המרוויחה היחידה מפרויקט מצלמות המהירות החדש: קופת המדינה
200 מצלמות מהירות חדשות שיוצבו בכבישים יהפכו את ישראל למובילה עולמית במספר המצלמות ביחס לק"מ כביש. אז מה אם בשום מקום בעולם לא הוכחה יעילות המצלמות לצמצום מספר התאונות - העיקר שקופת המדינה תרוויח עוד רבע מיליארד שקל מקנסות שיושתו על הנהגים
פרויקט "האכיפה האלקטרונית", שהחלטה על ביצועו התקבלה כבר לפני 15 שנים, התמזמז ונדחה, אבל בקרוב הוא צפוי להפוך למציאות כואבת עבור עשרות אלפי נהגים בישראל.
למרבה הצער, השנים שחלפו בוזבזו מכל הבחינות, ובעיקר הוחמצה ההזדמנות לבחון לעומק את הכישלון של פרויקטים דומים במדינות אחרות.
נתונים שפרסם לפני יותר משנה משרד התחבורה הבריטי מוכיחים שלפרויקט המצלמות שם לא היתה כל תועלת מובהקת בצמצום מספר התאונות הקטלניות וההרוגים - בניגוד מוחלט לנתונים שפרסמו גורמים אינטרסנטים, ועדיין מצוטטים מדי פעם.
בריטניה, שבה מותקנות יותר מ-5,000 מצלמות, נחשבת למובילה העולמית במספר המצלמות לקילומטר כביש ולמספר כלי הרכב, ובאופן טבעי מספר המורשעים בעבירות מהירות שם הוא הגבוה בעולם וסכומי הקנסות עצומים.
עם זאת, זעם ציבורי, שצבר תאוצה בעקבות פרסומם של נתוני אמת בנוגע להשפעה הזניחה של המצלמות על הבטיחות בכבישים, גרם לכך שבשנים האחרונות שונתה בבריטניה מדיניות האכיפה.
ואצלנו שרי התחבורה וביטחון הפנים לא ניצלו את העיכובים בפרויקט כדי ללמוד מניסיונם של אחרים. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים היתה אמורה לבצע מחקר מקדים ודחתה אותו מ"חוסר תקציב". בנוסף, מדינת ישראל לא התברכה בפקידים אמיצים מספיק ובעלי רמה מקצועית גבוהה מספיק, שיבחנו מחדש את הפרויקט ההזוי הזה. עד כה לא הוצגה לציבור שום עובדה המוכיחה את יעילותן של המצלמות במניעת תאונות.
אבל לעצימת העיניים יש כנראה גם סיבה אחרת: המדינה צפויה להגדיל את הכנסותיה מגביית קנסות על מהירות, בסדר גודל של 250 מיליון שקל בשנה. ומי שישלמו, כפי שנסביר בהמשך, לא יהיו דווקא "נהגים עבריינים" אלא כל אחד ואחד מאיתנו.
בתוך כחצי שנה נתחיל לפגוש את המצלמות החדשות בכבישים. "נחמת העניים" היא שמי שצפויים לסבול יותר מכולם ממערך האכיפה החדש הם דווקא שופטים ושוטרים. בתחילת פברואר פרסמה חברת הביטוח הבריטית הגדולה אדמירל נתונים המבוססים על עבירות התנועה של 1.6 מיליון מבוטחיה (שהם חתך המייצג את כלל נהגי בריטניה).
מהנתונים עולה שבעלי המקצועות המובילים שצוברים הרשעות הם שופטים ועורכי דין, רופאים, מנהיגים דתיים ושוטרים. מתוך הנהגים המבוטחים בחברה, רק ל-12.6% יש רישום פלילי על עבירות תנועה. אך בין המשפטנים ל-20.1% יש הרשעות בעבירות, וכן ל-18.7% מבין העובדים במקצועות רפואיים.
הציוד שזכה במכרז, ואשר ייובא, יותקן ויופעל על ידי מלם-תים, הוא מצלמות מתוצרת חברת גטסומטר ההולנדית, חברה שפעילה משנת 1971 ונחשבת לאחת המובילות בתחומה.
כ-90% ממצלמות המהירות המותקנות בבריטניה יוצרו על ידי גטסומטר. חלקן מצלמות את התנועה מולן (מלפנים) וחלקן את התנועה החולפת (מאחור.( המדידה מתבצעת באמצעות מערכת רדאר או חוטי מתכת שמוטמנים במרחק ידוע זה מזה באספלט.
המערכת הישראלית תתבסס כנראה על הטמנת כבלים בתוך הכביש, והמצלמות יצלמו את התנועה מאחור ולא יאפשרו את זיהוי הנהג. הן יפיקו שתי תמונות, בהפרש של 0.7 שניות זו מזו, ותיעוד המרחק שעבר הרכב בין התמונות יהווה את הראיה לביצוע העבירה.
המצלמה מסוגלת להפיק צילום דיגיטלי ברזולוציה גבוהה, או צילום באינפרה-אדום המאפשר עבודה בחושך וברוב תנאי מזג האוויר, וכן זיהוי מספרי רישוי שהוסוו באמצעות תרסיסים, בוץ או שקפים
לאחר שהעבירה תתועד, יישלחו התמונות באמצעות רשת סלולר אל מוקד שליטה שתאייש משטרת ישראל, ובתוך 24 שעות יופק ויישלח דוח אל בעל הרכב.
המכרז להתקנת ולתפעול המצלמות בידי מלם-תים הוא ל-12 שנים, והיות שעלות הרכישה וההתקנה של כל מצלמת גטסו בבריטניה מוערכת ב-20-40 אלף ליש"ט, מדובר בפרויקט שיעלה לזכיין - ובסופו של דבר גם לציבור הנהגים - מאות מיליוני שקלים.
מצדדי הפרויקט טוענים שמהירות הורגת, ומצלמות מהירות יגרמו להפחתת מהירות הנסיעה ולכן גם לצמצום במספר התאונות והנפגעים. מבלי להיכנס לוויכוח על תרומת המהירות לכשעצמה לתאונות, אין ספק שלמיקום המצלמות תהיה השפעה על סיכויי ההצלחה של הפרויקט.
בבריטניה כבר הופקו לקחים מכישלון המערכת ונוסחו כללים חדשים להצבת מצלמות - כמו החובה לסמן אותן באופן ברור, לא להסתיר אותן מן הנהגים באמצעות שלטים או מסתורים אחרים, ולהציבן רק בכבישים שהיו בהם תאונות קשות.
בגרמניה הושם דגש על הצבת מצלמות בכניסה למקומות יישוב ובתוכם, ולא בדרכים מהירות. מדיניות כזאת תואמת גם את הנתונים אצלנו, כי רבים מהרוגי התאונות הם הולכי רגל בתוך הערים.
אצלנו, ככל הידוע, יש כוונה אמנם לסמן את המצלמות, אך להציבן רק בקטעי כביש ישרים ופנויים, שבהם הסיכוי לתאונה הוא הקטן ביותר, אך הסיכוי לריבוי קנסות - הגדול ביותר.
כדאי שנתכונן לשני מצבים אבסורדיים לקראת מבול הקנסות שצפוי לשטוף אותנו: ראשית, הנהגים המועדים לתאונות הם דווקא הנהגים האיטיים: מחקר שפורסם בארה"ב גילה שהנוהגים במהירות של כ-15 קמ"ש מתחת למהירות הנסיעה הממוצעת - הם הנהגים המועדים ביותר לתאונות.
אבסורד שני: הנהגים שמועדים להיתפס על ידי המצלמות הם דווקא האזרחים המבוגרים והנורמטיביים. מחקר בבריטניה גילה שלנהגים בני 50 ומעלה שלהם גיליון הרשעות נקי, יש יותר סיכוי להיתפס, ומיד נסביר מדוע.
היות שמצלמות הגטסו הישראליות לא ימדדו מהירות באמצעות רדאר, אלא באמצעות כבלים פיזיים, גלאי הרדאר המוכרים לא יהיו יעילים. המכשירים הידועים יוסיפו להיות יעילים רק נגד אמצעי האכיפה הנהוגים כיום כמו מצלמות מהירות מבוססות רדאר (מולטינובה) ומכשיר ה"דבורה" החדש יחסית.
גם לגלאי הלייזר ולמשבשי הלייזר לא תהיה כל משמעות כלפי המצלמות. לכאורה, הדרך המומלצת היא פשוט לנסוע לאט. לדעת המצדדים בהתקנת המצלמות זה הפתרון הטוב ביותר, שגם משיג את המטרה של המצלמות.
אלא שהניסיון שנצבר בבריטניה ובמקומות נוספים מוכיח שנהגים מצולמים על ימין ועל שמאל מפני שהקצב הרגיל של זרימת התנועה מהיר מן המותר בחוק. מכוניות מודרניות בנויות לנסיעה מהירה מכפי שמתיר החוק, והנתפסים הם בדרך כלל נהגים ערניים פחות מן הנהגים העבריינים, ולא נדרשת יותר מאשר שנייה אחת של חוסר תשומת לב כדי להיות מונצח על ידי המצלמה.
אמצעי ההגנה שיהיו היעילים ביותר נגד המצלמות החדשות הם אמצעי התראה מבוססי מיקום - כמו שירות ההתראה הטלפוני של חברות הסלולר, ששולח הודעה לטלפון הנייד כשהרכב מתקרב ל"מלכודת". אמצעי אחר, מאוד נפוץ בבריטניה ולאחרונה גם בישראל, הוא מערכת ניווט לווייני (GPS) שלתוכה מוזנים נתוני המיקום של המצלמות, לעתים בשילוב גלאי רדאר.
נא להמתין לטעינת התגובות
