האוכלוסיות החלשות ישלמו את מחיר ביטול העמלות
המועצה לצרכנות באמת ובתמים מעוניינת לקדם את רווחת הצרכן. השאלה היא האם ביטול גורף של עמלות העו"ש הוא הפתרון לכך
המעורבות יכולה להיות בביקורת על החלטה לחלוקת דיווידנד במזומן, ביקורת על אפשרות אחד הקונצרנים לרכישת מפעל, הצעה להפחית את מחירי הדיור באמצעות מיסוי, או בנושא עמלות הבנקאים. נראה כי מבין שלל ההצעות, דווקא ההצעה לבטל את עמלות העו"ש היא הרצינית, המתקדמת ביותר והמסוכנת מכולן.
למועצה לצרכנות יש את חזקת תום הלב שבאמת ובתמים היא מעוניינת לקדם את רווחת הצרכן. השאלה היא האם ביטול גורף של עמלות העו"ש הוא הפתרון לכך. לדעתי לא, וזו טעות שתשיג בדיוק את המטרה ההפוכה. ההצעה תחזק עוד יותר את הסקטור העשיר שמרבה לבצע פעולות בעו"ש ובממוצע משלם יותר מבעלי ההכנסות הנמוכות והנזקקים - המשלמים כיום כ11-10.5- שקלים לחודש.
ביטול העמלות יביא לייקור מרווחי הריבית. באופן טבעי, צרכני האוברדראפט הכרוניים - הנמנים על האוכלוסיות החלשות - ישלמו את המחיר, בעוד שבעלי ההון עם עודפי המזומנים יקבלו עבור הפקדונות ריבית גבוהה יותר.
מעבר לשאלה הפרקטית, קיימים גם נושאים עקרוניים יותר.
עד כמה המחוקק, הנושא את דגל הפופוליזם, יכול להתערב בנושאים עסקיים שוטפים? נכון שמותר לו לחייב נהגים לחגור חגורת בטיחות או להימנע מעישון במקומות ציבוריים.
השאלה האם זה לגיטימי לקבוע דמי ניהול מקסימיליים בחברות ציבוריות, להגביל את גובה הרווחים בבנקים, או אולי לחייב חברות ביטוח מדי שנה בתשלום פיצוי מינימאלי למבוטחים, ללא קשר לתקפות התביעות.
אפילו הרגולטורים עצמם, שקשה להאשימם בצמחוניות יתר בכל הנוגע לתקנות או הנחיות חדשות, מבינים היטב שלפעמים אסור לעבור את הטעם הטוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם