ישראל 2009: העניים לומדים הוראה, העשירים מעדיפים עסקים
בלעדי למעריב עסקים: סקר בקרב 10,000 סטודנטים מגלה את האמת על הלומדים במוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ. בבינתחומי בהרצליה רק 2.1% מהסטודנטים מצויים במצוקה כלכלית - בטכניון היחס יותר מכפול. החוג המבוקש בשכבות החלשות: הוראה. האמידים לומדים בעיקר כלכלה
עם זאת, ההפתעה היא כי בממוצע, מצבם הכלכלי של הסטודנטים באוניברסיטאות אינו שונה מזה של עמיתיהם במכללות.
הגוף שבו המספר המצומצם ביותר של סטודנטים המגדירים את מצבם הסוציו-אקונומי כמצב מצוקה או כמצב לא טוב הוא המרכז הבינתחומי בהרצליה, שבו רק 11.3% מתאימים להגדרה זו. לצד הבינתחומי נמצאים המוסדות האוניברסיטאיים: תל אביב (16%), הפתוחה (15.2%) ובר אילן (20%), שלצד המכללה למנהל (12.1%), קריית אונו (13%), ורופין (14.1%) מרוכזים ברדיוס לא גדול במרכז הארץ.
באוניברסיטאות "הפריפריה": חיפה (22.3%), הטכניון (18.1%) וירושלים (16.7%), אחוז הסטודנטים מרקע כלכלי נמוך גבוה מעט יותר מזה של אחיותיהן במרכז הארץ. מה שעשוי להסביר תופעה זו הוא "הטיה ביתית" של צעירים מקומיים בעלי הכנסה נמוכה יותר, וכן אחוז גבוה יותר של בני מיעוטים.
בקצה השני של הטבלה, עם שיעורים גבוהים של צעירים מהשכבות הנמוכות, מצויים מוסדות הכוללים מכללות טכנולוגיות ואזוריות. מכללת הדסה בירושלים, עם 32.7% מהסטודנטים משכבות נמוכות, סוגרת את הטבלה, כמות גדולה פי 4 מזו שניתן למצוא בבינתחומי, ויותר מפי 3 מזו הקיימת ב-3 האוניברסיטאות במרכז הארץ.
אל מכללת הדסה מצטרפים מוסדות בצפון, בדרום ובירושלים. בדרום: מכללת אשקלון עם 29% מהסטודנטים שמתקשים כלכלית, וספיר הסמוכה אליה המצויה בשדרות עם 24.9%. המכללה להנדסה בירושלים עם 28.1%, ואילו בצפון מכללת עמק הירדן עם 25.7% ותל חי עם 20.5%. בסך הכל, רק כ-21.9% מהצעירים הלומדים לתואר מגיעים מהשכבות הנמוכות.
פערים קטנים לא פחות נחשפים בחלוקה על פי מוסדות. המוסדות בעלי האוכלוסייה המבוססת ביותר הם האוניברסיטאות והמכללות הפרטיות,ש-17.8% ו-17% בלבד מהסטודנטים שלהן, לחלופין, דיווחו כי המצב הסוציו-אקונומי שממנו הגיעו מוגדר כלא טוב או קשה.
המוסדות בעלי הפרופיל הסוציו-אקונומי החלש ביותר הן המכללות להוראה. 31.4% מתלמידיהן - שלמעשה רובם תלמידות - מגיעים מרקע כלכלי קשה. "המשמעות של הנתונים הללו ברורה, היוקרה של
המשך לכך הוא חיתוך של המצב הסוציו-אקונומי על פי המקצועות השונים, שמספק הצצה למערכת השיקולים של הצעירים, כמו גם ליוקרה שלה זוכים המקצועות. בתחתית הרשימה מצויים החינוך המיוחד וההוראה, שכמעט שליש מהסטודנטים במקצועות הללו מגדירים את המצב הכלכלי כלא טוב, וב-6%-7% מהמקרים אף כמצב של מצוקה.
גם אחרי מקצועות ההוראה התמונה איננה שונה בהרבה, והסטודנטים שמתקשים כלכלית בוחרים ללמוד בעיקר מדעי הטבע, עבודה סוציאלית, מדעי הרוח והנדסת מחשבים - המקצוע היחיד ברשימה שמזכה את הלומדים אותו בהכנסה יפה. הנדסת מחשבים היא גם המקצוע שבו אחוז הסטודנטים המגדירים את עצמם ככאלו שבאו משכבות מצוקה הוא הגבוה ביותר, ועומד על 9.4%.
בקצה השני, שבו מצויים התלמידים המבוססים כלכלית, מצויים מקצועות הכלכלה, מינהל עסקים וחשבונאות. ככלל, המעמדות המבוססים יותר בוחרים במקצועות המבטיחים יכולת השתכרות גבוהה יותר. לאחר "מקצועות הכסף", תופסים את מקומם תעשייה וניהול, משפטים, פסיכולוגיה ומדעי המחשב.
באופן לא מפתיע מתחלקים הנתונים גם על פי מוצא אתני וארץ המוצא של הסטודנטים. בראש ילידי מדינות המערב, אחריהם ילידי הארץ, אחריהם ילידי ברית המועצות לשעבר והרחק מאחור האתיופים, שכמעט כמחצית מהם (45%) באים מרקע כלכלי קשה.
עם זאת, מציין יריב, נתון זה הוא דווקא סימן חיובי - שכן המספר הגבוה של האתיופים משכבות מצוקה נובע מכך שאחוז גבוה מהם זוכה למלגות, המאפשרות להם להיות סטודנטים מלכתחילה.
"הנתונים מצביעים על כך שהפערים החברתיים אינם נפתרים באוניברסיטה", אומר יריב, "הגורם המסנן האמיתי בהשכלה הגבוהה הישראלית הוא אכן הכסף - אבל לא דרך שכר הלימוד, אלא דרך הכסף המיועד לציוני בגרות ובחינה פסיכומטרית טובים יותר. שם מתחילים הפערים בין מרכז לפריפריה, והם אלו המובילים לתמונת מצב זו במערכת ההשכלה הגבוהה".
לדבריו , השוויון במצב הסוציו-אקונומי בין תלמידי המכללות והאוניברסיטאות מצביע על כך שהמחסום העיקרי הוא לאו דווקא שכר הלימוד: "בסופו של דבר משפחות מצליחות להשלים פערים, ולשלם שכר לימוד של 60-70 אלף שקל. אבל בית ספר גרוע הוא דבר שהרבה יותר קשה להתגבר עליו".
נא להמתין לטעינת התגובות
