי המינהל והתקציב מנוהלים על ידי הרשות המקומית ולא על ידי המנהל בשטח", הוא מוסיף.
הסיטואציה הנוכחית היא לדברי פלג אבסורדית, וגורמת לכך שבתי ספר הפועלים בשיטה זו רצים שנה שלמה בעיניים עצומות, מבלי לדעת מה מצבם הפיננסי והיכן הם מוציאים כסף. אף חברה עסקית או עמותה רצינית אינן מתנהלות באופן כזה, ויש לכך סיבה טובה: הן לא רוצות לפזר את משאביהן המוגבלים ברוח.
"הסתכלות ובחינה של מגמות דמוגרפיות ושינויים במגמות הלימוד היא קריטית", טוען פלג. דוגמה לחשיבותם של התכנון המוקדם והחשיבה ארוכת הטווח, היא העסקה מיותרת של מורים. אם בית ספר מעוניין להפסיק את עבודתו של מורה מסוים, עליו להודיע לו על כך עד סוף מאי בכל שנה. אם לא עשה כן, הוא חייב להעסיק את המורה לאורך שנה נוספת לפחות.
כיוון שעלות ההעסקה הממוצעת למורה היא 150 אלף שקל בשנה, המשמעות של כל מורה מיותר היושב בחוסר מעש היא עצומה. "העסקה מיותרת מתרחשת כל הזמן במערכת החינוך, כיוון שכמעט אף אחד לא מתכנן קדימה", הוא אומר.
לצד סוגיית כוח האדם, מצויה סוגיית הרכש. כאן מצביע פלג על יתרון ההתמחרות של רשת, לעומת בית הספר הבודד. "כאשר מוסד חינוכי רוכש 50 מחשבים, הוא משיג תנאים שונים לחלוטין מאשר אלו של רשת הרוכשת כמות גדולה של מחשבים. אני מקבל מחירים אחרים, וכך אני גם מצליח לעשות בחוזי ניקיון, ציוד משרדי ומעבדות". פלג מעריך כי הוא חוסך בין 15% ל-20% לעומת המחיר אותו משיג המוסד הבודד.
לטענתו, בתי ספר גירעוניים שנכנסו לרשת אורט הצליחו לחסוך כ-2 מיליון שקל מתקציבם באופן זה, וזאת בשעה שכמות שעות ההוראה נותרה כשהיתה. הסכומים הנוספים לא רק שכיסו את הגירעון, אלא הופנו לטובת הוראה נוספת, הכשרת סגל ותמרוץ מורים מצטיינים. אגב, תקציב שנתי של תיכון עם 500 תלמידים עומד על כ־15 מיליון שקל.
למעשה, מעריך מנכ"ל אורט כי בכל מערכת החינוך העל יסודי קיים כיום בזבוז בסדר גודל של כ-2.5 מיליארד שקל בשנה, אשר מקורם אך ורק בניהול לקוי. כספים אלו ניתן בסופו של דבר להפנות - במידה וייחסכו - למתן איכות הוראה טובה יותר. בסכום דמיוני שכזה ניתן יהיה לממן כ-300 אלף שעות הוראה ו-15 אלף מעבדות חדשות.
אחת מהטענות השכיחות ביותר לגבי מצבה העגום של מערכת החינוך, היא ששכר המורים אינו מכבד אותם ולפיכך בוחרים רבים וטובים שלא לפקוד את שדה ההוראה. לדעת פלג הטענה אינה נכונה, והדבר החשוב ביותר הוא תדמית המורה, אשר "מצויה היום בנקודה נמוכה ביותר".
"בניגוד לעבר, כל הורה היום חושב שהוא מומחה להוראה כיוון שהוא שולח את הילדים שלו לבית ספר", הוא אומר. "להנחה שלו מסייעת העובדה כי נדרש פסיכומטרי של 500 בלבד כדי להיות מורה, כאשר ישנו סיכוי טוב שהוא נהנה מציון גבוה יותר ולכן גם מתדמית חברתית ומקצועית גבוהה יותר בעיני עצמו ובעיני החברה. מכאן ההנחה שלו שהוא יכול להגיד למורה מה לעשות".
הפתרון: העלאה דרמטית של סף הקבלה למקצועות ההוראה. פלג סבור כי ברגע שהציבור יידע שסף הקבלה להוראה גבוה יותר, מספר גדול הרבה יותר של אנשים יבקשו להיות מורים. "הם לא יחשבו יותר שהסיבה שאנשים בחרו במקצוע ההוראה היא נחיתות לימודית שכפתה עליהם כביכול לעשות זאת", הוא אומר ומקשה: "אתה יכול להסביר לי למה יש מכללות להוראה ואין מכללות לפסיכולוגיה ועבודה סוציאלית? קיימות עשרות מכללות להוראה, אשר כדי לפרנס את עצמן מורידות את הרמה".
נושא חשוב נוסף הוא הגמישות התעסוקתית. במסגרת רפורמת אופק חדש הציע פלג ליולי תמיר, שרת החינוך דאז, להכניס להסכם סעיף המאפשר לכל מנהל לפטר 3-2 מורים בכל שנה לפי בחירתו וללא סיבה מיוחדת. "היא בעטה אותי מהחדר. זה היה משנה את בית הספר לגמרי. המנהל היה יושב מול המורה כמו בעל בית. אחרי הכל, מורה ומנהל הם כמו בעל ואישה, לפעמים אתה לא יכול להסביר למה אתם רוצים להתגרש. צריכים לתת את האפשרות למנהל לנהל, ולהגיד 'המורה הזה לא מתאים לבית הספר שלי'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם