יזמי הגז: "אי אפשר להשוות ביננו לבין מדינות כמו קטאר"
המאבק על תמלוגי הגז נמשך: בעוד שבאוצר בוחנים את העלאת התמלוגים על תגליות הגז, היזמים טוענים: "התגמול שמקבלת המדינה צריך להיות קשור למידת הסיכון שהיא לוקחת על עצמה". בקטאר התמלוגים גבוהים כיוון שהמדינה משקיעה בקידוחים, בעוד שבישראל - רק היזם משקיע
הגורמים מסבירים כי ישנן כמה שיטות אופייניות לחלוקת הסיכונים והסיכויים בין המדינה ליזם הפרטי, בקידוחי נפט וגז. השיטה הראשונה היא הסכם בין המדינה ליזם הפרטי, כנהוג במדינות כמו קטאר או ערב הסעודית. לפי השיטה, המדינה היא היזם והיא זו שחותמת על הסכם עם קבלן שלמעשה רק נותן לה את שירותיו. במודל הזה המדינה לוקחת את כל הסיכון על עצמה, ומשלמת לקבלן החפירות על העבודה גם אם לא נמצאה תגלית כלשהי.
קטאר, לדוגמה, משלמת לחברות כמו נובל אנרג'י עבור השירות, במקרה שהקידוח לא הניב תוצאות ההשקעה שירדה לטמיון היא של המדינה. אם הקידוח מניב תוצאות משלמת קטאר לחברה הקבלנית תמלוגים בגובה של 12%-10% מהגילוי. במקרה כזה הקבלן רק מרוויח, הוא גם לא צריך לחפש שווקים ולמכור את הגז או הנפט, שכן המדינה היא שעושה זאת.
מודל נוסף הוא משטר הסכמים ,(Product Sharing Contract) PSC - שהוא הסכם שותפות בין המדינה ליזם, האופייני יותר למדינות עולם שלישי. המדינה משתתפת בסיכונים באותה מידה, פחות או יותר, כמו בסיכויים. בדרך כלל, המדינה מבטיחה ליזם לרכוש 50% מהתגלית, כך שהוא לא צריך לדאוג למכירה. התמלוגים במקרה זה יכולים להגיע ל,50%- אבל מצד שני המדינה משקיעה בהתאם ונותנת רשת ביטחון כלקוח מובטח.
המודל השלישי, הנהוג בישראל, בארצות הברית ובמדינות נוספות, הוא שיטת הרישיונות והזיכיונות. בשיטה הזו המדינה לא לוקחת שום סיכון, היזם הוא זה שמשקיע את עלות החיפוש, ואם אין ממצאים ההפסד הוא כולו שלו. כך קרה, טוענים היזמים, שכ500- קידוחים שביצעו יזמים פרטיים בישראל נמצאו יבשים ומיליארדי שקלים ירדו לטמיון.
"סיכונים גיאופוליטיים"
על רקע השוני בשיטה תוקפים היזמים את כוונת האוצר להעלות את התמלוגים. "אי אפשר לעשות השוואה של גובה התמלוגים במודלים שונים של הסכמים בין מדינות ליזמים," טוענים הבכירים בשותפות לוויתן. "אי אפשר גם להשוות בין חיפושים ובין קידוחים ביבשה, שעולים לפעמים 80% פחות מאשר קידוחים בעומק הים".
בשותפות טוענים עוד כי "אי אפשר גם להשוות בין נפט, שהוא מוצר יסוד שניתן למכור אותו בכל מקום, לבין גז, שניתן למכור לשווקים ייחודיים. הפקת גז עולה פי כמה יותר מאשר הפקת נפט. בהפקת נפט אין צורך במתקן קליטה בחוף ובצנרת מהים לחוף, מספיקה אנייה
מעל הקידוח שתעביר את הנפט למיכליות.
"אנחנו לא מעצמת גז," אומרים הבכירים בשותפות לוויתן, "כי אם היינו, היינו רואים פה את חברות האנרגיה הבינלאומיות הענקיות אקסון וגזפרום. ישראל מורכבת בגלל הסיכונים הגיאופוליטיים, נותני שירותים כמו מספקי אסדות, שעובדים עם איראן וערב הסעודית, לא ימהרו לבוא לישראל מחשש שיפסידו את העבודה שלהן במדינות ההן."
לסיכום, אומרים הבכירים כי "כתעשייה מתפתחת באוצר משווים אותנו לנורבגיה, אבל בנורבגיה יש הרבה תגליות בחוף ובמים רדודים ויש שם המון אסדות, כך שהפיתוח וההפקה הרבה יותר זולים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם