הורים, קחו אחריות לחינוך הילדים
תניחו את הסטטיסטיקה בצד, כי נראה שזו לא מסבירה מדוע ילדי ישראל לא מגיעים להישגים של התלמידים בחו"ל. על כל הורה לקחת אחריות, וזה מתחיל מהדברים הבסיסיים
נראה שלא רק במגרשי הכדורסל, אלא גם במערכת החינוך התמכרו לסטטיסטיקה. בחינוך, עם כל ההבדלים הברורים בין בית ספר להיכל נוקיה, אי אפשר "לנצח" עם ההתמכרות הזאת.
פרק החינוך בדוח טאוב, מצביע על החמקמקות של הנתונים הנמסרים בנוגע לחינוך בארץ. מצד אחד הכיתות צפופות יותר, מצד שני יחס התלמידים פר מורה אינו שונה מהמדינות המפותחות. דוגמה בולטת נוספת היא ההשקעה: חלקו של התמ"ג המופנה לחינוך הוא הגבוה בעולם. ההוצאה הלאומית וההוצאה הציבורית גבוהות מהמקובל במדינות המפותחות, אבל בפרמטרים רבים ישראל נמצאת בפיגור מדאיג.
קשה לראות, כותבים מחברי הדוח ובצדק, איך תלמידי ישראל כיום יתמודדו בעוד דור עם התלמידים המערביים, שכבר כיום מובילים עליהם בהפרש ניכר. כלומר, עם כל הכבוד לכסף, משהו בחלוקת המשאבים וניצולם לא עובד נכון.
אם כך, מקבלי ההחלטות צריכים לא רק לעשות חשבונות פיננסיים, אלא גם חשבון נפש שיבחן איך הנתונים המעודדים בדבר התקציבים, מספר המורים ועוד, מתיישבים עם הנתונים העגומים על ההישגים.
תתחילו בכך שלא תקללו את המורים ליד הילדים
מול הניגוד הזה, עולה גם הצורך להניח לרגע להשתעבדות לסטטיסטיקות, ולקבוע קודם כל ערכית איך הופכים את מערכת החינוך הישראלית לטובה יותר. הרי מול דוחות כאלה עומד ההורה, ותוהה מה לו ולזה.
המצב נראה כמו איום שרק "ארטילריה כבדה", קרי משרדי האוצר והחינוך, יוכלו לפתור. אבל היות שאנחנו האזרחים הראשונים להיפגע ממצב החינוך, כך גם אנחנו הראשונים במסע להטבתו.
למשל, אפשר
להתחיל בכך שתשלחו את ילדיכם לחינוך הציבורי, במקום לחינוך הפרטי, ותחזקו אותו. בכך שלא תוותרו לילד על קריאת ספרים או על לימודים לקראת מבחן; שתשדרו לו שהחינוך הוא הדבר הכי חשוב לעתידו; שלא תקללו את המורה שלו.
להלך רוח כזה המדינה תהיה חייבת להצטרף ולהוסיף את הפתרונות האסטרטגיים להם היא אחראית. עם מחויבות של הציבור מצד אחד והמדינה מצד שני, לחינוך בישראל יש עוד תקווה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם