יש עבודה אבל איזה מין חיים אלה?
משתתפי תוכנית ויסקונסין יוצאים ממעגל האבטלה. הם יוצאים לשכר מינימום, לבוסים נצלנים ולעוני. חומר למחשבה רגע לפני שמרחיבים אותה
לפני חודשיים שלחה אותה היועצת מהתוכנית לעבוד בחנות של רשת אופנה גדולה בעפולה. המעסיק ביקש שתגיע למשמרות הצהריים. אבל היתה בעיה. האוטובוסים לא נכנסים לערערה בצהריים, הסבירה, רק בבוקר.
כשהתעקש שאלה מתי תוכל לחזור בערב הביתה. בשמונה או תשע, השיב. נומאז נחרדה. "אני רווקה," הסבירה, "במנטליות המוסלמית חותכים לבחורה את הראש אם היא באה לבד בעשר בלילה." המנהל השתכנע, אבל כשראה אותה יושבת במהלך משמרת, גם כשלא היו לקוחות בחנות, רתח מזעם. שאל אם הצליחה למכור משהו. כשהשיבה בשלילה שלח אותה הביתה.
חודש קודם לכן מצאה נומאז בכוחות עצמה עבודה במשתלה במושב ליד נתניה, למרות פריצת הדיסק בגבה. קבלנית כוח אדם בכפר סייעה לה. הרופא התעסוקתי המליץ לה לא לעבוד בעמידה ממושכת, אבל לא באמת היתה לה ברירה. אחרי ארבעה ימים נתפס לה הגב והיא התמוטטה מהכאבים.
כשחזרה למרכז התעסוקה נאמר לה שאם לא תביא תלוש משכורת או מכתב פיטורים מהמשתלה, לא תוכל לקבל קצבה. "כשהתקשרתי למשתלה המעסיק שם אמר לי: 'תשמעי, גברתי, אני לא מכיר אותך, אני מכיר רק את הבחורה שהביאה אותך, תדברי איתה.' אחר כך הוא הפסיק לענות לטלפון." חודשיים לאחר מכן קיבלה את המשכורת, 900 שקל במזומן מקבלנית כוח האדם.
תלוש היא לא קיבלה וכבר שלושה חודשים שאינה מקבלת קצבת הבטחת הכנסה. "אין לי שקל בכיס, לקחתי הלוואות מחברה, משכנה." היא הגישה ערער על שלילת הקצבה באמצעות ארגון "שומרי משפט - רבנים למען זכויות אדם." היא עדיין מחכה.
נומאז היא דוגמה טובה לקשיים של מקבלי הבטחת הכנסה, שכן רוצים למצוא עבודה. כשתשתית התחבורה לקויה, המעסיקים נצלנים והאפליה גוברת, גם המוטיבציה הכי גבוהה נסדקת. נומאז עברה הכשרות מקצועיות בתחומי הוראת האנגלית, מחשבים ומזכירות, אבל איכשהו תמיד מצאה את עצמה עובדת במשתלות או באריזה.
תוכנית ויסקונסין החלה לפעול בישראל באוגוסט .2005 במסגרתה מופעלים ארבעה מרכזי תעסוקה, בחדרה, באשקלון, בירושלים ובנצרת. בימים אלה מתנהל מאבק על המשך קיומה של התוכנית והרחבתה לכלל אזורי הארץ.
בשבועות הקרובים אמורה ועדת היישום לפרישה הארצית של תוכנית ויסקונסין להגיש הצעה למנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב. במקביל, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, אלי ישי, שאמור לאשר את ההרחבה, מפזר הצהרות סותרות. לאנשי שירות התעסוקה שחוששים מפיטורים הוא אומר שהתוכנית לא תורחב עד סוף ;2009 בפורומים אחרים הוא אומר שמדובר בתוכנית טובה ושהוא דווקא מתכוון להרחיב אותה.
"כל מה שהממשלה עושה היום הוא לטפל במובטלים ולא בשוק העבודה," אומרת עורכת הדין אושרת מימון, מנהלת מוקד זכויות מובטלים בעמותת "מחויבות." "זה שוק עבודה שאין בו הקפדה על חוקי עבודה, תשלום זכויות סוציאליות, שכר מינימום, ויש בו ריבוי של עובדים שהם עובדי קבלן.”
הגישה האמביוולנטית של ישי גורמת לכך שהתוכנית מקרטעת, אבל יכולה להיות לגישה הזו השפעה על עתיד התוכנית שהיא לא בהכרח השפעה שלילית. מצד אחד, ישי מעריך שהתוכנית מזיקה לו פוליטית, מפני שהיא פוגעת באוכלוסייה החלשה.
