מקלדת וגיר
בין שלל תחלואי מערכת החינוך שמור מקום של כבוד לפער ההולך וגדל בין הידע הטכנולוגי של התלמידים לזה של המורים. אם תשאלו את אורי בן-ארי, יזם הפרויקט "מחשב לכל מורה", אפשר לגשר על הפער הזה. אבל משרד החינוך לא מממן - והמורים ממשיכים להפסיד בתחרות מול גוגל ורחוקים מלהיות הוויקיפדיה של התלמידים
הפתרון: "מחשב לכל מורה" - מרוץ ארצי לחלוקת מחשבים ניידים למורים בישראל, שאותו יזם אורי בן-ארי, איש עסקים שהחליט לפרוש מעסקיו ולהתמקד בחינוך. היעד הוא שעד שנת 2012 יהיה לכל מורה מחשב. השאלה היא עד כמה התלמידים יתרחקו עד אז מהמורים במרוץ הטכנולוגי.
כששר החינוך החדש יחסית גדעון סער נכנס לתפקידו, הוא ביקש לקבל תמונת מצב לגבי המיחשוב והטכנולוגיה במערכת החינוך, כך מספרים גורמים במשרד החינוך.
אורי בן-ארי נאור רהב
אותם גורמים מדווחים שהוא הזדעזע: הוא ידע שבתי הספר בישראל אינם עמק הסיליקון - אבל לא שיער כמה גדול הפער. סער מיהר להכניס את נושא המיחשוב ליעדים החדשים של המשרד, לצד נושאים "חינוכיים" שמערכת החינוך בישראל דשדשה בהם כמו זכאות לבגרות ואחוזי נשירה גבוהים.
עם כל הכבוד למהפכת הידע, רוב בתי הספר לא ממש לקחו בה חלק. נכון שיש חדר מחשבים ואולי כמה מחשבים בחדר המורים, אבל בשורה התחתונה נראה שבמערכת חינוך שבבגרות האחרונה עוד ביקשה מתלמידיה להביא ווקמן לקטע השמיעה בבגרות באנגלית - מצגות פאואר-פוינט או לפטופים בכיתות הם ממש מילה גסה.
מילא התלמידים, הם גם ככה גולשים באינטרנט מהסלולרי שלהם ומסתגרים מול המחשב ברגע שהם חוזרים הביתה. היעדר המיחשוב בבתי הספר הוא בעיה בעיקר עבור המורים: פעם המורה היה הגוגל והויקיפדיה של התלמידים, אך כיום אחד הקשיים של מערכת החינוך הוא אובדן מעמד המורה כמקור הידע.
המורה לא רק מתחרה על תשומת הלב של התלמידים בשיעור - וצריך להזכיר שמדובר ב-40 תלמידים בכיתה, שמדברים זה עם זה ומשחקים בסלולרי בו-בזמן - אלא הוא מתחרה גם באינטרנט: קליק אחד במחשב, והתלמיד יודע את כל מה שהמורה רצה ללמד אותו ב-45 הדקות של השיעור. בתחרות הזאת המורים נשארים לרוב מאחור.
לפני שנתיים יצא לדרך פרויקט שאמור לשנות את המצב. החזון: לכל מורה בישראל יהיה מחשב נייד שישמש אותו בעבודתו. הדרך: הקמת אתנה, קרן מיוחדת שתאסוף תרומות מאנשים ומקבוצות עסקיות.
בשנתיים האחרונות נלחצו עוד ועוד כפתורי "און" במחשבים שחולקו בערי הפריפריה, בעיקר בדרום. עד היום חולקו 1,500 מחשבים ו-1,500 נוספים כבר בדרכם לחלוקה.
הפרויקט פועל בין היתר בערים ערד, ירוחם, דימונה, באר שבע, נשר, טירת הכרמל, אשקלון, אשדוד, רמלה ולוד. שנת הלימודים הקרובה אמורה להיות שנת המפנה, שתזניק את הפרויקט.
ערים גדולות כמו ירושלים וחיפה כנראה יצטרפו, ומספר המחשבים שיחולקו יגיע ל-10,000. היעד הוא שעד שנת 2012 כל מורה בישראל יקבל מחשב נייד ויעבור קורס הדרכה של משרד החינוך. בקרן אתנה נמצאים כעת בקשר עם כ-60 ראשי רשויות שאמורות להצטרף לפרויקט.
לאחרונה סוכם על שיתוף פעולה עם קרן אריסון. הקרן של משפחת אריסון תרמה 180 אלף דולר לפרויקט, וכך איפשרה מימון קורסים ומחשבים לכ-300 מורים בדימונה ובשדרות.
