לצערי בפרשנותך אי דיוקים, עיוותים, מימד פנטזיונרי וחוסר ידיעה.
בשנת 1942 קנו כעשרים יחידים וחברות את הקרקע בככר המדינה מחברת שיכון עממי.
כבר אז המחיר היה יקר יותר ממחיר מגרשים ''רגילים'' בעיר תל אביב.
הככר איננה ''אי תנועה גדול''. הטבעת הפנימית, השטח המגונן כיום, הוא זה שמיועד היה להיות ככר כדוגמת ככר דיזנגוף, בתוכנית גדס משנות העשרים.
תוכניות לבנות את הככר היו כבר בראשית שנות ה 50, תוכניות שהומרו לאחר מכן לתוכנית 600.
אגב היא תוכננה על ידי האדריכל הנודע, אוסקר נימאייר.
התוכנית לא יצאה אל הפועל, לא בגלל ריבוי הבעלים, אז היה מספרם כארבעים (ל 54 מגרשים מקוריים), אלא בגלל שיקולים לא ענייניים של ציץ וסגנו שיפמן שגר ב ה' באייר וחשק בפארק מתחת לאפו.
לא ריבוי מספר הבעלים גרם לדחיות בתכנון והבנייה של הככר, אלא התנהלות איטית, כושלת ומגמתית של עיריית תל אביב.
רצונה של העירייה לשלוח ידה ברכוש לא לה, למרות פסיקת הבג''ץ (אגב פעמיים), הוא אשר מנע מאנשים פרטיים להנות מכספם ומיטב ממונם במשך שנים.
לא רווח יצרה התוכנית העכשווית לבעלי הקרקע הוותיקים, אלא חובות ותשלומים, עוגמות נפש שלעיתים קרובות הובילו למכירת המגרשים במחירי הפסד מוחלטים.
אישור התוכנית תוביל את צאצאיהם לכסות ולו במעט את הפסדי 70 השנים שעברו.
70 שנות עושק!!!
הגב לתגובה זו