חצי עבדים: המדינה נגד עובדים בעלי מוגבלויות
מאות אלפי בעלי מוגבלויות בישראל לא רוצים שתחשבו שהם מסכנים. אבל עם שכר מינימום מופחת וקצבה על תנאי, המדינה לא מאפשרת להם לעבוד ולהשתכר בכבוד
את ההבדלים מתחילים לראות רק אם עוצרים לרגע ובוחנים את היושבים בעמדות המחשב: חלקם מבוגרים יותר מהסטודנט הממוצע שהייתם מצפים למצוא במוקד שירות.
המקום רוחש פעילות, אבל היא נעשית בשקט והאווירה כולה נעימה וידידות. כמה מהנוכחים מסתובבים כשכתר פרחים לראשם - היום חוגגים במוקד שנה לקיומו, ולעובדים פה יש הרבה סיבות לשמוח: הם העדות החיה לכך ששילובם של אנשים עם מוגבלות במקומות עבודה בשוק החופשי הוא אפשרי. הכל תלוי באופן שבו הדברים נעשים.
Call-יכול הוא חלומו של ד"ר גיל וינש: לשלב אנשים עם מוגבלות כעובדים מקצועיים. בר-נתן מספר שווינש זיהה את הצורך של חברות במוקדנים, ולאחר שהריץ את הרעיון בראשו במשך כמה שנים, בפלאפון הרימו את הכפפה ופנו לשירותיו. כך הוקמה החברה לפני שנה. הכסף הגיע מ-3 משקיעים פרטיים, וחוזה עסקי נחתם עם חברת הסלולר. היום עובדים במוקד זה לצד זה 70 בעלי לקויות ראייה, לקויות נפשיות, שיתוק מוחין ומשותקים.
בר-נתן מספר שאת השנה הראשונה סיימה החברה באיזון, "אבל מעבר להיבט הכלכלי, יש פה רווחים שאי-אפשר לחשב אותם מבחינה כספית". הכוונה היא לתמורה המקצועית שמניב צוות מיומן וסבלני אשר מטפל בלקוחות חסרי סבלנות, ולתהליך הלמידה המשותף לכל העובדים במקום.
דני, אחראי המשמרת, עובד במוקד כמעט מאז הקמתו. "בעבודה פה", הוא אומר, "הגעתי למקומות שבפעם הראשונה אני מגיע אליהם, אלה אתגרים חדשים. למרות שאני עצמי נכה, מעולם לא עבדתי עם אוכלוסיית נכים. אני כל הזמן לומד. אני נמצא פה שנה, קפצתי מתפקיד לתפקיד בפרקי זמן קצרים מאוד ולמדתי על עצמי המון: לא לשמור על סטטוס קוו, לבוא עם נכונות ולראות שכל קושי אפשר לפצח - וזה משהו שעובר הלאה. מבחינה נפשית זה ממש משנה אותך".
איך העבודה מול הלקוחות? הרי זה לא פשוט לעמוד מול צרכנים עצבניים שמצפים לשירות.
"הגדולה היא שאתה עונה לשיחות ולומד להכיר את האנשים. זו לא נוסחה מסודרת, אבל אתה מתרגל לדבר עם כל בן אדם בדרך שתחבר אותך אליו".
סביון, אחד המוקדנים, מגיע מדי יום מנשר שליד חיפה. "לוקח לי 3 שעות לנסוע לכל כיוון", הוא מספר, "המשאבים שנדרשים ממני כדי להגיע לפה הם כבדים מאוד. זה אומר שאני צריך לקום ב-4:20 לפנות בוקר, ושאני מגיע הביתה ב-19:00 בערב".
העבודה שווה את המאמץ הזה?
"תמיד אמרתי לעצמי שברגע שיהיה מקום שארגיש בו טוב, אני אשקיע ואעשה את מה שיידרש על מנת להצליח. שום דבר לא מרתיע אותי אחרי מה שעברתי בחיי. אני עושה את זה רק כי אני מרגיש טוב. אני מרגיש ביטחון ושקט פה".
"ניסיתי להתקבל ללא מעט מקומות עבודה, ותמיד פסלו אותי בגלל לקות הראייה שלי. תמיד החליטו שאני לא מתאים, בלי לבחון את הכישורים שלי. המראה הראשוני הספיק להם כדי להחליט שיש סטטוס מסוים של אנשים שהם רוצים - וזה כנראה לא אני".
סביון הגיע למוקד לאחר שלא התקבל לעבודה בחברת תקשורת גדולה, אבל היה חייב לעבוד כדי לקבל משכנתה לרכישת דירה. "העיקר להביא תלוש שכר", הוא אומר, "אפילו אם הקצבה שלי תיפגע. הייתי זקוק להכנסה כי גרתי בשכירות".
היום הוא משתייך למגזר החזק בקרב הנכים: הוא עובד 7 שעות ביום 5 ימים בשבוע, ונוסף על המשכורת הוא זוכה גם לקצבה. "במקרה שלי", הוא מסביר, "ביטוח לאומי קבע את אחוזי הנכות לפני שעבדתי, לכן מותר לי להרוויח ולהשתכר לפי רמת ההשכלה שלי - זאת אומרת 37.5% מהשכר הממוצע במשק, שזה 2,973 שקל. עד הסכום הזה מותר לי להרוויח, מעל זה מתחילים לקצץ בקצבה".
כדי להבין איך ייתכן שאדם בעל מוגבלות - המקבל קצבת נכות של עד 2,081 שקל לחודש ומרוויח פחות מ-3,000 שקל בחודש - נחשב למי שמצבו טוב, צריך לבחון את
בבדיקה של מנהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי נמצא, כי נכון ל-2006 כ-180 אלף איש היו זכאים לקצבת נכות כללית. לקצבה כזו זוכים מי שנקבעה להם דרגת אי-כושר בשיעור של 75% ומעלה. לקצבת נכות חלקית זכאי מי שנקבע לו אחוז אי-כושר הנמוך מ-75%.
ישנן קצבאות והטבות נוספות, אבל הבעיה מתחילה כאשר בעל המוגבלות עובד ומרוויח יותר מרבע מהשכר הממוצע במשק - 1,982 שקל ברוטו. במצב כזה המוסד לביטוח לאומי קובע באופן כמעט אוטומטי, שדרגת אי-הכושר שלו נמוכה מ-75% - ומפחית את הקצבה בהתאם לשכרו.
אם בעל המוגבלות מרוויח יותר מ-2,700 שקל, הוא אינו זכאי כלל לקצבת נכות כללית. בנוסף, חלק מההטבות הנלוות לקצבת הנכות מתבטלות עבור מי שדרגת אי-הכושר שלו נמוכה מ-75%.
"אתה מבין את המצב שלנו?", שואל ש', בעל מוגבלות שעובד במשרה מלאה ולא זוכה לקצבת נכות, "אני עצמאי לחלוטין, ואין לי שום רצון להפוך את עצמי למסכן. אני מרוויח את השכר הממוצע במשק ואני לא זכאי לקצבה. אבל אף אחד לא עושה את החישוב שאני מוציא אלפי שקלים נוספים בחודש על הוצאות הכרחיות, שאדם ללא מוגבלות לא היה מוציא".
מה זה אומר מבחינה כלכלית?
"פירושו שגם אנחנו, החזקים כביכול, לא יכולים באמת לפרוץ את המחסום ששמו לנו. משאירים אותנו במקום של מאבק, של הישרדות מתמדת".
"זה לא ממש מעודד אנשים לצאת לעבוד, ואיזה מסר זה שולח? הרי אני תורם לחברה לא פחות מכל אדם אחר, והמחיר שאני נדרש לשלם הרבה יותר גבוה. אבל במקום לעזור לי - ושוב, אני לא מדבר ממקום של מסכנות - המדינה מערימה עליי קשיים".
לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, כ-70% מהאנשים עם מוגבלות ומשפחותיהם חיים מקצבת הנכות בלבד. עבור 12% מהם מקור ההכנסה הנוסף הוא משכורת בני הזוג. רק כ-18 אלף ממקבלי קצבת הנכות עובדים, ולפי המחקר מ-2006, ההכנסה הממוצעת שלהם נאמדת ב-1,562 שקל בחודש. כ-96% מהם השתכרו פחות משכר המינימום נכון לאותה שנה - 3,500 שקל.
לפי דוח נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, מצבם הכלכלי של המוגבלים הידרדר דווקא במהלך שנות הצמיחה האחרונות, עוד לפני המשבר הכלכלי. מצבם היחסי גרוע יותר ממצבם של מקביליהם בכל הארצות המערביות שנבחנו. כ-32% מהם דיווחו שאינם מסוגלים אפילו לכסות את הוצאותיהם החודשיות.
בסיכום הדברים כתבו עורכי המחקר, כי "ישנה חשיבות רבה לעיצוב מדיניות אמיתית של שוויון הזדמנויות, אשר תאפשר לאנשים בעלי מוגבלות להיחלץ ממעגל הבערות והעוני ולהשתלב בעולם ההשכלה והתעסוקה".
כ-12,500 אנשים בעלי טווח רחב של מוגבלויות מועסקים היום ב"תעסוקה מוגנת", המאפשרת להם לעבוד בהתאם ליכולתם במפעלים ובבתי עסק המותאמים לקליטתם. לפי משרד הרווחה, כיום פועלות בארץ כ-250 מסגרות לתעסוקה מוגנת. בשנים האחרונות הוקמו כמה יוזמות שיקומיות מסחריות, המופעלות בשיתוף משרדי הרווחה והבריאות, שמטרתן לקדם את אפשרויות התעסוקה של אנשים עם מוגבלות.
בסטודיו אנד ג'וי בראש העין, הפועל בשיתוף עמותת "צ'יימס ישראל", מוכרים פרחים וחבילות שי מסוגים שונים. המקום מעסיק כ-30 עובדים עם מוגבלויות שונות. נדב עטיה, המנהל, מספר שהעסק מוכר כמפעל מוגן המעניק תעסוקה לאנשים בעלי מוגבלות - מאוטיזם ועד פגועי נפש ולקויי ראייה.
העבודה המוגנת מהווה מסגרת שבה שוהה המשתקם לפחות 5 שעות ביום. העובדים מרוויחים "גמול ביצוע עבודה" בטווח שבין 150 שקל ל-1,200 שקל בחודש, בהתאם לשעות העבודה שלהם.
עטיה מסביר שההבדל בין סטודיו אנד ג'וי למפעלים המוגנים, מעבר להיותו עסק לכל דבר שהעובדים שותפים לו, משתקף גם במסגרת השיקומית - שמבקשת לקדם את הנכים ולאפשר להם להשתלב בשוק העבודה החופשי, בתשלום. "אצלנו", אומר עטיה, "העובדים מועסקים כ-100 שעות ומגיעים לתקרה של כ-1,700 שקל בחודש".
לפי החישוב הזה, עבור כל שעת עבודה מרוויחים העובדים פחות משכר המינימום. למעשה, תשלום נמוך יותר מתאפשר לפי חוק במסגרות המוגנות - אך גם בשוק הפרטי.
כיצד זה קורה? בשנים האחרונות הוביל ארגון בזכות, המרכז לזכויות-אדם של אנשים עם מוגבלות, חקיקה של שכר מינימום מותאם. "אנשים עם מוגבלויות קשה לא יכלו למצוא עבודה באופן חוקי. למעסיקים היה אסור לשלם פחות משכר המינימום, ובפועל מי שמצא עבודה עבד ללא זכויות", מסביר עו"ד יותם טולוב מהארגון, "העיקרון הוא: מצד אחד שכר בהתאם ליכולת של העובד, גם אם זה אומר פחות משכר המינימום, ומצד שני מתן זכויות עבודה מלאות".
בעקבות החקיקה הוקם במשרד התמ"ת המטה לשילוב אנשים בעלי מוגבלות. אך התוכנית עוררה ביקורת רבה, ומחקרים שפורסמו בשנים האחרונות בעולם טוענים, כי אין לתקנות הללו השפעה אמיתית בשטח.
"כוונת התקנות היתה טובה", אומרת עו"ד קארין אלהרר, מנהלת מערך הקליניקות באוניברסיטת בר אילן והקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות, "אבל אני סבורה שנוסח התקנות חוטא למטרתן. ראשית, מוטבעת סטיגמה בעצם טבען: אנחנו אומרים שלכל אדם מגיעה מינימום השתכרות על מנת שיוכל לחיות בכבוד, אבל כשזה מגיע לאנשים עם מוגבלות - פתאום אנחנו מדברים בקול אחר".
"שנית, בניגוד לאנשים ללא מוגבלות, קיימת בדיקה של תפוקת העבודה. אני משוכנעת שאף אחד לא היה מסכים לבדיקת תפוקת העבודה שלו, בטח לא כשמדובר בשכר מינימום".
בעצם, מי שכן מקבל שכר לא מקבל שום עזרה, והמעסיק מקבל עידוד לשלם לו פחות?
"נוסח התקנות קובע, שרק לאדם בעל מוגבלות יש זכות לפנות אל התמ"ת ולבקש שכר מינימום מופחת. אבל לדעתי, הנקודה הזאת לא נעלמת מעיניו של מעסיק פוטנציאלי, שעשוי לנצל נקודה זו ולהבהיר למועמד, כי הוא בהחלט יסכים להעסיק אותו אם יבקש שכר מינימום מופחת. אנחנו כחברה מדברים כל הזמן על הזכות לשוויון. שוויון עולה כסף - ובמקרה הזה שוויון עולה שכר מינימום. לא ברור כיצד השוויון בא כאן לידי ביטוי".
בני פפרמן, ראש המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה בתמ"ת, מסכים כי יש ויכוח עקרוני בנוגע לתפיסה של רמות השכר השונות, אבל סבור כי "אין זה נכון שהמעסיק הוא שיישא בנטל ההוצאה. מעסיקים לא יכולים להמשיך לאורך זמן להעסיק עובד ברמת שכר גבוהה, שלא הולמת את תפוקתו".
בנוגע לטענה כי אין לתקנות השפעה אמיתית בשטח, אומר פפרמן: "לפי סקר מעקב שעורך המטה בקרב אנשים עם מוגבלות אשר הותאם שכרם, לכ-31% הועלה השכר בעקבות התקנות, ל-7% בלבד הורד השכר בעקבותיהן, ובקרב השאר לא חל שינוי".
"תקנות חוק שכר מינימום מותאם בעייתיות גם לדעתנו ועדיף שיעברו מן העולם, שכן הן מכשירות את הניצול הציני שעושים מעסיקים ברצונם של אנשים בעלי מוגבלות להשתלב בעבודה", אומר יואב קריים ממטה מאבק הנכים. בארגון בזכות מודעים להתנגדות שעוררו התקנות ולא מתעלמים ממנה: "מפרספקטיבה של זכויות האדם, גם אנו סבורים כי אין זה דבר של מה בכך לסדוק את הסף של שכר המינימום. ובכל זאת, המציאות בשטח - שבה אנשים עבדו באופן לא חוקי וללא זכויות - נראתה לנו בלתי נסבלת", אומר טולוב.
ביולי 2008 עבר בכנסת תיקון 109 בחוק הביטוח הלאומי, שמתייחס להשתלבותם של נכים קשים במעגל העבודה. "חוק נכות כללית החדש" נוצר בעקבות דוח השופט לרון ז"ל, שעמד בראש ועדה ציבורית שהוקמה לאחר הפגנת הנכים ב-2002.
החוק הנוכחי, שייכנס לתוקף במלואו באוגוסט 2009, הוא רק סעיף אחד בשורה ארוכה של המלצות מעמיקות המופיעות בדוח ולא מומשו עד היום.
"מה שאומר התיקון", מסבירה אלהרר, "זה שאנשים עם מוגבלות יוכלו לעבוד ולהשתכר מעבר ל-25% מהשכר הממוצע, ועדיין יהיו זכאים לקצבה. לכאורה התיקון מצוין: העובד יקבל קצת עידוד במקום קצבת נכות. אבל מה קורה כאשר אדם עם מוגבלות מפוטר אחרי שנה? ביטוח לאומי יבקש ממנו לעבור שוב את כל התהליך של אישור קצבת הנכות? אם כך, מדובר בגזירה קשה שלא ניתן לעמוד בה".
קריים, שלקח חלק בוועדת לרון, מבקש להרגיע את החששות. מבחינתו, התיקון הנוכחי בהחלט יכול להיחשב תחילתה של מהפכה: "נכים מוכרים שירוויחו עד 4,400 שקל לא ייפגעו כלל אם יפסיק לעבוד ויחזרו אוטומטית לקצבה, לפי דרגת אי-הכושר הראשונית שנקבעה להם", הוא אומר, "מי שיעבור לקבל קצבת עידוד יוכל בתוך 3 שנים לחזור באופן אוטומטי, אם הכנסתו תקטן".
קריים מסביר שההשתלבות בתעסוקה היא "אחד משני היעדים המרכזיים של ציבור הנכים בישראל. היעד הנוסף הוא השתלבות במערכת החינוך הרגילה, מגן ועד אקדמיה. תיקון 109 הינו צעד חשוב להסרת המכשולים העומדים בדרכנו. חשוב להמשיך לקדם את המלצות ועדת לרון. תיקון החקיקה הוא רק חלק קטן מתפיסה רחבה וכוללת שהציגה הוועדה".
טולוב אומר כי ההיערכות לחוק "חייבת לכלול שיפור של שירותי מתן המידע על ידי המוסד לביטוח לאומי. לא מעט אנשים עם מוגבלות נמנעים מלפנות אליו בדבר השפעת הכנסתם מעבודה על הקצבה, מחשש שהדבר יפגע בקצבה. כמו כן, פעמים רבות ביטוח לאומי לא נותן הסבר ברור ומקיף של הזכויות".
דבריו של טולוב מבקשים להאיר פן נוסף של המערכת, שאנשים עם מוגבלות מזהים אותו כבעייתי. רבים מהמרואיינים בכתבה ביקשו שלא ננקוב בשמם: הם חששו שאם יזדהו ויעבירו ביקורת מעל דפי העיתון, המערכת עלולה לנקום בהם. הם הסבירו שוב ושוב, שהמערכת פועלת ללא שקיפות מספיקה.
החוקים העוסקים בזכויותיהם הם מהחוקים המורכבים בישראל - והמערכת לא מסוגלת להתמודד איתם ולספק את כל המידע לכל פונה כנדרש, ופעמים רבות מתייחסים אליהם בזלזול.
אלהרר מעידה גם היא על המורכבות הבלתי נסבלת: "באחת ההרצאות שלי ישבה בקהל בכירה במוסד לביטוח לאומי. שאלתי אותה אם היא יכולה לעזור לי בהבנת הסעיפים העוסקים באנשים עם מוגבלות, שמבקשים לעבוד ולשמור על זכותם לגמלה. היא ענתה שהיא תשלח לי את מסמך ההסברים, ושאם אצליח לפענח אותו - שאודיע לה".
ההתייחסות לציבור הנכים מצד הגורמים שאמורים לסייע להם יוצרת מצב בלתי אפשרי עבורם, אומרת אלהרר: "ועדות המוסד לביטוח לאומי, שבודקות את היכולת להשתכר, שמות דגש על היעדר היכולת. יש פה דיסוננס: מצד אחד אנחנו מדברים בלשון זכויות, ומצד שני כדי לקבל אמצעים כלכליים המאפשרים לחיות בכבוד, צריך 'להתמסכן'".
אילנה שרייבמן, סמנכ"לית קצבאות וגמלאות במוסד לביטוח לאומי, מסכימה שהחוקים אכן מורכבים, אבל אומרת כי "המסר המרכזי של תיקון לרון הוא לאפשר לנכים הזכאים לקצבת נכות לעבוד ולהשתכר מעל הסכום המינימלי הקבוע כיום כחוק. עם זאת, אכן מדובר בתיקון מורכב, שבהחלט קשה להבנה ולהטמעה".
"בימים אלה אנו מכינים - בתיאום עם ארגון בזכות, עם הנציבות לשוויון אנשים בעלי מוגבלויות ועם מטה המאבק של הנכים - הסבר מפורט וידידותי על החוק. ההסבר יופץ במגוון אמצעים, וביניהם מכתב אישי לכל נכה, שיבהיר לו את זכויותיו".
במטה לשילוב אנשים עם מוגבלות מדגישים כי המטה "פועל באופן גלוי ושקוף לחלוטין. על מנת להיווכח בכך אנו מפנים לאתר המטה, שבו מוצגים כל פרוטוקולי הישיבות, דיווחים שוטפים, נתונים מחקריים ועוד".
ב-2006 שילם המוסד לביטוח לאומי קצבאות נכות בסך 5.59 מיליארד שקל לכ-178 אלף איש. כבר לפני 10 שנים התחילו לפתח שם מערכת ממוחשבת חדשה לענף הנכות הכללית, במטרה לנסות לשפר את יכולות המעקב והשירות. אולם לפני 3 שנים הוחלט לגנוז את התוכנית. עלות הפרויקט עד גניזתו עמדה על כ-30 מיליון שקל.
בדוח שבחן את הפרויקט הגנוז נמצאה שורה ארוכה של כשלים. מבקר המדינה ציין כי בשל הפסקת הפרויקט, ממשיך המוסד להפעיל את המערכת הישנה - אך בהיעדר קישוריות ובקרה מתאימות במערכת, הוא ממשיך לשלם תשלומי יתר או תשלומי חסר, שאיש אינו יודע מה עלותם המלאה האמיתית.
כשמצרפים לכך את מצבו הגירעוני של ענף הנכות הכללית בביטוח לאומי; את העובדה שאפילו החלטה פשוטה יחסית, כמו הקמת מאגר נתונים מפורט, לא יצאה אל הפועל; ואת חוסר השקיפות של הזרועות הממשלתיות העוסקות בתחום - הרי שמתקבלת תמונה לא מחמיאה במיוחד.
קריים אומר על התנהלות המוסד לביטוח לאומי, כי "אין חולק על כך שחוסר השקיפות בהתנהלותו בולט ומסוכן, אך גם לזה ניתן מענה חלקי באמצעות תיקון החקיקה".
שרייבמן מוסרת כי "המערכת הממוחשבת נגנזה כי היו בה כשלים שלא היה אפשר לפתור, ולא היה טעם להוציא אותה לפועל - אך אין לזה קשר לשקיפות. ברצוני להדגיש שהאגף לשיקום מלווה כל אדם עם מוגבלות שרוצה לעבוד: בתוכניות הכשרה, בחיפוש עבודה, בליווי בעבודה ובהתאמת מקום העבודה למוגבלות שלו. גם הקרן לפיתוח שירותים לנכים של המוסד לביטוח לאומי מסייעת בקידום פרויקטים להשמת נכים במקומות עבודה, ועומדת על כך שישולם להם שכר ראוי".
אבל בשורה התחתונה, את יחסם של מוסדות המדינה לאנשים בעלי מוגבלות אפשר לבחון בצורה הברורה ביותר בכך שהם נמנעים מהעסקתם, כפי שמעיד עו"ד טולוב: "משרדי הממשלה, למשל, לא מוכנים להקצות את התקנים שלהם לטובת משרות לאנשים בעלי מוגבלות. אין יחס הולם בין גודל המגזר הציבורי כמעסיק מספר 1 במשק לבין ההעסקה של אנשים עם מוגבלות בו. זאת למרות חוק שירות המדינה, המחייב ייצוג הולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