בקרוב תתקיים פגישה בנושא עם השר סער ועם מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שמשון שושני, בתקווה שהצהרותיהם לגבי הצורך במהפכה טכנולוגית יקדמו את הפרויקט.
"יש בארץ זלזול בצרכים של המורים", אומר בן-ארי, יו"ר אתנה, "התורמים מחו"ל פשוט לא מאמינים שלמורים אין מחשבים. אני מקווה מאוד שתהיה יותר מעורבות של הממשלה".
"אחרונות בתור"
אורי בן-ארי מוקף במחשבים כבר שנים. בעבר כיהן כמנכ"ל אינטרנט זהב אינטרנשיונל ולאחר מכן היה סגן נשיא נס טכנולוגיות. אחרי שהנפיק את שתי החברות הללו בוול סטריט - וככל הנראה גם צבר פנסיה נאה - פרש בן-ארי מהמקצוע. "רציתי להגשים חלום", הוא אומר.
החלום התחיל עוד כשהיה באינטרנט זהב, כאשר במסגרת העבודה נעשה ניסיון לחבר קבוצת מורים לעיסקת אינטרנט. מהר מאוד התברר שאין עם מי לדבר - שהמורים רחוקים מהאינטרנט כמרחק מעבד התמלילים "איינשטיין" מאייפון.
דווקא בגלל הפער הזה סימן בן-ארי את המורים כמטרה. עוד כמה ביקורים בבתי הספר אישרו את מה שחשב: המחשב היום בסיסי עבור המורה כמו לוח וגיר וחופשת חנוכה, אבל למורים רבים אין גישה אליו.
"בעולם האינטרנט
המורים איבדו את מקור סמכותם", אומר בן-ארי, "בעשור האחרון כל ילד בכיתה ב' יכול להכין מצגת צ'יק-צ'ק, והמורה - שהיה בעבר מקור הידע והסמכות - מאבד את הסמכות, וזה כמובן מביא לירידה בכבוד שהוא מקבל. נוצר מצב שבו לכאורה לא צריך יותר את המורה. זאת כמובן לא אשמת המורים, יש במערכת החינוך אנשים נפלאים, אבל הגישה שלהם לטכנולוגיה מוגבלת".
בעקבות זאת הקים בן-ארי את קרן אתנה, ועל סמך הסיסמה הוותיקה "מחשב לכל ילד" - אותה הבטחה פוליטית מפורסמת משנות ה-90 - הוא הגה את הפרויקט "מחשב לכל מורה".
במהלך סיורים בבתי ספר פגשו אנשי הקרן בעיקר מורות, שסיפרו שגם אם יש מחשב בבית - הן בדרך כלל "האחרונות בתור", והוא תפוס רוב היום על-ידי ילדיהן.
"רק אמצעי"
"מורה צריכה היום מחשב כמו איש היי-טק", אומר בן-ארי, "כשהתחלנו בפרויקט היו מורות שאמרו לנו שייתנו את המחשב לילדים, כי הן לא יודעות איך להתעסק איתו".
כדי לעקוף את המכשול הזה, המורים והמורות עוברים גם קורס הכשרה של 112 שעות, שבו הם לומדים על הפונקציות הרלוונטיות: שימוש חכם באינטרנט, בניית מצגות פאואר-פוינט וניהול נתוני התלמידים והשיעורים בטבלאות אקסל.
ההדרכות הללו מועברות על-ידי משרד החינוך, ולמעשה זה חלקו היחיד בפרויקט. המימון לכל המחשבים מגיע מהקרן, שמשתפת פעולה עם הסתדרות המורים. כן, גם כאן מערכת החינוך לא היתה מסתדרת בלי ארנקו הפתוח של המגזר השלישי. בין היתר שותפים בפרויקט גופים כגון אינטל, אורט, טלדור, מיקרוסופט וכאמור קרן אריסון.
תלמיד עם מחשב נייד אריק סולטן
במשרד, שכאמור ממונה על ההשתלמויות אך לא על מימון המחשבים, מוסיפים כי ההשתלמויות מתמקדות גם בהיבטים החינוכיים וגם בלמידה טכנית של המחשב.
"המורה רוכש יכולות שימוש במחשב למטרות שונות, תוך שילוב שיטות חינוך עדכניות. הוא לומד ללמד במגוון טכנולוגיות המציגות מידע באמצעים מגוונים, בצורה בהירה, מעניינת ומושכת, תוך שילובן של יחידות הוראה המותאמות לקצב התקדמות הלומדים. המורה לומד לעורר את סקרנות התלמידים ואת הרצון לחפש מידע וללמוד ממנו".
בן-ארי משוכנע שמורה עם לפטופ הוא לא רק מורה מודרני יותר - אלא גם מורה סמכותי יותר אל מול 40 תלמידים דומיננטיים. "המחשבים הם אמצעי - המטרה היא העצמת המורים; שהמורה תרגיש שהיא פותחת את המחשב וקומתה מזדקפת", אומר בן-ארי.
לדבריו, "הרשות המקומית מספקת אינטרנט אלחוטי, וכך נוצר עולם תוכן. המורים מתכתבים עם התלמידים והשיעור עצמו הופך לחוויה, כי יש שימוש בחומרי לימוד מגוונים".
"היו מורות, בעיקר מבוגרות, שלא התלהבו בהתחלה ואפילו פחדו מזה, אבל כולן התרגלו. אני הרבה שנים בתחום הטכנולוגיה, ואף פעם לא ראיתי מישהו שהחזיר את כתובת המייל או את הטלפון הנייד שלו. כל החיים שלנו היום הם בעולם הדיגיטלי, וצריך לתת למורה את הכלים של העולם הזה".
"לתת להם חכות"
סיגל מויאל, מורה בבית הספר היסודי דקלים שבדימונה, מסכימה עם כל מילה. אצלה המחשב הנייד הוא חלק בלתי נפרד מהשיעור: "אני צמודה למחשב בכל תוכניות הלימודים. אין לי ספק שזה משדרג את העבודה בהכנה לשיעור, בשיעור עצמו וגם ביכולת להיות בקשר און-ליין עם התלמידים".
המורה עם הנייד אריק סולטן
לדבריה, "צריך להבין שעבור התלמידים המחשב הוא הדבר העיקרי בחייהם, והמורים חייבים להדביק את הפער. כדאי לנצל את הכלי הזה ולשפר את ההוראה. אי-אפשר להמשיך לעבוד בדרך הישנה - לא עוד דפים ועיפרון, לוח וגיר. צריך להתקדם. זה כלי שמדבר לתלמיד, ולכן הוא מעורר יותר עניין. אני רואה אישית שהישגי התלמידים עולים וגם העניין שלהם. למשל, כשלימדנו על נושא משבר המים, הכנו מצגות וסרטונים. זה תפס אותם הרבה יותר מאשר אם סתם הייתי עומדת מולם ומדברת".
לאחרונה ערכה קרן אתנה סקר בקרב מורים שקיבלו מחשבים במסגרת הפרויקט, באמצעות ד"ר עוזי מלמד. 73% מהם דיווחו שהעניין של התלמידים בשיעור עלה בעקבות השימוש במחשב במהלך השיעור; 75% טענו כי יכולת ההוראה שלהם השתפרה.
"המורים גילו פתאום תלמידים שהיו כבויים. זה הכניס עניין לשיעור ולעבודה עם התלמידים", אומר בן-ארי, "אי־אפשר להחליף את המורה, אבל אולי התפקיד שלו משתנה: הוא יותר מנטור מאשר משנן ידע. המחשב לא מחליף את המורה ובינתיים גם אינו מחליף את הלוח והגיר, בטח לא בכל המקצועות - אבל זה לוקח את המורה ומעצים אותו למקום חדש".
למה בעצם אתה עושה את זה? למה אנשים פרטיים צריכים לכתוב צ'ק עבור דבר שהוא, כמו שאתה אומר, טריוויאלי?
"אני מסכים איתך, אבל זה המצב. ישראל היא מדינה עם הרבה צרכים, ובכל התחומים זה המצב. לצערי, במשך שנים החינוך לא היה בראש סדר העדיפויות וחלה הידרדרות בהשקעה בו, למרות שלישראל אין אוצרות טבע ואין לה דבר מלבד המוח היהודי והפריסה של העם היהודי בעולם - 'הנטוורקינג היהודי'. תמיד אומרים שהבעיה היא אצל התלמידים, אבל לדעתי המורים הם שנשארו מאחור".
זה כל-כך מסובך למחשב את מערכת החינוך?
"במחיר של מטוס 16-F אחד פותרים את הבעיה - הפרויקט ענקי מבחינה לאומית, אבל לא מבחינה כלכלית. כמעט אין היום ילד בישראל בלי מחשב. גם אם אין לילד מחשב בבית, יש לו גישה למחשב בבית הספר או במתנ"ס. אבל העולם השתנה - ודווקא למובילים אין כלים".
"לשדרג את המורים זה לא רק על-ידי תוספת משכורת אלא גם על-ידי חיבור לתלמידים שלהם. היו מהפכה חקלאית ומהפכה תעשייתית, ועכשיו יש מהפכת ידע. צריך לקלוט את זה ולתת למורים את הכלים. כמו הפתגם הידוע: במקום לתת להם דגים, צריך לתת להם חכות".
נא להמתין לטעינת התגובות
