לבנקים שווה להתרכך
במצב שוק שבו שוררת "חרדת רכישה כללית" בכל הסקטורים במשק, התנהגות מרוסנת של הבנקים תורמת להרגעת הציבור, מחזקת בו את האמון ומפחיתה את החשש מתרחיש נורא של פינוי המוני משפחות מבתיהם
הבנקים כבר לא ממהרים לעקל
בניגוד לארה"ב, התחרות המרה בין בנקי המשכנתאות השונים, שאפיינה את ישראל של השנים האחרונות, לא מנעה מהבנקים לבחון לעומק את מצבם הפיננסי של נוטלי המשכנתאות בטרם הענקת ההלוואה.
מי שנטל משכנתה ודאי מכיר את המסכת האינסופית הכרוכה בכך. ההקפדה הזו מתגלה כיום כאחד מעמודי התווך של השוק, המאפשר לבנקים ללכת לקראת חלק מהמלווים שאינם מסוגלים לעמוד בהחזרים, ולהגיע איתם להסדר.
במצב שוק שבו שוררת "חרדת רכישה כללית" בכל הסקטורים במשק, התנהגות מרוסנת של הבנקים תורמת להרגעת הציבור, מחזקת בו את האמון ומפחיתה את החשש מתרחיש נורא של פינוי המוני משפחות מבתיהם.
ובכל זאת, לא מדובר כאן בתחושת אחריות כלכלית-לאומית
או בעודף סנטימנטים לבעלי המשכנתאות. בנק הוא בראש ובראשונה מוסד כלכלי, ומה שעומד בבסיס ההתרככות הזו הוא ניהול סיכונים.
אחד הדברים המרכזיים שניתן היה ללמוד ממשבר הסאב-פריים האמריקאי הוא שהצפת השוק בהיצע גדול מדי של נכסים מביאה לקריסת שוק הנדל"ן ולצניחה של עשרות אחוזים בשווי הנכסים. עד כדי כך, שמכירתם בשוק מכסה רק חלק קטן מההלוואות שבגינן שועבדו, ומכאן גורמת להפסדי עתק של הבנקים.
במצב השוק הנוכחי, הוצאת נכסים לכינוס, על כל ההוצאות הנלוות הכרוכות בכך, נחשבת ברירת מחדל - השוק אינו מוצף ברוכשים שעטים על כל נכס כבעבר. בנוסף, יש לכך אפקט פסיכולוגי משמעותי על שוק הנדל"ן השברירי של הימים הנוכחיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
