נוגעים בבעיה האמיתית: נהיגה בהיסח הדעת היא הגורם העיקרי לתאונות
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מעלה סוף סוף קמפיין שעוסק בסיבה האמיתית לתאונות: הסחת דעתו של הנהג. ברוב המקרים הסטייה מנתיב או מעבר ברמזור אדום מתרחשת בגלל שהנהג עסוק בטלפון או בחיפוש בדל הסיגריה שנפל. אולי הפעם נפנים את המסר
השבוע, לראשונה, העלתה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מסע פרסום טלוויזיוני שממוקד בגורם המשמעותי ביותר לתאונות הדרכים: הסחת דעתו של הנהג. רוב רובן המכריע של תאונות הדרכים בעולם מתרחשות בגלל הסחת דעת ולא בגלל הגורמים ה"קלאסיים" שנמנים עם "סיבות לתאונות" כגון "מהירות מופרזת", "אי ציות לתמרור או לרמזור","אי שמירת מרחק" וכיוצא באלה.
למעשה, רוב הסיבות ה"קלאסיות" לתאונות הן הסימפטום לבעיה, ולא המחלה עצמה. במילים אחרות, במקרים רבים נהגים לא מצייתים לתמרור או לרמזור פשוט מפני שהיו עסוקים בדבר מה שהסיח את דעתם מן הנהיגה עצמה. במקרה כזה הנהגים לא הבחינו בתמרור או ברמזור, או ראו אותו אבל המוח לא ממש הפנים את מה שהוא רואה ולא הגיב בהתאם לנדרש.
"מהירות מופרזת", למשל, כמעט ולא גורמת לתאונות באופן ישיר, אלא שהיא מחריפה במידה ניכרת את השפעות "הסחת הדעת". כאשר דעתו של נהג מוסחת במהירות 60 קמ"ש הוא עובר דרך קצרה בהרבה מן הדרך שהוא עובר במהירות 120 קמ"ש, ותגובת התיקון שנדרשת ממנו במהירות גבוהה היא תגובה מיומנת ומדויקת יותר מאשר ב-60 קמ"ש.
כאשר נהג סוטה מנתיב נסיעתו ומתנגש חזיתית במכונית שבאה מולו, "סטייה מנתיב הנסיעה" איננה הסיבה לתאונה, אלא התוצאה של דבר אחר: שימוש בטלפון סלולרי, החלפת תחנה ברדיו, התכופפות להרמת בדל סיגריה שנפל או הירדמות - וכל אלה הן דוגמאות להסחת דעת.
דברים אלה נכונים לגבי רוב ה"סיבות" האחרות למעט גורמים שאינם בשליטתו
חריג משמעותי נוסף לאשמת "הסחת הדעת" הוא נהיגה ללא שליטה של הנהג, ובמיוחד נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסמים. נהג כזה, נמצא למעשה ב"הסחת דעת מובנית או תמידית" וכל פעולות הנהיגה שלו לקויות, מסוכנות ורשלניות. דוגמה חריגה אחרת היא נהיגה עבריינית או פראית במיוחד: נהג שעוקף על קו הפרדה רצוף או מבצע סדרה של פעולות "אנטי חברתיות" עלול לגרום לתאונה גם אם הוא מאוד מרוכז במה שהוא עושה.
מסע הפרסום החדש של הרשות הוא לא פחות מאשר פריצת דרך בהתייחסות של הגוף המקצועי שאמון על מאבק בתאונות בישראל. במקום לעסוק בהפחדה או בפעולות בעלות השפעה סימפטומלית נוגעת הרשות בעיקר: התרכזות בפעולות הנהיגה וויתור על פעולות מסיחות דעת כמו קבלת או משלוח מסרונים (SMS).
הפספוס היחיד בתשדיר שעוסק בשיחה בטלפון סלולרי בעת נהיגה נובע מן ההתמקדות בדיבור בטלפון סלולרי שמוחזק ביד. למעשה - כל שיחה בטלפון סלולרי מסיחה את דעתו של הנהג באותה מידה, בין אם הטלפון מוחזק ביד או בדיבורית.
מכל מקום, הקמפיין החדש מציג בדרך מאוד מקורית ויעילה את "הסחת הדעת": הוא "מעלים" את הנהגת מתוך המכונית תוך כדי נהיגה כדי להמחיש שנהג שמדבר בטלפון סלולרי לא באמת נמצא בתוך המכונית באותו רגע.
