תחקיר מעריב עסקים מגלה: מכוני הרכב לא מצליחים לעלות על התקלות
כל מי שקנה רכב מכיר את ההמלצה לבדוק אותו במכון כדי לא ליפול בפח. אבל תחקיר מעריב עסקים מגלה כי בעוד המכוניות החדשות מאובזרות בטכנולוגיה מתקדמת, הבדיקה במכונים נשארה במאה הקודמת - והתקלות היקרות באמת לא מתגלות. לא חבל על הכסף?
מערכות אלקטרוניות משפרות מאוד את היעילות של המכוניות, אלא שכמו כל רכיב אחר, גם הן חשופות לתקלות ולקלקולים - ובמקרים כאלה מדובר בנזק כספי עצום. אולם הקידמה שמאפיינת את יצרני המכוניות המודרניות טרם הגיעה אל המכונים לבדיקת רכב לפני קנייה.
רוב המכונים אמנם מצהירים כי הם עושים שימוש ב"שיטות ממוחשבות" לבדיקת המכונית, אבל את מחשבי המכונית הם כלל לא בודקים.
כך גילתה על בשרה א.ש מגבעתיים, שרכשה מכונית טויוטה "קורולה" משומשת מאדם שנראה חביב ואמין. היא קבעה עם המוכר במכון שמבצע בדיקות רכב לפני קנייה, ולאור התוצאות החיוביות החליטה לבצע את העיסקה. כעבור ימים ספורים נצצו על לוח השעונים של הקורולה שתי נוריות: אחת מהן התריעה על לחץ שמן נמוך והשנייה על תקלה במערכת ה-ABS.
במוסך התקשו לאתר את התקלה ולכן הפנו את א.ש ומכוניתה אל אייל נוימן, מומחה לאבחון ולתיקון תקלות במערכות ממוחשבות ברכב. מיד בתחילת הבדיקה גילה נוימן שמישהו "שיחק" עם לוח השעונים של הקורולה ויצר קצר מכוון בין שתי הנוריות, באופן שגרם להן לפעול יחד.
בהמשך התבררה הסיבה שהובילה לתרגיל החשמלי: סריקת מחשב ה-ABS במכונית העלתה שהמערכת החיונית הזאת מקולקלת - ועלות התיקון שלה צפויה להגיע לסכום בן 5 ספרות. נוימן יעץ לא.ש לנסות לבטל את העיסקה. תוך כדי כך התברר שהמוכר החביב הוא בכלל סוחר "חאפר" במכוניות משומשות, ושהוא או מי מהבעלים הקודמים של הקורולה החליט לחסוך לעצמו תיקון יקר באמצעות הסוואת התקלה.
עד לא מכבר הפחד הגדול של רוכשי מכוניות משומשות היה מפני מצב שבו המנוע יתקלקל ויצריך "שיפוץ ראש" ("חצי אוברול") או שיפוץ כללי ("אוברול"). כיום החשש הזה נראה כמעט מצחיק: בעוד ששיפוץ מנוע עשוי לעלות 2,000-8,000 שקל, תיקון המערכות
מרבית רוכשי המכוניות המשומשות לא מכירים ולא מתעניינים במערכות האלקטרוניות. הקונה הממוצע לוקח את המכונית שבה הוא מעוניין למכון בדיקה, בהנחה שבדיקתה שם תחשוף את כל הליקויים ותציג בפניו תמונה ברורה של ההרפתקה שאליה הוא נכנס.
מה שרוב הרוכשים לא יודעים הוא שלמרות מחירן הגבוה של המערכות האלקטרוניות, ולמרות מחירן הגבוה של הבדיקות לפני קנייה - רוב הבדיקות הללו לא בודקות שום דבר שקשור במערכות חשמל ואלקטרוניקה, וזה לא מפני שאי אפשר לבדוק אותן. במילים פשוטות: הבדיקות יכולות לחשוף ליקויים שתיקונם אינו יקר, אבל הן מחמיצות כמעט את כל נזקים הגדולים באמת, אם הם קיימים.
כדי לבחון את היכולת של מכוני הבדיקה לחשוף ליקויים בנה עסקים מבחן מיוחד לבוחני הרכב: בחרנו במכונית הנפוצה ביותר, מאזדה 3, שאותה קיבלנו לצורך המבחן מחברת הטרייד-אין אוטו-סנטר. את המכונית מסרנו לידיו הנאמנות של נוימן, כדי שיביים בה הרבה תקלות אלקטרוניות שניתן לאתר אותן באמצעות חיבור מחשב דיאגנוסטיקה, שנמצא בכל מוסך מורשה של יבואני רכב, לשקע המתאים במכונית. כל מוסך אחר או מכון בדיקה יכול לרכוש מחשב כזה, בין אם מקורי או תחליפי.
בשלב הראשון חיבר נוימן את המחשב למכונית וגילה 4 תקלות שכבר היו קיימות בה, אולם לאף אחת מהן לא היה סימן בלוח השעונים. בין התקלות בלטו תקלה בחיישן מערכת בקרת האקלים, תקלה בתקשורת של מערכת ה-ABS ותקלה הקשורה לחיישן ההפעלה של כרית האוויר של הנוסע.
נוסף לתקלות הללו שתל נוימן חיווי של תקלות בכריות האוויר, במערכות בקרת האקלים ומיזוג האוויר ובמערכת הדלק וניהול המנוע; הוא ניתק חיישן שהותקן בתוך מושב הנוסע שלצד הנהג, וכן נטרל את מערכת ה-ABS באופן שבו לא נדלקת נורה על לוח השעונים.
כמעט את כל התקלות הללו ניתן לחשוף פשוט על ידי חיבור המחשב לשקע המתאים במכונית, אבל כדי להפוך את הניסוי למעניין החלטנו להשאיר לבוחנים שני רמזים עבים מאוד: ראשית, התקלה במערכת בקרת האקלים הוציאה את המזגן מכלל פעולה - מה שגרם לנו להזיע לא מעט; שנית, גרמנו לנורת ההתראה הצהובה הכללית, שנקראת "בדוק מנוע", לדלוק, למרות שיכולנו לדאוג לכבותה לו רצינו.
הנזקים שגרמנו כביכול למערכות האלקטרוניות הסתכמו ב-24,200 שקל, אולם במקרה של תקלות אמיתיות עשויים היו להסתכם ב-40 אלף שקל ויותר, אם מסכמים את מחיר המחירון של הרכיבים ה"פגומים". לכך יש להוסיף את עלות העבודה, שיכולה בקלות להסתכם בעוד 15 אלף שקל.
מחיר המחירון של המכונית היה מעט יותר מ-81 אלף שקל, והמשמעות היא שעלות תיקון הנזקים שגרמנו כביכול יכול להגיע ל-68% משוויה. במילים אחרות: לפחות מבחינת חברות הביטוח, המכונית היתה בעצם במצב של "טוטאל לוס".
יצאנו לדרך עם "מכונית המבחן" וביקרנו ב-5 מכונים מובילים לבדיקת כלי רכב לפני קנייה.
במכון דינמומטר, ברחוב החרוץ 1 בתל אביב, לא הרחק מאיצטדיון יד אליהו, קיבלו את פנינו שני בוחנים, אחד מהם בעל ניסיון רב, שהסתערו ברצינות על המשימה ובחנו את הרכב מכל כיוון אפשרי.
בתום הבדיקה נחשפת התהום הפעורה בין ההסבר המילולי לבין טופס הבדיקה המוצג בפנינו. בעל פה הסבירו הבוחנים כי מצב המכונית משובח: המנוע נפלא, והמכונית לא עברה תאונות משמעותיות למעט מעיכה של הסף מתחת לדלת הקדמית הימנית ולא מעט פגיעות פח קטנות יותר. באשר לבלמים, לבולמים ולמתלים נמסר לנו שהמכונית "בונבוניירה".
למרות זאת בטופס הבדיקה (הסטנדרטי, אגב) הופיעו 6 סימני איקס, לעומת 4 סימני וי. הבוחן הסביר שהמזגן לא פועל ובלוח השעונים דולקת נורית ביקורת, והמליץ לגשת למוסך ולבדוק את הסיבה לכך.
מה הבעיה במזגן?
"אין לנו אפשרות לבדוק. ייתכן שצריך למלא גז בעלות של 150 שקל, ויכול להיות שהלך מדחס ששווה 2,000 שקל", משיבים לנו במכון, "אתם צריכים לבדוק את זה במוסך".
ומה לגבי נורית הביקורת?
"אין לנו אפשרות לבדוק, בשביל זה צריך להתחבר למחשב של מאזדה".
אז למה אתם לא מתחברים למחשב ומאתרים את התקלה?
"נראה לכם שמאזדה ייתנו לנו לקנות מהם מחשב? הם שומרים את זה לעצמם. אתם חייבים ללכת למוסך שלהם ושם יאמרו לכם", מתעקשים הבוחנים.
כעת אנחנו מנסים לעמוד על טיבה של התמורה שקיבלנו עבור 480 השקל ששילמנו - שכן יכולנו לגשת מראש למוסך של מאזדה, ובדרך לעבור אצל הפחח שיבדוק אם המכונית היתה מעורבת בתאונה. "נכון", אנחנו מקבלים סוף סוף תשובה כנה, "הבדיקה באמת לא מתאימה לשנות ה-2,000, אבל לאף מכון בארץ אין סורקים לבדיקת מחשבים, וחוץ מזה אתם יודעים כמה מחשבים היינו צריכים להחזיק כאן כדי לבדוק את כל המכוניות? איזה 300".
כשביקשנו להתעמק בטופס הבדיקה של דינמומטר, גילינו את הנתונים הבאים: "המכון אינו אחראי ואינו מבצע בדיקות מזגן ומערכות אלקטרוניות, ממיר קטליטי, כריות אוויר, מערכות חשמל, מערכת ABS, חיישנים ומחשבים ברכב. להסרת ספק מובהר כי בדיקת הרכב המבוצעת על ידי מכון הבדיקה הינה מכאנית, בדבר מצבו המכאני של הרכב ומערכותיו בלבד". אם הבדיקה שתמורתה שילמנו לא חשפה נזקים פוטנציאליים שהיקפם 55 אלף שקל, מה בדיוק הטעם לבצע אותה?
בניגוד לרוב מכוני הבדיקה המסורתיים, שרובם נמצאים במתחם של מכון רישוי, המעבדה לרכב, ברחוב הסתת 5 בחולון, מתפרנסת אך ורק מבדיקות רכב. ממקום כזה ציפינו לרמה מקצועית גבוהה מאוד, במיוחד לנוכח אחת הסיסמאות של העסק: "תוצאות ממוחשבות על ידי מומחים מקצועיים". האם כאן ייחשפו התעלולים של נוימן?
כמו בשאר המקומות, גם כאן לא נמסר לנו שלפני כמה שנים הושג סיכום בין איגוד מכוני הבדיקה לבין המועצה לצרכנות, שלפיו על מכוני הבדיקה להציע ללקוחות בדיקה חלקית, זולה יותר, של מרכב המכונית בלבד - רק כדי לברר אם המכונית עברה תאונות.
הבדיקה במעבדה לרכב היתה המהירה ביותר מכל הבדיקות שביצענו (בזכות עבודה יעילה של כמה בוחנים), אלא שגם כאן לא נפתרה התעלומה מבית היוצר של נוימן. שוב נתקלנו בפער ניכר בין ההצהרה בעל פה - שלפיה המכונית "במצב מצוין", למעט פגיעות קלות בפח ונזילת שמן קלה מתיבת ההילוכים - לבין 6 סימני האיקס שעל גבי טופס הבדיקה.
להבדיל מדינמומטר, הבוחנים עלו על כך שבולמי הזעזועים חלשים מעט וגורמים לרעידות בנסיעה מהירה, אבל ממש כמו בבדיקה הראשונה, הם לא בדקו אף מערכת חשמלית. שמוליק, שלעיניו משקפי "דיסטאנס", הסביר לנו בשיחה המסכמת ש"יש מנורה בצבע כתום שדולקת. זו מנורת תקלות, ומה שצריך לעשות זה להתחבר למחשב של הרכב (במוסך מורשה - ג.מ)".
שמוליק לא הסכים לשער איזו תקלה עומדת מאחורי הנורית הדולקת, למרות שב-99% מהמקרים חיבור למחשב דיאגנוסטיקה היה פותר את החידה בקלות. "אני יכול להתחבר", השיב שמוליק לשאלה מדוע הוא לא בודק מה התקלה, למרות שגיהצנו את כרטיס האשראי והשארנו במכון 450 שקל, "אבל זה יעלה לכם 2,000 שקל וזה לא ישתלם לכם".
אז מה בכלל יוצא לנו מהבדיקה שלך?
"למען האמת", מפתיע אותנו שמוליק רגע לפני שהוא מתאפס על עצמו, "אני לא הייתי עושה את הבדיקה הזאת". כריות האוויר במכונית עולות לפחות 20 אלף שקל, ואנחנו מתעקשים להבין מה הטעם בתגלית שבולמי הזעזועים חלשים (תיקון שיכול להסתכם ב-1,000 שקל) אם לא נחשף נזק שיכול להסתכם ב-20 אלף שקל.
"זה לא נכון", משיב שמוליק וחושף את הטעות האופיינית לכל המכונים שבדקנו, "אם הנורית של כריות האוויר נדלקה כאשר הפעלתי את הסוויץ (מתג ההתנעה - ג.מ) וכבתה לאחר מכן, סימן שהמערכת תקינה".
זה, אגב, ממש לא נכון. עובדה: במכונית המבחן שלנו הצליח נוימן "להעלים" את כריות האוויר ולעקוף את מנגנון ההתראה של הנוריות. רמאים ונוכלים עושים את זה על בסיס יומי, ואפשר לשער שעל כבישי ישראל נוסעות כיום אלפי מכוניות בלי כריות אוויר ובלי התראה על לוח השעונים.
אגב, בטופס הסיכום של המעבדה לרכב כתוב במפורש: "אין אחריות למחשבי הרכב + ABS + כרית אוויר + ממיר קטליטי". חבל רק שהפקידה שלקחה לנו את כרטיס האשראי לפני הבדיקה לא טרחה לספר לנו שהבדיקה לא תגלה נזקים פוטנציאליים בסך עשרות אלפי שקלים - במכוניות שלפעמים שוות לא הרבה יותר מן הנזק החבוי בהן.
נא להמתין לטעינת התגובות
