ראשי » עסקים » בארץ » כלכלה בארץ

"ניצחתי" - שרגא בירן בטוח ששותפו לשעבר קצת מיהר עם השמפניה

צדקיהו הרמולין חשב שכשותפו של עורך הדין העשיר בישראל מגיע לו נתח מהרווחים. שרגא בירן דווקא לא מצא סיבה להתחלק בעושרו העצום. אחרי פסיקת ביהמ"ש, שניהם טוענים לניצחון. "הרמולין קיבל בדיוק מה שהצענו", טוענים בצד של בירן. "ההחלטה אפילו יותר טובה מפירוק", מחזירים אצל הרמולין. כך או כך - בירן ייפרד ממיליונים

"בסוף לקחתי סכום סמלי והלכתי. פשוט המשכתי הלאה", אומר גד ירדני, לשעבר שותף בכיר במשרד עו"ד שרגא בירן, שפרש לפני כמה שנים בטריקת דלת. בירן, העומד בראש המשרד, נחשב לעשיר שבעורכי הדין בישראל. חלק גדול ממאות המיליונים שלו הושג באמצעות פעילות המשרד ושותפיו. אבל לא כל עורכי הדין שפרשו מהשותפות המשגשגת קיבלו את מה שלדעתם היה חלקם בעשיית העושר העצום הזה.

מכה לבירן: הרמולין יקבל את חלקו כשותף מלא

בדיוק כשירדני חשב שהפרשה מאחוריו, שב הזיכרון והלם בו: ידידו ושותפו לשעבר במשרד, צדקיהו הרמולין, החליט להיאבק עד הסוף ולקח את בירן לבית המשפט, כשהוא דורש לא פחות מפירוקו של המשרד ומינוי כונס שיעביר לו את חלקו בשותפות.

לאחר מאבק שנמשך כמעט 5 שנים הצליחו הרמולין ופרקליטו יוסי שגב להשיג תוצאה שנויה במחלוקת: שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, מגן אלטוביה, דחה את בקשת הפירוק אבל קיבל את הדרישה להכיר במערכת היחסים עם בירן כשותפות שהוא זכאי ל-19% מרווחיה.

הרמולין מיהר להזמין מקום במסעדה משובחת, שם חגג את ניצחונו בחוג המשפחה. אבל הדרך אל העושר עדיין ארוכה: בהתאם לפסיקת בית המשפט, החלוקה לא תכלול את עסקיו הפרטיים של בירן. המשמעות היא, לדעת בירן, שהרמולין לא יכול לתבוע את מניותיו בחברת הדלק דור אלון וברשת הרבוע כחול, המהוות חלק נכבד מעושרו העצום - הנאמד ב-1.2 מיליארד שקל.

לדעתו, המחלוקת הכספית היא רק על חלקו של הרמולין בעמלות שקיבל המשרד עבור העבודה המשפטית בכמה פרויקטים של נדל"ן, שהתמורה עבורם טרם התקבלה. חלקו של הרמולין עשוי להסתכם בעשרות מיליוני שקלים, ולפי ההערכות רבע מהסכום יועבר לעו"ד שגב.

פרקליטי הרמולין מסרבים לקבל את הפרשנות הזו: "החלוקה לא תכלול את נכסיו הפרטיים של בירן, אך גם נכסים פרטיים שמקורם בקשרים שנוצרו על ידי משרד עורכי הדין או בעקבות פעילות המשרד נחשבים לרווחים שבהם חייב בירן להתחלק". מבחינת הרמולין, גם המניות בחברות הציבוריות מונחות על השולחן.

"הרגשתי צביטה בלב אבל גם שמחה בשבילו. אם הוא יקבל חלק מתחנות הדלק של בירן, אמלא דלק רק אצלו", אמר ירדני לאחר ששמע על פסק הדין של חברו.

אצל בירן אף אחד לא פתח בקבוק, אבל גם שם טוענים לניצחון: "הרמולין זכה במה שממילא הוצע לו קודם למשפט - בחלקו בנכסים שנצברו בתקופה שבה היה שותף במשרד. השופט דחה את בקשתו והמשרד ניצל מפירוק".

אך עו"ד שגב עונה: "תוצאת המשפט טובה יותר מפירוק המשרד. משרד מפורק שווה רק לסך נכסיו, אך כמשרד חי ופעיל אפשר להתחלק גם במוניטין שנצבר בתקופת עבודתו של הרמולין. הצעתו של בירן בתחילת הדרך למנות מעריכים לשווי המשרד ולהכנסותיו לא התקבלה, מפני שבירן ביקש להוציא מהחשבון את הסניף של בירן בתל אביב, שתרם מאוד להכנסות".

עם זאת קיבל השופט את טענת בירן כי הרמולין, שהתקבל כשותף למשרד הירושלמי, יכול להיחשב שותף במשרד התל אביבי רק מהמועד שבו מוזגו המשרדים, ב-2002. כאשר שני הצדדים טוענים לניצחון, נוהגים המשפטנים לבדוק למי פסק בית המשפט הוצאות - ולפי מבחן זה, שרגא בירן הוא המפסיד הגדול, שכן הוא חויב בהוצאות משפט בסך 270 אלף שקל.

מצידו של בירן מסבירים את ההחלטה לחייבו בהוצאות בכך שבית המשפט הכריע נגדו במחלוקת על ההגדרה המשפטית של השותפות בינו לבין הרמולין - הכרעה שממילא לא היתה לה משמעות מעשית, מפני שבירן לא כפר בזכאותו של הרמולין להשתתף ברווחים. אך שגב טוען שלהכרעה זו היתה משמעות רבה, כיוון שבירן כפר בעצם קיומה של השותפות.

בבית המשפט הסביר הרמולין שכלל אינו עומד על דרישתו לפרק את משרדו של בירן, אלא רק לקבל את החלק שלדעתו מגיע לו מהכנסות המשרד בתקופה שבה עבד בו. דרישתו למנות כונס נועדה לבדוק מהם הנכסים שבהם הוא שותף ומה שווי חלקו בהם. השופט אלטוביה החליט על מינויים של עורכי הדין יוני קפלן ואלקס הרטמן ל"מעין כונסים", שתפקידם לבדוק את נכסי המשרד.

נכסיו של בירן מוערכים במאות מיליוני דולרים. הוא בעל השליטה ברבוע הכחול, בדור אלון, בחברת בתי זיקוק ובעשרות תחנות דלק בארה"ב. כמו כן הוא שותף בכיר בחברת הנדל"ן אירפורט סיטי ובעליהם של עשרות נכסים ברחבי המדינה, והוא שותף בין היתר בשוק הסיטונאי בתל אביב ובפרויקט מגורים של 4,500 דירות ברמת רחל.

מעטים יודעים למנות את כל נכסיו של בירן, אבל הקולגות מכירים אותם היטב. בירן הוא מסוג עורכי הדין שאינם מתעקשים לעבוד תמורת כסף מזומן. בשנתיים האחרונות, למשל, הוא מקדם תוכנית בנייה שאפתנית בדרום תל אביב בשטחים שהרשויות מבקשות לייעד לפארק עירוני גדול.

בירן מנסה להתגבר על התנגדות הארגונים הסביבתיים בנימוק שהתוכנית תיטיב עם העניים תושבי השכונות הדרומיות בעיר. הוא פועל בשירות אגודת "אליאנס", המבקשת להשביח באמצעות התוכנית את נכסיה - אך טוען בתוקף שאינו מקבל שכר תמורת פועלו.

"על פרויקטים גדולים באמת בירן אינו נוהג לגבות שכר", מסביר מקורב לעיסקה, "הוא מסתפק באחוזים ששווים עשרות מיליונים". כשאין אפשרות לקבל נתחים מעיסקאות, בירן מוכן להסתפק בשווה כסף. לפי פרסומים בעיתונות, כך הוא הפך ב-1971 לבעליה של תחנת דלק, שאותה קיבל במקום שכר טרחה במסגרת מעורבותו בפירוק חברת הבנייה פאן לון.

בעלותו של עורך הדין העשיר על תחנת דלק הפליאה רבים, שכן באותה תקופה ניתנו תחנות דלק בעיקר לנכי צה"ל כאמצעי שיקום. אולם בירן טען השבוע שאת התחנה קנה בכספו הפרטי.

התחנה, שמצויה ליד בית החולים בילינסון בפתח תקווה, שימשה בסיס לחברת האנרגיה שהקים בשנות ה-90 בעזרת קרוב משפחתו המנוח יוסף ויסמן - הידועה היום כחברת דור אלון ומנוהלת על ידי דודי ויסמן, בנו של יוסף. "בירן הוא עו"ד מוכשר, אבל הוא בעיקר איש עסקים ומומחה שאין שני לו בעיסקאות נדל"ן", אומרים מכריו.

למרות עושרו העצום מגדיר את עצמו בירן כ"סוציאליסט", ובשנה שעברה אף הקדיש זמן רב ומחשבה לכתיבת ספר שבו פרש את משנתו החברתית. בירן אף מתגאה בקריאת כל כרכי החיבור הפילוסופי "הקפיטל" מאת קארל מרקס. כך הוא יכול להתרווח בבית המידות שבנה לעצמו על צלע הר במערב ירושלים - וליהנות ממנעמי הקפיטליזם והחסד שמשרה עליו אחריותו החברתית. הוא גם נהנה להבהיר לבני שיחו כיצד מתיישבת הסתירה שבין שני העולמות.

שרגא בירן נולד לפני 76 שנה ועלה לישראל כילד פליט לאחר מלחמת העולם השנייה. משפחתו הקרובה נרצחה בשואה. הוא התבגר בקיבוץ מסילות ולאחר שירותו הצבאי למד משפטים בירושלים. לאחר מכן הצטרף למשרד של שמואל תמיר, עו"ד מפורסם שהקים רשימה עצמאית ‏("המרכז החופשי"‏), נבחר לכנסת וכיהן כשר המשפטים. בירן, שהכיר את תמיר כסטודנט באמצע שנות ה-50, עשה אצלו את הסטאז' ונשאר כשכיר וכשותף שווה במשרד המשגשג.

בתחילת שנות ה-70 התפרקה השותפות, ותמיר פצח בקריירה פוליטית. במסגרת הדיון בתביעת הפירוק של הרמולין, הוצג מסמך המעיד שהשותפות הסתיימה בטונים צורמים ובתביעות כספיות של תמיר כלפי בירן - אולם בירן מבטל את הדברים: "נשארנו ידידים בנפש עד מותו של תמיר", הוא אומר.

כך או כך, ב-1971 שינה את שם המשרד ל"שרגא פ. בירן ושות'". לו היה יודע אז את מה שלמד מפסק הדין בתביעה שהגיש נגדו הרמולין, ייתכן שהיה משמיט את המילה "ושות'" משם המשרד. כפי שהעיד במשפט, מעולם לא היו לו שותפים אמיתיים במובן המקובל של המילה.

עורכי הדין שזכו למעמד "שותף" זכו לחלק מסוים מהכנסות המשרד ולפעמים סייעו בניהול השוטף - אך ההצגה האמיתית והכסף הגדול שבצידה היו שייכים לבירן: רק הוא סגר עיסקאות גדולות והביא לקוחות חשובים - מה שמכונה בעגת המקצוע "מוריד הגשם".

הרמולין כלל לא היה שותף, למרות שהוצג כשותף בפני לקוחות. היתה בכך מידה של אמת, מפני שהשותפות היחידה שבה הסכים בירן להודות בבית המשפט היתה חלוקה בהכנסות המשרד. את שמו של המשרד "בירן ושות'" הסביר בירן לשופט כ"סוג של מיתוג, ולא התייחסות לשותפות מסוימת".