האפקטיביות של קמפיין הרשות מודגשת עוד יותר כאשר משווים אותו למסע הפרסום המיושן של רכבת ישראל "גונבים פסים" שרץ במקביל אליו. בקמפיין הזה שואל את עצמו המציג "האם לגנוב את הפסים או לא לגנוב אותם?", כאילו שמדובר בפעולה שאורכת דקות ארוכות וכרוכה במחשבה מוקדמת או תכנון עברייני.
בפועל, כפי שהוכיח אסון המיניבוס במפגש הרכבת ליד קיבוץ גת, ההחלטה שנהג מקבל תוך כדי נהיגה אורכת רק חלקיק שנייה: הנהג רואה סיטואציה מסוימת בכביש וצריך להגיב אליה, ואם ברגע קבלת ההחלטה הוא לא היה מרוכז בנהיגה התוצאה עלולה להיות חמורה מאוד.
על פי פרסומים בתקשורת, שהודלפו ככל הנראה מתוך חקירת המשטרה, נהג המיניבוס טען שהוא שוחח עם הנוסע שלצידו. בשטח התבטאו פעולות הנהיגה שלו בכך שהוא הגיע ככל הנראה במהירות גבוהה מדי אל מפגש המסילה, הבחין במחסום ברגע האחרון, בלם מאוחר מדי ונעצר סופית רק לאחר ששבר את המחסום ונמצא על המסילה עצמה. אותו נהג לא מצא את עצמו מתלבט האם "לגנוב" את הפסים או לא, אבל סביר להניח שאם היה מרוכז בנהיגה עצמה הוא יכול היה להימנע מן הסיטואציה שאליה נקלע.
אם להשתמש בשפה שמציג לנו כעת הקמפיין החדש של הרשות הלאומית, עד לרגע שבו הנהג הבחין במחסום הרכבת הוא בעצם לא נמצא ליד ההגה, כלומר שלמשך פרק זמן מסוים המיניבוס נסע ללא נהג.
מחקר של הרשות הלאומית הפדרלית לבטיחות בדרכים בארה"ב (NHTSA), העלה ש-80% מכלל התאונות ו-65% מכלל ה"כמעט תאונות" נגרמו בגלל הסחת דעת שהתרחשה במהלך 3 השניות שקדמו לאירוע.
נהיגה, גם עבור מי שבעבר לא נקלע למצבים תאונתיים, דורשת את מלוא תשומת הלב של הנהג למתרחש סביבו. הנהיגה דורשת תיאום מלא ורצוף של המוח והגוף, וכל פעולה או מאורע שמפריע לתפעול בטוח של כלי הרכב מוגדרים כיום כ"גורם מסיח דעת".
הסחות דעת נחלקות לשלושה תחומים עיקריים: ויזואלי, קוגניטיבי ופיזי. כל פעולה או מאורע שגורם לנהג להסיר את מבטו מן הכביש, למשל לצורך עיון במפה או גערה בילד שיושב מאחור היא הסחת דעת ויזואלית.
בזמן שמבטו של הנהג לא מרוכז בכביש קורים שם כל מיני דברים, למשל מחסום רכבת שנסגר. כל פעולה או מאורע שגורמים לנהג שלא להיות מרוכז בנעשה על הכביש, למשל שיחה בטלפון סלולרי באמצעות דיבורית, מוגדרת כהסחת דעת קוגניטיבית - בזמן שנהג משוחח בטלפון הוא רואה כל מיני דברים שמתרחשים סביבו על הכביש, אבל המוח שלו לא מסוגל לעכל את המשמעות שלהם ולהגיב בהתאם.
מחקרים רבים הוכיחו שכאשר נהג משוחח בטלפון סלולרי עם דיבורית, רמת הנהיגה שלו שקולה לנהיגה בהשפעת אלכוהול בשכרות קלה. כל פעולה או מאורע שמונעים מן הנהג לתפעל באופן יעיל את כלי הרכב, למשל החזקת ולעיסת כריך בעת נהיגה מוגדרים כהסחת דעת פיזית.
בזמן שנהג מחזיק כריך, טלפון סלולרי, סיגריה או את המוצץ של הילד ביד אחת, הוא לא יכול לשלוט בכלי הרכב באותה מידת שליטה כמו במצב ששתי ידיו מונחות על ההגה. חלק מן הפעולות שמבוצעות בזמן נהיגה כוללות יותר מסוג אחד של הסחת דעת.
כיוון תחנה ברדיו או חיוג מספר טלפון במכשיר שמונח בתוך דיבורית, למשל, דורש מהנהג להסיר את המבט שלו מן הכביש, להסיר יד אחת מן ההגה, וגרוע מכל: להיות מרוכז בפעולת כיוון הרדיו או החיוג בטלפון במקום בנעשה על הכביש. ובמשפט אחד כשאתה נוהג - תנהג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם