הסנאט יכריע: האם הנשיא יוכל לסגור את האינטרנט?
האם ברק אובמה, האיש שזכה לכינוי "נשיא היוטיוב הראשון" ומי שהפך לסמל ליברלי, יוכל להוריד את השאלטר על האינטרנט האמריקאי למטרות ביטחון לאומי? המומחים מזהירים: במקרה הטוב, מדובר בבדיחה לא מוצלחת. במקרה הגרוע, הנזק לכלכלה העולמית ולדמוקרטיה יהיה בלתי נתפס
גם לאחר כניסתו לבית הלבן המשיך לנצל את המדיה החדשה לצרכי השלטון שביסס. עמוד רשמי ביוטיוב, חשבון טוויטר פעיל (גם אם לא באמצעות אובמה עצמו) ועוד שלל יישומים מקוונים, התלבשו כמו כפפה לידיו של הנשיא הצעיר.
אך האם ייתכן שאותו נשיא בדיוק, הוא זה שיוכל דווקא לנתק את האינטרנט לאלתר? הצעת חוק שהועלתה בסנאט האמריקאי, תחת השם "החוק להגנת הסייבר-ספייס בתור נכס לאומי", נותנת לנשיא ארה"ב יכולות רבות, יש שיאמרו רבות מדי, ככל שהדבר נוגע לשליטה על רשת האינטרנט. בשורה התחתונה, יוכל האיש החזק בעולם "להוריד את השאלטר" על האינטרנט למטרות ביטחון לאומי, אם הוא סבור שנשקפת סכנה לאזרחי ארה"ב.
הצעת החוק הזו עוררה הדים בכל העולם וגם בישראל ומומחי טכנולוגיה חוששים מההשלכות, שיפגעו בחופש הביטוי והמידע ברשת. פרופ' שיזף רפאלי, חוקר ומרצה בתחום האינטרנט שעומד בראש המרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה, סבור שההשלכות של צעד כזה עלולות להיות אדירות. "התערבות ממין זה, מעבר לאיומים או שינוי בחקיקה, תהווה שינוי כיוון היסטורי והיסטרי", הוא מבהיר.
לדבריו, הסיכוי שלנשיא ארה"ב תהיה את האפשרות בפועל לנתק את רשת האינטרנט אינו ריאלי. "בתיאוריה, סגירה שכזאת תהיה קשה מאוד לביצוע", הוא אומר. "אמנם לנשיא ארה"ב יש עוצמה אדירה, אבל סגירה של האינטרנט תחייב פעולה רחבת היקף".
פרופ' רפאלי מוסיף כי "מי שפוקד על צבא עם מיליוני חיילים ומערכת חימוש רחבת היקף, יכול להגיע להישגים גדולים הרבה יותר בקלות רבה הרבה יותר - מאשר לרדוף אחרי השרתים המרכזיים ולסגור את הרשתות העיקריות.
אסור להגיד 'אף פעם', אבל אני מתקשה לדמיין ממשל אמריקאי שינסה לעשות זאת, ואני מתקשה עוד יותר להאמין שמהלך כזה לא ייתקל במאות אלפים אם לא מיליונים של אנשים שיחפשו דרכי עקיפה להחלטה".
ד"ר יעקב הכט, חוקר תרבות דיגיטלית,
לדבריו, "מדינות רבות כבר חסמו אתרים מסוימים עם נימוקים שלא היו בהכרח ביטחוניים. כך, למשל, טורקיה חוסמת אתרים זה מספר שנים, כמו יוטיוב, אך גולשי האינטרנט בטורקיה עוקפים את חסימת הגישה על אף האיסור הגורף לגלוש אליו. גם סין חסמה לפני כמה חודשים את גוגל בעקבות ההיתקלויות של מנוע החיפוש הזה עם השלטונות".
לעומת זאת, עו"ד יונתן קלינגר, בלוגר ומשפטן שעוסק בעולם האינטרנט ובהיבטים משפטיים של הרשת, חושב שהצעת החוק הזו היא בדיחה לא מוצלחת. "אתה לא יכול לצפות שחוק כזה יתקיים, כלומר שיהיה ממש כפתור אדום", הוא אומר. "אם אתה באמת רוצה לנתק את ארה"ב מהרשת, אתה חייב לנתק אותה מתקשורת בכלל: טלוויזיה, טלפון, רדיו וכולי".
לדבריו, במבנה הנוכחי של ארה"ב, ככל הנראה לא ניתן יהיה לנתק את האינטרנט בצומת מרכזי אחד. גם אם בארה"ב מדובר באוליגופול, משום שחלק ניכר מהרשת מבוסס על מספר מצומצם של ספקיות מרכזיות, הניתוק התיאורטי יכול להתקיים - אבל הצורה שבה הרשת נבנתה מראש נועדה למנוע מצב שבו גורם אחד יכול להפריע לרשת לפעול. "זה לא משנה אם אותו גורם הוא מלחמה אטומית או נשיא ארה"ב", מבהיר עו"ד קלינגר.
מהן ההשלכות ממהלך כזה?
