מי עומד מאחורי ציד המכשפות שמתנהל נגד נשיא ארה"ב?
236 שנה בדיוק לאחר שפשטו על ספינת תה בריטית והשליכו את כל מטענה לים - יותר ויותר אמריקאים מנסים לעשות אותו הדבר לאובמה. בהפגנות שנערכו השבוע בכל רחבי ארה"ב הוא כבר הושווה למוסוליני ולהיטלר. כך השילוב של בורות ופחד מפני המדיניות הכלכלית החדשה מוציא את אמריקה מדעתה
כמעט 60 שנה אחרי הנאום שסימל את אחד הפרקים השחורים בהיסטוריה המודרנית של ארצות הברית, שם נרדף לציד מכשפות ולגזענות, הכריז בשבוע שעבר חבר הקונגרס האמריקאי ספנסר באצ'וס כי בידו רשימה של 17 חברי קונגרס סוציאליסטים.
"חלק מהגברים והנשים שעימם אני עובד הם סוציאליסטים", אמר, ובדומה למקארתי בזמנו, התקשה לספק רשימה שמית של האנשים שעליהם דיבר.
דבריו של באצ'וס, פוליטיקאי אפור במשך כל ימות השנה ונציגה הרפובליקאי של אלבאמה בקונגרס זה 16 שנה, נפלו על קרקע פורייה ועוררו מיד סערה תקשורתית.
20 שנה לאחר קריסת ברית המועצות, איש לא חושש עוד מהדוב הרוסי או מהתחדשות המלחמה הקרה. כשבאצ'וס דיבר על הסכנה הסוציאליסטית הוא לא התכוון לאויב מעבר לים - אלא קודם כל לאויב מבית.
פחות מ-3 חודשים בבית הלבן נדרשו לברק אובמה כדי להוציא מהציבור השמרני את השד הקומוניסטי.
787 מיליארד הדולר שאושרו במסגרת חבילת התמריצים להצלת המשק, כמעט 20 מיליארד הדולר שנמסרו כמענק לג'נרל מוטורס ולקרייזלר, יותר מ-180 מיליארד דולר שהוענקו ל-AIG (רובם בתקופת בוש), תוכנית הסיוע לבעלי משכנתאות בסיכון, התוכנית להעלות את המסים לבעלי ההכנסות הגבוהות, ובעיקר התקציב בסך 3.5 טריליון דולר שהוא רוצה להעביר - כל אלה הפכו את אובמה למי שרבים בחברה האמריקאית רואים אותו כ"סוציאליסט" או כ"קומוניסט", ובלא מעט מקרים גם כגרסה דמוקרטית ומעודנת של "פאשיסט".
ואם בניגוד לקומוניזם ולפאשיזם, הסוציאליזם מתקבל בלא מעט מדינות במערב כברירה טבעית - הרי שבארה"ב, המקדשת את האינדיבידואליזם ואת הקפיטליזם בקנאות דתית, לא זו בלבד שמדובר במילת גנאי, אלא בכפירה בעקרונות היסוד שעליהם מושתתת המדינה.
ההאשמות באשר לנטיותיו הסוציאליסטיות-קומוניסטיות של אובמה הן לא דבר חדש.עוד במהלך הקמפיין היה זה "ג'ו השרברב", גימיק חולף שהפך אז לגיבור המפלגה הרפובליקנית, שהוציא מאובמה את ההסבר הבא בתגובה לשאלה על העלאת המסים: "אני חושב שכשאתה מפזר את העושר
אלא שמאז ניצח אובמה את ג'ון מקיין ברוב חסר תקדים, והוא מתקבל בכבוד מלכים במדינות העולם וגם בבית זוכה לשיעור תמיכה גבוה, העולה על 60%.
ובכל זאת, רבים מהאמריקאים מסרבים להשלים עם מדיניותו. כשהוא מדבר על תוכנית חילוץ, הם רואים סדין אדום מול העיניים, וכשהוא מציע חבילת תמריצים למשק, הם רואים בדמיונם את סטאלין. רוב הציבור האמריקאי תומך בסיוע הכלכלי, אך במקביל רוצה ממשלה קטנה ככל האפשר - מחוץ למגרש הכלכלי הקפיטליסטי.
סקר שבוצע בשבוע שעבר מצא, כי 55% מהציבור האמריקאי חוששים כעת יותר מבעבר מ"ממשלה גדולה". סקר אחר קבע כי 53% מהציבור תומכים בשיטה הקפיטליסטית, לעומת 20% בלבד שתומכים בסוציאליזם.
במקביל, סקר של הניו יורק טיימס מצא, כי 63% תומכים במדיניות הכלכלית של אובמה. הציבור האמריקאי, כך נראה, רוצה לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה, רזה ורחוקה ככל האפשר. ללכת עם ולהרגיש בלי, אם תרצו.
לפני שנה היה ג'ונה גולדברג לא יותר מפרשן פוליטי אלמוני, עוד מנחה באחת ממאות תוכניות הרדיו השמרניות שרק מעטים הכירו. אלא שגולדברג, שפרסם לפני כחצי שנה את ספרו "ליברל-פאשיזם", הפך מאז כניסתו של אובמה לבית הלבן לאחד מגיבורי הזרם השמרני ולאחד מדובריו הבולטים.
קל היה לפטור את גולדברג כדמות שולית בחברה האמריקאית - אלא שהספר, שעל גבי כריכתו איור של פרצוף מחייך בעל שפם קטן, המזכיר מיד את שפמו של היטלר, הגיע לפני כמה שבועות למקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.
בספר עצמו משווה גולדברג בין תנועות הסוציאליזם, הפאשיזם והנאציזם, שלדבריו חולקות את אותו שורש רעיוני מסוכן - שמקורו, כפי שהוא מדגיש ובניגוד לדעה הרווחת, נמצא בצד השמאלי של המפה הפוליטית-חברתית.
"אחד הרעיונות המרכזיים של הפאשיזם הוא האחדות", הסביר גולדברג לא מזמן, כשהוא מקשר בין התנועה המזוהה עם מנהיגים נוסח מוסוליני לבין אובמה. לדבריו, "הרעיון הוא שאם כולם יתאחדו, יאחזו ידיים ויסכימו לתוכנית הממשל, נגיע לארץ המובטחת. כשאובמה נואם, הנקודה המרכזית היא שאם נתאחד, הכל יהיה בסדר. לא משנים הרעיונות הפוליטיים, העיקר שנתאחד - ועל זה בדיוק אני מדבר".
גלן בק, שבניגוד לגולדברג נחשב זה שנים לאחד מאנשי התקשורת הבולטים והמוערכים בארה"ב, הקדיש בשבוע שעבר את תוכניתו היומית בערוץ פוקס ניוז לדיון בשורשים הפאשיסטיים של מדיניות אובמה.
"הכל מתחבר לי כעת", הוא אמר במהלך התוכנית, "אני חייב להודות שטעיתי: הממשלה שלנו לא צועדת לקראת קומוניזם או סוציאליזם; הם לא מובילים אותנו בכיוון הזה. הם מובילים אותנו לפאשיזם בלתי אלים, או במילים אחרות, הם מחזירים אותנו ל-1984, ל'אח הגדול'. תאהבו את זה או לא, הפאשיזם כבר בדרך", הכריז.
בק, יש להודות, הוא ליברטריאן - אדם הדוגל בחירות מרבית של הפרט על חשבון המדינה; אך גם זה לא מסביר כיצד תוכנית בשעת צפיית השיא בערוץ החדשות הנצפה ביותר בארה"ב יכולה לשדר דיון בשאלת מדיניותו של אובמה, כשברקע תמונות של חיילי אס.אס צועדים מול דגלי המפלגה הנאצית.
דברים ברוח דומה אמר לפני 3 ימים חבר הקונגרס רון פול, רופא במקצועו ומי שהתמודד בבחירות האחרונות על ראשות המפלגה הרפובליקנית.
כאשר בראיון לרשת CNN התבקש להתייחס לסיוע הכלכלי שמבקשת ענקית הרכב ג'נרל מוטורס מהממשל, השיב פול כי מדובר ב"שותפות עסקית עם הממשל, שצועד לקראת סוג של פאשיזם". כשהתבקש להרחיב, הוא הסביר כי "מדובר בסוציאליזם. אבל כשנכנסים לאותה מיטה עם עסקים שמנוהלים ונשלטים על ידי הממשל - זה מוסיף אלמנט פאשיסטי לסוציאליזם".
"סאטרדיי נייט לייב", תוכנית המערכונים הקומית המפורסמת - שהדבר האחרון שניתן לחשוד במפיקיה הוא כי דעותיהם שמרניות - הקדישה לפני כמה שבועות את מערכון הפתיחה שלה למדיניות הכלכלית של אובמה.
במערכון הוצג אובמה באור מגוחך, כשהוא חורץ באופן שרירותי את גורלן של חברות מקומיות: "ליוויס, כן; ווראנגלר, לא". אותו מערכון היה התגלמות הביקורת שמטיחים בו בק, גולדברג, פול ורבים אחרים.
כשהם מדברים על תחיית הפאשיזם, איש מהם איננו מתכוון לצעדות במגפיים גבוהים ברחבי וושינגטון הבירה, או למאסרים המוניים של מתנגדי הממשל. הם מדברים בעיקר על תחייתה של "הממשלה הגדולה" - מונח שהפך מאוס בעיני מרבית הציבור האמריקאי, מאז הכריז הנשיא רייגן בנאום הכתרתו ב-1981: "הממשלה איננה הפתרון לבעיה שלנו, היא הבעיה שלנו".
עבורם, ההחלטה של אובמה את מי להציל ואת מי לא, כפי שנראה במערכון, למי להעניק סיוע כלכלי וממי להתעלם - החלטה זו נוגדת את עקרון השוק החופשי שבו הם מאמינים, אשר במסגרתו אין לממשל כל חלק בפעילות הכלכלית של החברות הפרטיות.
מי שתורמת לעליית כוחם של אותם גורמים שמרניים קיצוניים היא דווקא המפלגה הרפובליקנית עצמה, שממשיכה לאסוף את שברי הבחירות האחרונות ומתקשה להציג מועמד לגיטימי שיהווה משקל נגד לאובמה.
בינתיים הכוכבים של הרפובליקנים שותקים: בובי ג'ינדל, מושל מדינת לואיזיאנה והמושל ההודי הראשון בתולדות ארה"ב - הגרסה השמרנית של אובמה - החוויר כשהתבקש להגיב לשני הנאומים הכלכליים המרכזיים של אובמה עד כה.
שרה פאלין, עד לא מזמן התקווה הגדולה של המפלגה הרפובליקנית, עסוקה כיום בעיקר בהתמודדות עם הראיונות האחרונים של לוי ג'ונסטון, שהכניס את בתה בת ה-18 להריון ומספר לכל מי שמוכן לשמוע על יחסי המין שקיימו בביתה של מושלת אלסקה השמרנית.
מי שממלאים את הוואקום הם פרשנים וסופרים, וגם תנועות מחאה עממיות שיוצאות נגד המדיניות הכלכלית החדשה.
המפורסמת ביותר ביניהן היא "מסיבת התה של יום המסים", תנועה עממית שהוקמה לפני כמה חודשים, וביום רביעי האחרון ערכה הפגנות המוניות ביותר מ-600 מוקדים ברחבי ארה"ב.
מקור השם במסיבת התה המפורסמת של בוסטון ב-1773 - אותו אירוע מכונן במהפכה האמריקאית, שבמסגרתו יזמו 13 הקולוניות האמריקאיות חרם על התה שיובא ליבשת, במחאה על המסים שהטילו עליהם הבריטים בלי שקיבלו ייצוג בפרלמנט. כעת תוזמנו מאות המחאות, שנערכו ביום האחרון להגשת דוחות המס, כשהן יוצאות קודם כל נגד המדיניות הכלכלית של אובמה.
"המהגרים שהגיעו לארה"ב לא באו לכאן כדי לחיות תחת שלטון סוציאליסטי", אומרת אלכסדנרה קלי, אחת ממאות המפגינים בסיטי הול פארק שבניו יורק, מרחק 5 דקות הליכה מהמוסדות הפיננסייים של וול סטריט.
"מספיק זה מספיק", היא מוסיפה ובידה שלט שקורא לממשלה "לצאת לנו מכיס", "הגיע הזמן שנחזור לרעיונות שהנחו את האבות המייסדים שלנו: חופש, קפיטליזם וממשלה קטנה".
"האבות המייסדים" יוזכרו שוב ושוב בדבריהם של מפגינים רבים. תוכנית החילוץ, הסיוע הכלכלי, העלאת המסים - כפי שהם ישובו וידגישו - הם כפירה באידיאל האמריקאי. גם דגלי ארה"ב הם אביזר הכרחי במאות ההפגנות שהתקיימו במדינה. חלקם מניפים את הדגלים בגאווה, אחרים עונדים סיכות על דש חולצתם, ויש גם מי שמתעטפים בדגלים גדולים.
לפני ההפגנה מתקבצים אלפי הנוכחים לשירת ההמנון. "המדינה זה אנחנו", הם אומרים; והמדינה, כפי שהם מדגישים, היא קפיטליסטית עם ממשל קטן ומסים נמוכים ככל האפשר.
"אני פה בשביל הילדים שלי", אומר מייקל איטון, אדם בשנות ה-50 לחייו העובד בחברת תקשורת מקומית, שבידו שלט שעליו כתוב: "אובמה, אל תגנוב את החסכונות של הנכדים שלי".
"אני פה כדי להבטיח להם שיקבלו את אותה הזדמנות שאני קיבלתי תחת ממשל רייגן", הוא אומר, "אני רוצה להבטיח שהם יחיו בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, ולא במדינה שנשלטת על ידי פוליטיקאים בוושינגטון. אני פה כדי להבטיח להם את החלום האמריקאי, כמו שההורים שלי העבירו לי".
ההפגנות, כפי שחשוב למרבית המפגינים להדגיש, הן לא רק נגד המסים הגבוהים, למרות המועד שבו הן מתקיימות. "מדובר בנושא הרבה יותר גדול", מדגיש סקוט דלי, "מדובר במחאה נגד פגיעה בזכויות אזרח, נגד התערבות ממשלתית, נגד קומוניזם ממשלתי".
לא מעט דיונים נערכו בימים האחרונים בשאלת השפעתן של מאות מסיבות התה שנערכו ברחבי ארה"ב. פוקס ניוז ושאר כלי התקשורת השמרניים הציגו את המאורע כלא פחות מראשיתה של הפיכה עממית - תנועה אזרחית חוצת מפלגות, שמטרתה לשים סוף למדיניות הכלכלית של אובמה.
פרשנים אחרים המעיטו מחשיבות המאורע והדגישו כי בניגוד לטענות המארגנים, לא מדובר במחאה עממית כי אם במחאה שמאחוריה עומדת מכונה רפובליקנית משומנת.
פול קרוגמן, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2008, בחר לתאר את ההפגנות באור מגוחך במיוחד, כעוד שלב בהידרדרות המוסרית של הרפובליקנים.
"מסיבות התה נגד המסים הגבוהים היו בימים האחרונים מקור ללא מעט בוז ולעג - ובצדק", הוא כתב בראשית השבוע בניו יורק טיימס, "אלא שגם לפני 10 ו-15 שנה נראתה המפלגה הרפובליקנית מגוכחת בדיוק כפי שהיא נראית היום, מה שלא מנע ממנה להשתלט בתוך זמן קצר על הסנאט, הקונגרס והבית הלבן".
נא להמתין לטעינת התגובות
