מצלמות וידאו - הדור החדש
מצלמות הווידיאו הדיגיטליות עברו כברת דרך מרשימה בשנים האחרונות. הן קלות, קטנות, מתוחכמות ופוטרות אתכם מהצורך בקלטות. גם מחירן, אגב, צנח דרמטית. אז אם תכננתם לצלם את הסרט הרביעי בסדרת "הסנדק", או לחלופין את העלייה לתורה של הבן של השכנה - מעריב אונליין עושה לכם סדר
אבל הלוק הוא רק חלק קטן מהשינוי הגדול שעברו המצלמות הללו, ורובו נמצא בתוך הקופסה. את מקום הקלטות שהיו בעבר הלא רחוק האמצעי העיקרי לשמירת המידע - החליפו כונן קשיח, כרטיס זיכרון או שילוב מבורך של שניהם.
הכונן הקשיח גם הוא שינה צורה, ובחלק מהמצלמות הוא כבר שייך לדור החדש, שפועל ללא חלקים נעים. הרוב הגדול של המצלמות יפיק לכם תמונות וסרטים איכותיים, שיתאימו בלי כל חשש לסטנדרטים של מסכי הטלוויזיה מהדור הישן, עם השפופרת הקטודית, וגם יתאימו לחלק ניכר מהפלזמות וממסכי ה-LCD שקניתם לאחרונה.
מקצת הדגמים החדשים מגדילים לעשות ויכולים לצלם את האירועים שתרצו להנציח באיכות הגבוהה ביותר הקיימת במסכים בשוק האזרחי, ברזולוציה של High Definition Full (לפחות 1080x1920 פיקסלים).
לרבים שרכשו או השתמשו במצלמת וידיאו בהשאלה - אין בעצם מושג שדווקא העדשה היא החלק החשוב במצלמה, ואיכותה תקבע לאורך זמן את תוצאות הצילום.
בסוני, מלכת מצלמות הווידיאו, נשארו נאמנים לעדשות של המותג הגרמני קרל צייס, והעדשות של המצלמות הטובות שלו נחשבות מובילות בשוק. השילוב של עדשות טובות עם מנגנון אופטי איכותי ועם חיישן חדיש גרם לכל המומחים להתפעל מהביצועים של המצלמות החדשות של החברה.
אחריהן במרוץ אחר שם המותג מגיעות המצלמות של פנסוניק, עם עדשות מבית המותג הגרמני לייקה. חברת JVC הוציאה השנה מצלמות עם העדשות של מינולטה (הזכורה לטוב בשל הזומים הגבוהים שלה), וסוגרת את הרשימה חברת קנון, שהתקינה במצלמות שלה את העדשות האיכותיות שלה עצמה, המוכרות מעולם צילום הסטילס.
העדשה במצלמה נותנת את הטון, וכדאי מאוד לשים לב לאפשרות להחליף אותה אם רוצים לשנות את המראה של התמונה (למשל לצלם
בין מצלמות הווידיאו אפשר למצוא כאלה שיש להן זום גבוה מאוד, x50, שיצמצם את המרחק של דמות הנמצאת במרחק מאות מטרים עד לקצה האף שלכם. היכולת הזו שימושית, אולי, באירועי ספורט, כדי לשפוט ברגע של מחלוקת או לבודד דמות בתוך קהל.
רצוי ואף מומלץ לדאוג ליציבות המצלמה בעת ההסרטה ולא לסמוך רק על יציבות הידיים או על משטחים שונים שעליהם שמים את המצלמה בזמן ההסרטה. זכרו כי מה שנראה לכם על המסך הקטן של המצלמה קופצני ועליז - ייראה כמו מתכון לכאבי עיניים וראש למי שיתבונן בקטע הרועד במסך טלוויזיה עתיר אינצ’ים ושכלולים.
בתחום האלקטרוניקה השינויים במצלמות הווידיאו הם מפליגים ביותר. ראשית, שיטת האחסון: האמצעים המסורתיים, הקלטת והדי.וי.די, מפנים את מקומם לאמצעים החדשים, שהם כרטיסי הזיכרון לסוגיהם, זיכרון פלאש מובנה וזיכרון בכונן קשיח זעיר.
הנפוצים ביותר הם דווקא הכוננים הקשיחים שיש להם נפח גבוה (כמה עשרות ג’יגה-בייט). יתרונם בתגובה המהירה לשמירת המידע ובעמידות מפני מחיקת המידע בגלל טלטולים. הכוננים הקשיחים מספקים ביטחון שהמידע יעבור מהר ובקלות למסגרת שבה ייערך החומר.
הכונן הקשיח יאפשר למשתמשים לסדר את המידע בתיקיות, כדי שלא ילך לאיבוד ב”ים” הסרטים שנוצרו, ויאבד איתם כל קשר. במצלמות הקטנות והשטוחות שולט יותר רכיב כרטיס הזיכרון, שמגיע היום לנפחים של 16 ו-32 ג’יגה-בייט. המחירים של הכרטיסים ירדו מאוד לאחרונה, ויש להם יתרון נוסף, והוא האפשרות לנתק אותם בסוף היום מהמצלמה, לחברם למחשב, לערוך את הסרט ולאחר מכן להחזיר את הכרטיס המרוקן למצלמה - כדי למלא אותו בחומר חדש.
הגורם השני, שעבר השנה מהפך, הוא החיישן של המצלמה. בעבר היה חיישן אחד, מסוג CCD, והוא קלט את כל התמונה שהגיעה מהעדשה. היום יש כבר מבחר מצלמות וידיאו שיש להן 3 חיישני CCD - אחד לכל צבע יסוד, וביחד הם נותנים תמונה איכותית, שמתקרבת לטיב התמונה של מצלמות מקצועיות.
מונח חדש בתחום הווידיאו הוא חיישני CMOS, הטובים בדרגה אחת לפחות, אם לא יותר, מהחיישנים של הדגמים עם ה-CCD. החיישנים החדשים מאפשרים להגדיל את כמות המגה-פיקסל של המצלמה ולשפר משמעותית את טיב התמונה שתתקבל.
יש מגוון רחב מאוד של מצלמות והרבה מאוד דגמים. לקונה הממוצע אין מושג אילו רכיבים יש במצלמה ומה טיבם, והוא סומך בעיניים עצומות על היצרן עם שם המותג. אז כדי שלא ימכרו לכם לוקשים, קראו היטב את הנתונים של המצלמה לפני שאתם מפזרים את כספכם בלי כל הצדקה. בדקו איזו עדשה יש במצלמה, מהי איכות החיישן, כמה זיכרון יש לה וכמה קל ופשוט להפעיל אותה.
מצלמות זולות עם כונן קשיח - ממשפחת המצלמות הזולות עם כונן קשיח, הנותנות תמורה הולמת למחיר, בחרנו את הדגמים המקבילים DCR-SR45 ו-DCR-SR35 של סוני. שני הדגמים הזהים מאופיינים בעדשות קרל צייס, חיישן CCD ברזולוציה של 680 אלף פיקסל וזום אופטי של x40.
המידע יאוחסן על כונן קשיח בנפח 30 ג’יגה, ואפשר לתגבר אותו בכרטיס זיכרון מסוג Memory Stick בנפח של עד 8 ג’יגה. הצג הוא צג מגע בגודל 2.7 אינץ’. הסוללה תחזיק מעמד כשעה וחצי, ואם תשקיעו עוד 500 שקל, תוכלו לרכוש סוללה לעוד שעתיים של צילום רצוף. המחיר הבסיסי של המצלמה נע סביב 1,850 שקל. וכדי לזכות באחריות היבואן הרשמי, תשלמו קצת יותר.
מתחרות אחרות בקטגוריה זו הן H40־SDR של פנסוניק, עם כונן קשיח בגודל 40 ג’יגה, חיישן 800 אלף פיקסל, מסך 2.7 אינץ’ ומייצב תמונה אופטי. המצלמה הזו עולה 400 שקל פחות ממצלמה של סוני - אבל היא נוחה פחות בהפעלה ומגושמת בצורתה.
מתחרה אחרת היא 330־MG של JVC, בעלת חיישן דומה לסוני, זום אופטי x35, כונן 30 ג’יגה, כרטיס זיכרון מסוג מיקרו SD ומסך רגיל של 2.7 אינץ’. מחירה ירד מתחת ל־1,400 שקל, ואפשר לחשוב עליה כתחליף לסוני אם התקציב הוא הקובע.
זיכרון פלאש פנימי - ממשפחת המצלמות עם זיכרון פלאש פנימי, הנתמך בכרטיס זיכרון, בחרנו שני דגמים שמחירם דומה ואיכותם טובה מאוד. שני הדגמים יצלמו את הסרטים באיכות הגבוהה - HD (1980x1080). הדגם של סוני הוא דק גזרה, והשני, של סאמסונג, הוא בעל מבנה עגלגל. המצלמה של סוני, TG3־HDR, מגיעה עם זיכרון 16 ג’יגה, זום אופטי x10, מסך מגע וגוף שעשוי מטיטניום ומגן על המצלמה משבר בעת נפילה.
איכות התמונה גבוהה למדי, כמעט כמו סרט מקצועי (תלוי, כמובן, בתנאי התאורה). החיסרון היחיד של המצלמה הוא המחיר - 4,900 שקל - וגם חוסר האפשרות להחליף או להוסיף עדשות.
המצלמה המתחרה של סאמסונג היא HMX20־VP, במבנה המזכיר את מצלמות הכוננים הקשיחים. היא מגיעה עם חיישן CMOS איכותי, זיכרון פלאש של 8 וג’יגה, ואפשר להוסיף לה כרטיס זיכרון SD. למצלמה יש מסך מגע, והיא מאפשרת כמה מהתכונות של המוצר המקביל של סוני. מחירה נוח יותר: 3,990 שקל.
מצלמת כרטיס זיכרון מאיכות נמוכה יותר היא הפנסוניק SW20־SDR, שמחירה 1,999 שקל. היא קטנת ממדים אבל יש לה מייצב תמונה, מתקן לצילום לילה ואם יגיע החורף היא תצלם בגשם ואפילו במים שעומקם כמטר וחצי.
Full HD - מהמשפחה של מצלמות הווידיאו הביתיות שיצלמו סרטים באיכות Full High Definition, מצאנו כמה מועמדות - כולן טובות ובעלות נתונים מרשימים. למצלמה הגלילית של HD6 ,JVC־GZ, חיישן CCD משולש וכונן קשיח בגודל 120 ג’יגה שיאפשר צילום ל-10 שעות באיכות הגבוהה ביותר.
אפשר לערוך את הסרטים על המצלמה ולראות אותם על מסך HD באמצעות חיבור ישיר מסוג HDMI. החסרונות היחידים שמצאנו בה הם הזום החלש יחסית, רק x10, והמחיר הגבוה - 5,000 שקל.
מצלמה אחרת שראינו היתה SD1־HDC של פנסוניק. היא נראית כאחותה התאומה של המצלמה של JVC, עם חיישן CCD משולש, זום x12 וכרטיסי זיכרון בגודל 4 ג’יגה. החיסרון של המצלמה הזו הוא שהיא מהדור הישן וסובלת מאיטיות בהפעלה שלה.
בחירה טובה יותר היא המצלמה 9־SD של פנסוניק, שהיא מהדור החדש של המצלמות השומרות את הסרט על כרטיס זיכרון. יש לה חיישן CCD משולש, תומכת בכרטיסי זיכרון מסוג SD, זום x10 ורק הרזולוציה של צילום הסטילס - שהיא 2.1 מגה-פיקסל - והמחיר הגבוה יחסית, 3,999 שקל, מקשים את הבחירה בה לטובה ביותר.
בדקנו את המצלמה הגלילית של קנון, 10־HG, שיש לה חיישן מסוג CMOS 3.1 מגה פיקסל, כונן קשיח 40 ג’יגה, תמיכה בכרטיסי זיכרון מסוג מיני SD וחיבור ישיר HDMI למסך. אבל גם לה יש זום של x10 ומשקל של חצי ק”ג קצת יותר מהאחרות. המחיר - 4,016 שקל - סביר לביצועים.
המצלמה שבחרנו כטובה ביותר מבין מצלמות High Definition, היא SR11־HDR של סוני. היא מגיעה עם חיישן CMOS 5.6 מגה-פיקסל, זיכרון קשיח של 60 ג’יגה, זום x12, מסך מגע של 3 אינץ’, עינית לצפייה וחיבור ישיר למסך מסוג HDMI. המחיר הרשמי גבוה מעט, כ-6,400 שקל - אבל אפשר למצוא אותה במחיר נמוך יותר, והיא שווה את הכסף.
נא להמתין לטעינת התגובות