"אם אכן יוחלט אי פעם להשתמש בסנקציה מסוג זה, ואני בספק אם הממשל הנוכחי יעשה זאת, ההשלכות יהיו הרסניות ויגרמו לנזק בשיעור שלא ניתן להבנה לכלכלה האמריקאית, אם לא גם לכלכלה העולמית. מדדי בורסות לא יעברו, עיסקאות כלכליות לא יצליחו, שיחות טלפון לא יתקיימו והחיים כפי שאנו מכירים, גם בישראל, לא יתקיימו.
כיום כמעט כל שירות, החל מתשלום בחנות ועד לצפייה בטלויזיה, תלוי בצורה כזו או אחרת ברשת. חשוב לזכור: לא מדובר רק על ניתוק של משתמשים אלא גם של שרתים - גם גולשים מישראל לא יוכלו להשתמש, ככל הנראה, בשירותים כמו ג'ימייל, גוגל או פייסבוק".
החדשות הטובות הן שקיימים מנגנונים טכנולוגיים שיכולים למנוע מחקיקת "הכפתור האדום" לעבור. לדברי פרופ' שיזף, הרשת תוכננה כך שאי אפשר לשלוט במרכז שלה, משום שיש גיבוי ומערכות משנה שאינם בהישג ידה של ממשלה אחת, ואין מיקום יחיד שמאפשר שליטה או סגירה.
עם זאת, עו"ד קלינגר נאלץ לסייג מעט את הדברים. "האינטרנט נבנה מראש כגוף לא שלטוני ואנרכי, ולכן הארגונים שדואגים לחירות ברשת הם ארגונים התנדבותיים", הוא מסביר. "אולם הביזור השלטוני הוסת לאחרונה יותר ויותר לשליטת ארה"ב, וניתן לראות זאת במאבק כעת על קיום אתרים בעלי סיומת XXX (לסימון אתרים פורנורפיים - ס.ג)".
נשאלת השאלה האם אין סיכונים ביטחוניים בסגירת רשת האינטרנט - למרות שמטרת החוק היא להגן על הביטחון הלאומי האמריקאי. פרופ' רפאלי סבור שיש סיכונים בפעולה כזו, אך תלוי כיצד מגדירים "סיכון ביטחוני". "האם אובדן האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה מהווה סיכון ביטחוני? לדעת רבים, זה מסוכן לא פחות מאשר אירוע טרור, אולי אף יותר".
לדבריו, "סגירת האינטרנט על ידי נשיא של מדינה מהווה סיכון לביטחון הלאומי. כך מרגישים האיראנים, כך מרגישים הסינים וכך מרגישים מיליוני שוחרי חופש בעולם". אך פרופ' שיזף מרגיע: "אני מציע שלא להיסחף לפאניקה מיותרת. יהיו ניסיונות לשנות את משילות הרשת, כפי שהיו בעבר, והם ימשיכו להיתקל בנחישות מרשימה של הרשת וחלקיה. גם המרכיבים הקיצוניים של ההצעה ייכשלו: הם לא סבירים טכנולוגית, לא יעברו פוליטית, ולא קבילים נורמטיבית".
ד"ר כרמל וייסמן, חוקרת אינטרנט שעוסקת בתרבות המשתמשים ברשת, מביטה על הצעת החוק בצורה רחבה יותר. "אנו רואים כיום בעולם שני כוחות גדולים שמושכים לשני כיוונים שונים: התפוררות לקהילות קטנות ומקומיות מחד וגלובליזציה מאידך. בנג'מין ברבר (סוציולוג אמריקאי - ס.ג) קרא לזה 'המקדונלדיזציה מול הג'יהאד', וחשב שהם בהכרח מתנגשים. אבל לטעמי הם חיים יחד מצוין, כל עוד אין מדינת לאום כזירה לחיכוך ביניהן", היא מסבירה.
לדבריה, "האינטרנט הוא מדיום חדש שסימן לוגיקה של עידן חדש, ציבורי, מבוזר ובינלאומי. מרחב מסוג חדש שיש בו מקום להמון קהילות קטנות מעל גבי רשת גלובלית, כשמנגנוני ההסדרה הם עצמיים-קהילתיים או גלובליים, ואין סתירה בין גלובליות לקהילתיות ברשת. אך במדיה הזו, מדינות הלאום לא רלוונטיות".
ד"ר וייסמן מאמינה שגם בתחומים נוספים החברה האנושית תתנהל בעתיד כמו החברה האינטרנטית. כוונתה לקהילות קטנות, המספקות את צרכיהן המקומיים בתוך מסגרת של כלכלה, תקשורת ופוליטיקה גלובלית, כך שיהיה פחות צורך במדינות כגוף שיתווך בין מנגנוני העיר לגופי פיקוח ותאגידים בינלאומיים. "הרשת היא סנונית ראשונה של עתיד כזה", היא אומרת.
וייסמן מאפיינת את האינטרנט בצורה ברורה. "האינטרנט הוא מדיום תקשורת ציבורי רק ברמת התכנים, אך התשתיות שייכות ל5- חברות תקשורת אמריקאיות, ועיקר המידע המאוחסן באינטרנט יושב על שרתים בחוות שרתים בארה"ב", היא אומרת.
"במערכת מדינות הלאום שאנו חיים בה היום, האינטרנט הוא טכנית אזרח אמריקאי. הוא נולד בצבא האמריקאי והחלטות שמתקבלות לגביו בקונגרס משפיעות על החיים של כולנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם