טרטור נוסח בנק לאומי
60 דקות, 6 פקידים, 3 שיחות טלפון, 2 מיילים ומנהל סניף אחד - כל אלה נדרשו כדי לבקש אישור משיכה
אבל מה לעשות, יש דברים שאין לעשות אלא בסניף. למשל, כשסכום כסף מפק"מ אמור לעבור ביום קבוע לחשבון העו"ש ואותו היום הוא רחמנא ליצלן שבת, וכשאישה נזקקת למעות בארנקה, והיא, אבוי, שרויה באוברדרפט שחורג ממסגרת האשראי. אל דאגה: יש פרוצדורה. אפשר לגשת לסניף הקרוב למקום מגוריך, להוכיח באותות ובמופתים לפקיד/ה שהכסף כבר עבר לחשבון "רק שלא רואים את זה עדיין", ולבקש אישור משיכה מסניף האם.
מלאת עזוז התייצבתי לפיכך ב-9:00 בבוקר בסניף, רק כדי להפוך למטרד עניות סורר, והידרדרתי מפקיד לפקידה, מאשנב לאשנב וחוזר חלילה. בסניף האם (יהוד), ממנו נדרש אישור
המשיכה, לא ענו לטלפון ואף לא למייל. סבֶטה איבדה סבלנות תוך פחות מדקה, והעבירה את הטיפול בי למישל, מישל העבירה אותי לעוזי, מנהל הסניף, זה העבירני לחזי, שהסתייע בפקיד נוסף ונואש, ולבסוף הצליח בדרכים יצירתיות להשיג את ישראל מסניף יהוד וניהל איתו שיחה שנשמעה כמו צעקות אבל נגמרה בחיוך.
אלא מה? החיוך התפשט על פרצופי המעורבים בטרם עת, משום שמרוב זחיחות וחלמאות בין-סניפית, נפלתי שוב בין הכסאות. ישראל חשב שהוא נתן אישור בע"פ וחזי הבין שצריך לשלוח לו מייל, או אז שב עוזי לתמונה ושלח מייל שלא נענה. מקץ רבע שעה נוספת ללא ישועה, התקשרתי (מרוטת עצבים) ללאומי-call, חיכיתי 7 דקות על הקו וכשנעניתי ביקשתי מהפקידה האומללה שתקשר את הסניף שבו נמצאתי פיזית עם הסניף שבו נמצא חשבוני.
60 דקות, 6 פקידים, 3 שיחות טלפון, 2 מיילים ומנהל סניף אחד. בתום שעה תמימה של המתנה שלולא הייתה כל כך מכעיסה, היה בה לא מעט שעשוע-אבסורד, שאלה אותי הפקידה אם איכפת לי לקבל שטרות של חמישים. מה אומר לכם, ידידיי, להיות עני זה לא כדאי, אבל אולי - כדי להיווכח במפגני אי היעילות הלאומית - נחוץ ולו פעם בחיים לחרוג ממסגרת האשראי.
מבנק לאומי נמסר בתגובה: "על פי נהלי הבנק, בכל משיכה, פועלים הסניפים בכדי לקבל את האישורים המתחייבים וביניהם זיהויו המוחלט של הלקוח ואישור יתרה המאפשרת את הפעולה. צר לנו על העיכוב ונעשה מאמץ לשרת את הלקוחה בעתיד לשביעות רצונה המלא".
נא להמתין לטעינת התגובות
