ראשי » עסקים » טכנולוגיהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

כובשי הדומיינים

באתר tzipilivni.com לא תמצאו את יו”ר האופוזיציה, באתר‭nissan.com ‬ אין מכוניות ואם אתם חושקים במצעה של מפלגת עבודה מבחירות ‭,2006‬ אין לכם שום סיבה לגלוש ל-avoda2006.org.il. ‬כך נפלו דומיינים לידיים הלא נכונות ואל תשאלו מה הן עשו איתם

פתאום קם אדם בבוקר, נכנס לאינטרנט ומגלה שמישהו גנב את השם שלו; או יותר נכון, קנה את שם המתחם (דומיין) תחת שמו - ועשה בו כבשלו. לרוב, מקרים כאלה קורים לאנשים בכירים, לפוליטיקאים מהדרגה הראשונה, לחברות גדולות או למפלגות פוליטיות שלא טרחו לשמור על הנוכחות האינטרנטית שלהם.

כך למשל, מי שיקליד בשורת הכתובת ‭,tzipilivni.com‬ בתקווה למצוא את אתר האינטרנט של יו"ר מפלגת קדימה וראש האופוזיציה, ציפי לבני, ימצא דווקא אתר שמציג את ישראל כמדינה המבצעת פשעי מלחמה, ובו תמונות זוועה קשות לעיכול.

התרגיל ההסברתי-פוליטי הזה לא ייחודי לישראל: גם ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון זכה לטיפול דומה, כאשר יריבים פוליטיים רכשו את כתובת האינטרנט ‭gordonbrown.com‬ והפכו את האתר לזירת התגוששות עם המנהיג הבריטי.

מפלגת העבודה נפלה בפח אחר, לאחר שלא חידשה את שם הדומיין שרכשה בבחירות ‭.2006‬ הדומיין ‭,avoda2006.org.il‬ שליווה את קמפיין המפלגה באותה שנה, הפך במרוצת השנים לאתר למציאת עבודה.

מלבד האנקדוטה המשעשעת מדובר במסקנה מטרידה, ולפיה מפלגות שהקימו אתרי אינטרנט שבהם הציגו את המצע הפוליטי שלהן - לא טרחו לשמר אותם, אפילו לא לצורך ארכיון או חידוש בבחירות הבאות לאחר מכן. אם אתם מתפלאים למה אמון הציבור בפוליטיקאים יורד, בדקו מה קורה באתרי האינטרנט שלהם. אולי תמצאו שם עבודה.

אבל לא רק בגיזרה הפוליטית הבוערת ניתן למצוא סיפורים על "גניבת זהות" באמצעות דומיין. אחד התרגילים המשעשעים שנעשו בתחום, מתוך כוונה טובה, דווקא התרחש בביצת הפרסום המקוונת שלנו. מפעילי בלוג הפרסום "המזבלה",‬ דורי בן ישראל וגיא דיין, החליטו להפתיע את המנכ"לים של משרדי הפרסום בישראל לקראת השנה החדשה.

השניים רכשו דומיין לכל מנכ"ל, וכאשר זה נכנס לכתובת האינטרנט תחת שמו - הופיעה ברכה אישית עם הכותרת "לקחנו את עניין ברכת החג שלך באופן אישי". בהמשך הציגו השניים את הרעיון ועקצו את המנכ"לים חסרי הדומיין: "עכשיו הגיע הזמן שתיקחו ת'דומיינים שלכם ותעשו איתם משהו מועיל כמו להיות המנכ"ל הראשון עם אתר או בלוג עצמאי משלו", נכתב בעמוד הפרויקט בבלוג.

אבל מה קורה אם השם שלכם הוא במקרה גם שמה של חברת מכוניות גדולה? במקרה שנחשב לאחד הראשונים בכל הנוגע למריבה על דומיינים, רכש איש העסקים הישראלי עוזי ניסן את הדומיינים ‭Nissan.com‬ ו-Nissan.net‬ יצרנית המכוניות ניסאן, שהתעוררה באיחור מה, תבעה לקבל את שם הדומיין לידיה.

בית משפט אמריקאי שבחן את הסוגיה החליט להשאיר את הדומיין בידיו של ניסן, כיוון שזהו שמו לא פחות משמה של חברת המכוניות. המקרה נחשב לאחד היחידים שבו בית המשפט פסק לטובתו של אזרח ולא לטובת תאגיד בכל הנוגע ל"חטיפת כתובות" אינטרנט.

זאת משום שעם השנים קיבלו הדומיינים נופך מסחרי של תאוות בצע: אנשים שהיו מעוניינים לעשות כסף קל רכשו כתובות תחת שמן של חברות, כדי למכור אותן ברבות הימים לכל המרבה במחיר.

ככל שהחריפה הבעיה החלו להגיע לבתי המשפט תביעות בנושא. בתביעה שהתרחשה בגרמניה על הדומיין ‭shell.de‬ פסק בית המשפט לטובתו של תאגיד הנפט הענק ‭,shell‬ שקיבל את הדומיין - לאחר מאבק משפטי ממושך - מידיו של האזרח הגרמני אנדראס של, שהשתמש בדומיין לצורך עסקיו.

גם אצלנו בארץ התרחש מאבק משפטי דומה, כאשר ספקית אינטרנט ישראלית רכשה את הדומיין cellcom.net.il בית המשפט קבע כי מדובר בסימן מסחרי של סלקום, וקבע כי אותה ספקית אינטרנט אינה יכולה להחזיק בדומיין.

אחד המקרים המפורסמים והמשעשעים של גניבת דומיין פורסם בסרט הדוקומנטרי האקטיביסטי "יס מן", כאשר יוצרי הסרט - המתנגדים לגלובליזציה - השתלטו על הדומיין של ארגון הסחר העולמי. בעקבות אותה השתלטות החלו השניים לקבל הזמנות לאירועים באמצעות הדואר האלקטרוני שפרסמו באתר המדומה, ובמהרה הופיעו בכנסים, בהרצאות ואפילו בראיונות בטלוויזיה - כנציגיו של ארגון הסחר העולמי.

פעולתם של יוצרי הסרט היתה פשוטה ביותר: בניגוד להשתלטויות אחרות או פעולות האקינג מורכבות ברשת, רכישת דומיין תחת שמו של ארגון או אדם אחר היא פעולה פשוטה, שאינה דורשת רישוי או אישור מסוים.

הפעולה היא פשוטה למדי: ניגשים לאתר המוכר כתובות אינטרנט, בוחרים את הכתובת הרצויה, ואם היא פנויה - רוכשים אותה. מי שעושה זאת בתום לב עשוי ליהנות מחשיפה, כמו אותו עוזי ניסן, ואולי להגיע לפשרה כספית עם התובעים. אך מי שמעוניין לעשות מכך עסק עשוי להיענש על ידי בית המשפט, בטענה שגנב את כתובת האינטרנט בכוונת זדון ופגע בסימן מסחרי.

כיום דומיינים לא מכוונים רק לאתרי אינטרנט, כי אם לחשבונות טוויטר ופייסבוק, כמו האדם שתפס את תת-הדומיין ‭.twitter.com/drew‬ הבחור, העונה לשם דרו אולנוף, החליט למכור את חשבון הטוויטר הקליט שלו למי שיציע את המחיר הגבוה ביותר, ואת הכסף יתרום לתמיכה בחקר מחלת הסרטן.

הקומיקאי דרו קארי הרים את הכפפה והציע 100 אלף דולר אם חשבון המשתמש ישיג מעל 100 אלף עוקבים. לאחר מכן העלה את הצעתו למיליון דולר, אם חשבון המשתמש יגיע למיליון עוקבים. אם להסתמך על עדכוניו של קארי עצמו בחשבון הטוויטר המקורי שלו ‭- twitter.com/DrewFromTV -‬ גיוס הכספים עדיין נמשך.

במקביל לתעשייה הזו התפתחה תעשיית דומיינים נוספת, שמתבססת על ההיגיון של קניית דומיינים נחשקים ‭sex.com ,israel.com)‬ וכו')‬ במחירים מופחתים, במטרה למכור אותם במחיר גבוה בעתיד.

התעשייה הזו דורשת זריזות, מהירות וראש יצירתי במיוחד: מי שחושב שהעסק הזה קל צריך לזכור כי רוב שמות המתחם השווים באמת כבר נרכשו.

למשל, רוכש הדומיין הנחשק god.com‬ הוא ארגון אוונגליסטי בשם  gelical Media Group‬Evan (קבוצת המדיה האוונגליסטית). באתר תוכלו למצוא תכנים דתיים ומיסיונריים, אך בעיקר תמצאו בו דרך פשוטה ומהירה למתן תרומות מקוונות. את אלוהים, אגב, לא ראינו שם.

אז מה אפשר לעשות? הפתרון פשוט: אם אתם בעלים של חברה או מעוניינים להגן מראש על שמכם (גם אם אתם לא אנשים מפורסמים בהכרח), אפשר לרכוש את הדומיין מראש - ולהימנע ממצב שבו זהותכם תיפול לידיו של מישהו אחר.

כך או אחרת, ברוב המקרים מדובר בעלות שגם אדם פרטי יכול לשאת, בטח ובטח שגם חברה לא גדולה במיוחד - בסדר גודל של עשרות שקלים בשנה, לא יותר, וזה בוודאי זול יותר מהתרוצצויות בבית משפט.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...