רנו מספקת חצי הבטחה
יבואני רנו השיקו השבוע דגמים חדשים והצהירו שפניהם ללקוחות הפרטיים במקום לליסינג. אם זה היה נכון - זו היתה תחילתה של תפנית. אך האם ההצעה השיווקית שלהם תואמת את ההכרזות?
מיתון או לא מיתון, עובדה אחת נשארה תקפה: לחברות הליסינג יש כוח מוגזם בשוק הרכב הישראלי והלקוח הפרטי נאלץ לשלם מחירים גבוהים ולסבסד אותן, פשוטו כמשמעו. ההגמוניה של חברות הליסינג פוגעת בלקוחות הפרטיים בכל תחום: ברכישת מכוניות, במכירתן, בתחזוקה ובביטוח.
יבואני הרכב מעניקים לחברות הנחות גדולות, אך במקביל שומרים על מחיר השוק של הדגמים השונים, ואינם מורידים מחירים ללקוחות הפרטיים, גם כאשר הדבר אפשרי, כדי שלא לפגוע בערך של מכוניות הליסינג המשומשות. צי המכוניות הוא הנכס העיקרי במאזנן של החברות והבסיס לגיוס ההון שלהן.
השבוע קיבלנו לכאורה סימן מעודד, חצי הבטחה לגישה שונה בשוק שלנו. יבואנית רנו, חברת בני משה קרסו, השיקה 3 דגמי מכוניות חדשים, ששניים מהם "תפורים" למציאות הכלכלית החדשה.
איציק וייץ, מנכ"ל היבואנית, ואילן טל, סמנכ"ל השיווק, הציגו שניים מן הדגמים - "סימבול" ו"לוגאן" - כאילו הם פונים אל הלקוחות הפרטיים ולא אל חברות הליסינג.
נכון שמסחרית, קל יותר למכור הרבה, ובזול, ל-10 לקוחות גדולים במקום לאלפי לקוחות בודדים, אבל אפשר היה לצפות מיבואני רכב נוספים להרים את הדגל של פנייה לפלח השוק הפרטי. את הדגל יכולים לשאת יבואנים שרכביהם ממילא לא נמצאים ברשימת הקניות של חברות הליסינג.
כאשר וייץ וטל הכריזו על כך שפניהם ללקוח הפרטי, היה מפתה לזהות בכך את הרמת הדגל הכל כך נחוצה. קל לדמיין גם יבואנית כמו חברת סמל"ת, נציגת מכוניות פיאט ואלפא רומיאו שתחת מנכ"ל חדש תפנה אל אותו כיוון. אך בינתיים זה עדיין לא קורה. השוק ממתין ליבואן האמיץ הראשון.
יבואני רנו גרמו פעם אחת למהפכה בשוק הרכב המקומי, כאשר היו הראשונים שהציעו רמת בטיחות מרבית עם בקרת יציבות ו-6 כריות אוויר במכוניות עממיות. לאחרונה נפתחה בפניהם אפשרות יחידה במינה לפנות אל הלקוח הפרטי בלי לעצבן את חברות הליסינג, באמצעות שימוש במותג הרומני דאצ'יה - חברה שנרכשה על ידי רנו.
דאצ'יה רנו מייצרת על בסיס המכלולים המודרניים של החברה הצרפתית מכוניות עממיות שמיועדות בעיקר לשווקים מתפתחים, אך נמכרות גם בשווקים מערביים, בזכות מחיריהן הנמוכים.
לו היתה דאצ'יה מיובאת לישראל בשמה המפורש, אפשר היה לבנות סביבה גם כאן מותג שמציע מכוניות זולות משמעותית לעומת המתחרים - מותג שמכוון ללקוחות פרטיים ומהווה אלטרנטיבה הגיונית ונכונה לכל מכונית משומשת.
אלא שכאשר צוללים לפרטים, מתברר שיבואני רנו נותרו במלכוד הליסינג, ואין להם בשורה של ממש ללקוח הפרטי.
נעזוב לרגע את דאצ'יה ונבחן את הדגם החדש השני שהציגו יבואני רנו: מדובר ב"סימבול", מכונית שמבוססת על פלטפורמת "קליאו" ומחליפה את "קליאו קלאסיק סדאן", שנמכרה בשנים 2002-2006. כמו הקלאסיק סדאן גם סימבול מיוצרת במפעל של רנו בבורסה, טורקיה, אך בשונה ממנה היא תשווק בארץ עם מנוע גדול יותר, בנפח 1.6 ליטר.
סימבול עלולה להטעות את הלקוח הישראלי, שמייחס מנועי 1.6 ליטר ל"מכוניות משפחתיות". העיצוב שלה מודרני והממדים החיצוניים נדיבים, אך למעשה זוהי מכונית קטנה שמתחרה במכוניות "סופר
סימבול הוצגה כמכונית "ללקוח הפרטי" בזכות המחיר האטרקטיבי, 100 אלף שקל, לעומת המתחרות הקוריאניות, שמחירן 104-105 אלף שקל. אבל בניגוד ליונדאי אקסנט, מובילת הקטגוריה, לסימבול יש רק 4 כריות אוויר בטיחותיות במקום 6, ואין לה בקרת יציבות. לכן ההפרש של 4,000 שקל, על פניו, ולפני מבחן השוואתי, אינו משמעותי.
עכשיו לדאצ'יה: המכונית שתשווק בארץ היא דאצ'יה "לוגאן סטיישן" (MCV), שתתחרה בין היתר בשוק הטנדרונים ותמותג תחת רנו במחיר שיתחיל ב-107 אלף שקל.
זו אמנם מכונית הסטיישן בעלת 7 המושבים הזולה בישראל, אך כשמביאים בחשבון שתיבת ההילוכים ידנית, ושמחירה בצרפת הוא נמוך מ-9,000 יורו, המחיר כבר לא נראה אטרקטיבי. וחוץ מזה, לוגאן הרגילה קיבלה רק 3 כוכבים במבחני הריסוק של NCAP־EURO ו־MCV באה ללא בקרת יציבות ועם 4 כריות אוויר בלבד.
יבואני רנו טוענים שלוגאן מתומחרת באופן שיחסוך לעובד בעל רכב צמוד כ-6,000 שקל בשנה, ולמעסיקו כ-12,000 שקל, בהשוואה למאזדה 5 - מכונית בעלת איכויות אחרות. אבל אם היבואנים פונים ללקוחות הפרטיים, אפשר היה לצפות שמחיר המחירון של לוגאן יהיה נמוך יותר, כי לחברות הליסינג נוהגים היבואנים לתת הנחה של 15%.
במחיר של 95 אלף שקל יכולים יבואני רנו למכור לפחות 1,000 מכוניות לוגאן, אפילו אם יעשו זאת תחת מותג דאצ'יה, ובמסגרת רשת הטרייד אין שלהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
