שלמה זהר: "לקחתי את ההחלפה שלי בפרופורציה"
8 חודשים אחרי הדחתו המתוקשרת והמפתיעה מדיסקונט, שלמה זהר שם הכל מאחוריו ועסוק עד מעל הגג: הוא מייעץ במנהטן, בונה בברלין, מתדלק אצל תשובה - ועדיין פתוח להצעות. היו"ר לשעבר מציג: החיים שאחרי משפחת ברונפמן
זהר המופתע סירב תחילה. בהמשך נראה היה שהוא נערך למאבק לא רק על התפקיד, אלא בעיקר על שמו. בסופו של דבר התרצה, וכשהבין שמאבק ציבורי עלול לפגוע בבנק, החליט לפרוש - לא לפני שדרכו החוצה רופדה בפיצוי נוסף של כמיליון דולר. אין כמו הזמן כדי לרפא את הפצעים. כיום נדמה שפרשת הפרידה מדיסקונט היא מבחינתו לא יותר מחלום רע ושהקשר עם משפחת ברונפמן, בעלת השליטה בבנק, הוא אפיזודה חולפת.
רו"ח שלמה זהר, שעד 2004 היה שותף במשרד רואי החשבון זהר את זהר ולאחר מכן עשה הסבה לבנקאות, הפך בחודשים האחרונים לאיש נדל"ן. יום לאחר הראיון הבלעדי למעריב עסקים שישי - הראשון שהעניק מאז פרישתו מדיסקונט - יצא זוהר לניו יורק לסדרת פגישות עסקיות הנוגעות לאיל הנדל"ן היהודי-גיאורגי תמיר ספיר, אשר לו הוא מייעץ.
תמיר, מיליארדר בקנה מידה בינלאומי, מבצע בעיר בנייה למגורים במסגרת כמה
בנוסף, הוא משמש כדירקטור בדלק US של יצחק תשובה. אם לא די בכך, זהר מנהל בימים אלה משא ומתן להיכנס כשותף בחברת ייעוץ ישראלית, שבה יוכל לנצל את היתרונות שצבר כרואה חשבון וכמומחה לניהול סיכונים ופעילויות פיננסיות.
למרות הרשימה המעט היפר-אקטיבית הזו, שלמה זהר בן ה-58 הוא כיום איש נינוח שזמנו בידיו, והוא עדיין מחפש אתגרים חדשים. "אם תגיע אליי הזדמנות להוביל גוף פיננסי גדול, כמו חברת ביטוח או בית השקעות, אשמח לעשות זאת ב-60%-70% משרה. אני לא מוכן לעבור במשרה מלאה", הוא אומר ומיד פוסל על הסף אפשרות של פעילות בבנק אחר. "הוכחתי בדיסקונט שיש לי יכולת להניע גופים גדולים, להתוות את מדיניותם האסטרטגית ולנווט את פעילות ההנהלה על מנת להגיע לאותם יעדים, תוך שכנוע ולא תוך עימות".
אתה מאוכזב מהדרך שבה נאלצת לסיים את הקריירה בבנק?
"בפן האישי, כיו"ר דיסקונט היתה לי תקופה מעניינת ומאתגרת מאוד. הייתי יכול כמובן להמשיך לפעול בבנק, אבל בתפקיד מסוג זה צריך להביא בחשבון שמסיבות שונות, שלא תמיד הן ענייניות ותלויות בך, ייתכן שתוחלף. את ההחלפה שלי לקחתי בפרופורציות הנכונות, ומיד עם סיום התפקיד פניתי לפעילויות חדשות, ואני שמח במה שאני עושה היום. מבחינתי, הפרק בדיסקונט הסתיים. מדובר בפרק מכובד שכלל הנאה רבה ושיתוף פעולה מצוין עם המנכ"ל, עם חברי ההנהלה ובמרבית התקופה גם עם בעלי השליטה (משפחת ברונפמן, י.ש.). ההחלפה שלי מעידה שהסתיים עידן שיתוף הפעולה עם הבעלים".
במבט לאחור, היית עושה דברים אחרת כיו"ר דיסקונט?
"עוד לפני כניסתי לתפקיד היו לי שנתיים של הכנה מוקדמת, שאפשרו לי לחשוב יחד עם המנכ"ל ועם ההנהלה על דרכי הפעילות של הבנק ויכולתו להגיע להישגים. אני חושב שגם במבט לאחור שמנו את הדגשים הנכונים והספקנו לעשות בדיסקונט הרבה יותר ממה שנעשה במשך שנים רבות קודם לכן. בשנים 2002־2003 עבר הבנק משבר קשה, ונחלץ ממנו. לקראת התקופה שבה הגעתי, הבנק היה בשל לצאת מתחום המגננה ומתפיסתו כבנק בעייתי - לתחום של עשייה, צמיחה והישגים".
מה הייתי עושה לו היית ממשיך בתפקיד לשנה נוספת, עד תום החוזה?
"הייתי מוציא אל הפועל את התוכנית האסטרטגית ל-5 שנים שגיבשנו בשיתוף ההנהלה. היתה תוכנית עבודה מיוחדת לשנים שקדמו וגם ל-2010, שכללה שינויים בתחומים מסוימים. אך כיוון שאני כבר לא בבנק, אין מקום להתייחסותי למתרחש בפועל היום. לבנק יש יו"ר דירקטוריון חדש, ואני מקווה שיצליח".
עומד להתמנות גם מנכ"ל חדש, במקום גיורא עופר. לדעתך המועמד צריך להיות מתוך הבנק או מבחוץ?
"אני אכן שומע שמתרחש כיום תהליך של בחירת מנכ"ל, ואני מקווה שמי שזה יהיה, שיצליח. אינני רוצה להתייחס ספציפית לדיסקונט, אך באופן כללי, בעת מינוי מנכ"ל יש להביא בחשבון שלתפקיד מנכ"ל בנק יש היבטים טכניים רבים יותר מבכל גוף עסקי אחר. לעניין המיומנות המקצועית יש משקל כבד מאוד: בנק מנהל כספי ציבור, זה גוף עם רגישות רבה מאוד, והשקיפות והדיווח חשובים. בבנק אין מקום כמעט לשום טעות. לא מוצאים התנהלות כזאת בגופים אחרים, ולכן חשוב מאוד שמנכ"ל הבנק יכיר היטב את התחום ויגיע מתוכו".
היום, 8 חודשים אחרי הפרשה, כיצד אתה מסכם את 4 שנות כהונתך כיו"ר דיסקונט?
"מבחינתי, הפעילות בדיסקונט לא נמשכה 4 שנים אלא התחילה קודם לכן, בתהליך בדיקת הנאותות שביצענו לפני רכישת השליטה בבנק (על ידי משפחת ברונפמן, י.ש.), שנמשך כשנתיים. התהליך התעכב, בין השאר בגלל פרשת איסור הלבנת ההון בניו יורק והבעיות שהיו שם. מבחינתי מדובר בתקופה יפה ומאתגרת, ואני גאה ב-6 השנים שבהן הייתי מעורב בפועל בבנק דיסקונט. אבל זה מאחוריי - אני כבר נמצא במקום אחר".
התחלת כרואה חשבון. אני מניח שיו"ר בנק הוא תפקיד שונה לחלוטין.
"הן כרואה חשבון והן כיו"ר בנק עבדתי קשה מאוד, אבל יש הבדל של 100% בין עבודה כרואה חשבון, שבה אני מתעסק עם 3-2 לקוחות גדולים, לבין יו"ר בנק - תפקיד שבו אני מתמקד וחי אותו 24 שעות ביממה ומעורב באין ספור עיסקאות. כיו"ר דיסקונט תכננתי לטווח הארוך. ייחודו של בנק, הנחשב לשלישי בגודלו במדינה, הוא הקשר שלו עם כל אזרח ישראלי כמעט. לכן כשהגעתי לבנק עמדתי על כך שאתנתק מכל פעילויותיי ואעבוד במשרה מלאה. תפקיד כזה, שיש בו פוטנציאל לניגוד עניינים, לא ניתן לבצע במשרה חלקית".
מהי מבחינתך פסגת ההצלחה בבנק?
"היו הרבה הצלחות, אבל האירוע המרכזי - שהגיע בהפתעה ובצורה לא מתוכננת - היה המשבר הפיננסי ויכולתו של דיסקונט להתמודד איתו בצורה טובה. זה התבטא בתוצאות הכספיות וביכולת לשמור על לקוחות הבנק ולתת מענה לצרכיהם, בעיקר בתחום האשראי, גם בתקופה הקשה ביותר".
היה שלב בעיצומו של המשבר שבו חששת לגורל הבנק ולעצם קיומו?
"לשמחתי, והיות שהכרתי את מאזן הבנק, גם בזמנים הקשים ביותר לא היינו במצב שבו חששנו ליציבות או לגורל הבנק. לדיסקונט יש עודף פקדונות משמעותי בהשוואה לאשראי והיה בנק נזיל מאוד. כמו כן, לא היתה לנו שום בעיה עם טייקון או קבוצת לווים. גם לו היתה בעיה, היא לא היתה מסכנת את יציבות הבנק".
"גם בנושא ההשקעות היה לבנק תיק סולידי, שכמעט כולו הושקע באג"ח ממשלתיות או בסוכנויות ממשלתיות עם גיבוי ממשלתי. בזמן המשבר הועלו השערות ביחס לטיב השקעותינו באג"ח של סוכנויות אמריקאיות, כמו פאני מיי ופרדי מק. חשבתי אז, וכמובן אני יודע גם היום, שמדובר באחזקות בטוחות. ההשקעות בהן בוצעו בזמנו לא מתוך הימור, אלא לאחר שיקול דעת מעמיק ובדיקה".
"התייעצתי בנושא עם מומחים רבים ונרגעתי. בעיצומו של המשבר הפעיל האוצר האמריקאי אתר, שבו נכתב במפורש שהוא יעמוד מאחורי אג"ח של הסוכנויות, למרות שלא היתה ערבות מלאה. באותה תקופה נוצרה אנומליה: היו שחשבו שאג"ח של ממשלת ישראל אינן מסוכנות, בעוד שאג"ח ממשלתיות אמריקאיות מסוכנות יותר. איבדנו כל פרופורציה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם