בשורה מרה מאוד
הקמת פרויקט הענק בכיכר המדינה, תגרום אושר עילאי רק לבעלי הקרקע במתחם, שהולכים לגרוף רווחים נאים ממימוש הזכויות. קשה להתייחס לפרויקט שלא כאל מחדל
הקמת הפרויקט הנוכחי על אי התנועה הענק הזה תגרום אושר עילאי לכ-150 בעלי הקרקע במתחם, שהולכים לגרוף רווחים נאים ממימוש הזכויות על הקרקע, אולם זו בשורה מרה עבור השכנים ותושבי העיר.
קשה להתייחס לפרויקט הנוכחי שלא כאל מחדל תכנוני, שמקורו - כמו במקרים רבים בארץ הקודש - בטעות היסטורית ובחוסר מחשבה לטווח הארוך.
רוב קרקעות הכיכר וסביבתה נרכשו בפרוטות בראשית שנות ה-40 מחברה בשם שיכון עממי. איש מבעלי הקרקע לא שיער אז שהמקום הזה יהפוך למכרה זהב. זה קרה רק 3 עשורים מאוחר יותר, בשל החלטה פזיזה. בשנת 1969 אישרה ועדת בניין העיר תוכנית המאפשרת בנייה מסיבית בכיכר ובסביבותיה - "תוכנית ."600 התכנון דיבר אז על שדרת בניינים פנימית (בכיכר) ושדרת בניינים חיצונית, וקומות הקרקע יועדו לבתי עסק ומסחר.
שלב א' בתוכנית, שכלל את בניית הבתים העוד טפים את הכיכר (רח' ה' באייר,( יצא לפועל. לגבי פנים הכיכר, בעקבות ריבוי בעלי הקרקע הוחלט על הליך של איחוד השטח וחלוקתו מחדש. ההליך הארוך הכניס את הכיכר לתקופת הקיפאון הראשונה שלה, אך גם גזר את גורלה.
באמצע שנות ה-70 החליטו הוועדה המקומית והעומד בראשה, ראש העיר דאז שלמה להט, כי מן הראוי לשנות את התוכניות לבנייה על הכיכר. החלופה המועדפת היתה הותרת הכיכר כריאה ירוקה.
בתצהיר
שהגיש אז להט הוא טען: "מצאתי כי תכנון המעגלים הפנימיים בכיכר המדינה, אשר עדיין לא נבנו אך אמורים להיבנות לפי תוכנית ,600 אינו מתאים להתפתחות שאליה הגיעה העיר כיום, ויש צורך בתכנון חדש."
בעקבות כך גובשה תוכנית חלופית - "תוכנית - "1980 שייעדה את הכיכר המרכזית לשימוש ציבורי. התוכנית גם קיבלה את ברכת משרד הפנים.
בפועל, התוכנית לא פורסמה למתן תוקף. בעלי הזכויות במעגל הפנימי של הכיכר האשימו את להט בהכנסת ידיו לכיסיהם של אנשים פרטיים והגישו עתירה לבג"ץ. העתירה התקבלה. בעקבות הנחיות בג"ץ, בשנת 1984 הורתה הוועדה המחוזית להכין תוכנית חלופית למתחם הכיכר הפנימית. מאז עסקו בעלי הקרקע הרבים באיחוד וחלוקה של השטחים ובסכסוכים פנימיים בינם לבין עצמם, עד שהגיעו למתווה מוסכם.
בינתיים, בזמן שהדשא בכיכר הצהיב וקמל, שגשגו חנויות הבגדים והתכשיטים העוטפים את הכיכר והפכו שם נרדף לבגדי האלפיון העליון. בעקבות כך הפך מרכז הכיכר גם ל"בית חם" למחאה חברתית, בדמות מאהל "כיכר הלחם" שהקים ישראל טוויטו ז"ל עם עשרות מחוסרי דיור. המאהל עורר זעם רב בקרב בעלי הקרקע והעירייה, עד שפונה משם בכוח באוקטובר .2003
היום אנחנו משלמים את מחיר הטעות האומללה שעשתה ועדת הבנייה בסוף שנות ה-.60 פרויקט המגורים והמסחר יוקם, ובכך תיכבש הכיכר סופית. לא דשא, לא מחאה. רק עוד בטון, שיהפוך כמה מאות אנשים לעשירים יותר, ויזכיר לכולנו שבכיכר המדינה "ירוק" זה רק דולרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