היום יש לבירן שני שותפים בלבד - מספר צנוע יחסית למשרד גדול המטפל בעיסקאות ענק. אחד השותפים הוא בנו של בירן, בעז, שהצטרף למשרד בשנת 2009, והשני הוא דיוויד אמיד, שהצטרף לפני שנים ספורות.

הרמולין גדל על ברכיו של בירן, שכבר היה עורך דין מנוסה כשהרמולין הגיע בתחילת שנות ה-70 לעשות אצלו סטאז'. חבריו מתארים אותו כאיש מסור וחרוץ מאוד וכמשפטן טוב. בירן העיד בבית המשפט כי בהכירו את אופיו של הרמולין, הוא הרחיק אותו מכל מעורבות בניהול החברה. הקולגות מכירים את הרמולין כאיש קפדן ועיקש, שהתמחותו הבולטת היא בעיסקאות תיירות.

"הבעיה הגדולה של בירן היא שלאחר שכל השותפים העדיפו להתפשר ולסגור עניין, הוא נתקל באדם נחוש כמוהו, שהחליט ללכת עד הסוף ולהעמיד את השותפות למבחן משפטי", אומר עורך דין ותיק המכיר את השניים.

סצינת הפרידה של השניים נשמעת מוכרת לעורכי הדין שעזבו בעבר את משרדו של בירן: ב-2005 חזר בירן למשרד לאחר היעדרות ממושכת ומצא שם את הודעתו של הרמולין על החלטתו לפרק את השותפות ולעזוב את המשרד. 24 שנים עבדו השניים ביחד.

המכתב נשלח על ידי עו"ד דן כהן - שופט מחוזי לשעבר החשוד היום בנטילת שוחד גדול ובהטיית מכרז כאשר כיהן כדירקטור בחברת החשמל. זמן קצר לאחר שהחל לייצג את הרמולין, היגר כהן לפרו - שם הוא שוהה עד היום ואף נעצר לאחרונה.

הרמולין היה נסער ונחרץ, וכמוהו שותפו הבכיר בירן. עוד באותו יום כתב בירן לשותפו מכתב נוזף ובו התלונן על שחזר לעבודה ומצא את מצב המשרד "מדורדר". מכתב זה ביסס את טענתו של בירן כי היה זה הוא שדרש את פירוק השותפות על רקע תרומתו הדלה של הרמולין.

המכתב מעורר תמיהה נוכח עדותו של בירן בבית המשפט, שלפיה לא נתן להרמולין דריסת רגל בניהול המשרד. השניים ניהלו ביניהם כמה שיחות. שותפים מעידים שחלקן התנהלו בטונים צורמים, ושאף אחת מהן לא הסתיימה בהבנה. מקורבי בירן טוענים שהוא כלל לא ניסה להתכחש לשותפות ולחלקו של הרמולין ברווחים, והמחלוקת היתה על הנכסים והרווחים שבהם יש להרמולין חלק. הרמולין איים בפנייה לבית המשפט ובפירוק המשרד - צעד לא מקובל כל כך במצבים כאלה.

בירן העיד בבית המשפט כי האיום בפירוק לא היה אלא סחיטה, שנועדה ללחוץ עליו לשלם יותר: "כיוון שמדובר בשותפות לפי פקודת השותפויות, אני זכאי להביא לפירוק העסק שלך, שאותו אתה מנהל 50 שנה, ואני אביך אותך ואביא עיתונאים לכאן ואעשה לך סמטוחה גדולה מאד, ואתה צריך להיכנע לתביעות שאין להן שחר ושאף פעם לא הועלו, ולכך שיש לי חלק בעסקים הפרטיים שלך שבכלל התחילו בשנות ה-60 או בשנות ה-70, לפני שבכלל הייתי בתוך העניין", אמר בירן ביחס לדברים שלכאורה אמר הרמולין.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...