מצד שני, הוא מבין שלא תהיה לו ברירה אלא לאשר את ההרחבה. בימיה הראשונים של התוכנית היתה המטרה המרכזית שלילה של קצבאות מהמשתתפים, לכן רווחיהן של חברות שפעלו בתוכנית נגזרו ממספר מקבלי הקצבאות שהוצאו מהבטחת ההכנסה. אז הן שללו את הקצבאות בכל דרך אפשרית. הביקורת הציבורית לא איחרה לבוא ומשרד התמ"ת לחץ על האוצר לשנות את המודל, כך שלחברות יהיה אינטרס להביא את מקבלי הבטחת ההכנסה למצוא עבודה לפני ששוללים מהם את הקצבה.
חלק מהמשתתפים בתוכנית אכן מצאו עבודה. מחקר משותף של מכון ברוקדייל בג'וינט והמוסד לביטוח לאומי הראה שהמובטלים בתוכנית ויסקונסין מצאו יותר עבודה ביחס למובטלים שטופלו בשירות התעסוקה. התוצאה החיובית של הדבר הזה היא החיסכון של המדינה, שצריכה לשלם פחות קצבאות.
אבל יש עדיין שאלה אחת שנותרה ללא תשובה ברורה: האם מצבם הכלכלי והחברתי של מקבלי הבטחת הכנסה אכן השתפר. במשרד התמ"ת ובסביבת השר ישי טוענים שזה השלב הבא - שמשתתפי תוכנית ויסקונסין יחולצו מקו העוני. עד היום זה לא קרה.
"מקבלי הבטחת הכנסה מהתוכנית עבדו יותר מאשר המובטלים משירות התעסוקה," אמרה לאה אחדות, לשעבר מנהלת מחלקת המחקר במוסד לביטוח לאומי. "בשכר לשעה לא היה הבדל, כולם קיבלו בסביבות שכר המינימום. היה הבדל במספר השעות: משתתפי התוכנית עבדו יותר, כך שההכנסה שלהם מעבודה עלתה אבל ההכנסה מקצבאות ירדה, והתוצאה היתה שלא היה שינוי בהכנסה הכוללת למשפחה, לא היה שינוי ברמת החיים."
אחדות משמשת היום כעמיתה בכירה במכון וון ליר, והמשיכה ללוות את המחקר גם לאחר שפרשה מהביטוח הלאומי. "אני אמרתי להם שצריך לבדוק את נושא העוני, אך בסוף זה לא נבדק," היא אומרת. "בלשון עדינה, אפשר לומר שלא היה תמריץ לאף אחד שזה ייבדק."
הסיבה המרכזית למשכורות הנמוכות היא שמרבית המשתתפים עובדים במשרות חלקיות. חלקם מרצון כי אינם מסוגלים לעבוד יותר, אבל חלקם טוענים כי היו יכולים לעבוד יותר, אבל מעולם לא הופנו למשרות מלאות.
רובן המכריע של המשרות נוגע לעבודות לא מקצועיות - אורזים, מנקים, שומרים, קופאיות, חדרניות, מטפלים בקשישים ועובדי מטבח. הסיפור של גאולה, אם חד הורית בת ,34 ממחיש את הבעיה.
כמו נומאז ג'וג'אה מערערה, גם גאולה משתתפת בתוכנית ויסקונסין במרכז התעסוקה בחדרה. ובדומה לנומאז, בחודשיים הקרובים לא תהיה לגאולה הכנסה, לא מקצבאות ולא מעבודה.
קצבת הבטחת ההכנסה שלה נשללה לאחר שעזבה משרה חלקית בניקיון של חנייה תת־קרקעית בחניון. "זו היתה עבודה בפיח ואבק, השתעלתי עד שיצאה לי הנשמה," היא מספרת. "אבל אני לא מחפפת, אני קורעת את התחת, עושה את העבודה כמו שצריך."
אחרי שניקתה פעמיים את הבטון בחניון, הבוס טען בפניה שהמקום לא נקי. "באתי לאחראי שלי והתחלתי לבכות. הוא ראה שעשיתי פעמיים, אמרתי לו שיגיד לבעל בית והוא לא הסכים להתווכח איתו. זה בטון, זה לא יכול להיראות מבריק. עזבתי שם כי הרגשתי מושפלת."
גאולה מספרת כי מרבית המשרות שהוצעו לה על ידי המרכז היו בניקיון. "אמרו לי 'את חד הורית, זה הכי מסתדר לך בניקיון.' ולי יש שכל, יש לי ראש על הכתפיים. אמנם אין לי 12 שנות לימוד, אבל אני יכולה להתקדם גם בדברים אחרים. בניקיון אי אפשר להתקדם."
היא משתתפת בתוכנית מתחילתה. בעשרת החודשים שבהם עבדה, ההכנסה שלה עמדה על כ-4,400 שקל, 900 שקל יותר מההכנסה שלה מהקצבאות. "אני לא מרגישה שינוי גדול בחודשים שאני עובדת, אבל אני מנסה קצת לתת יותר לילד. הבעיה היא שכשאני עובדת אין זמן לנשום, ולפעמים אני לא מספיקה שיהיה לי זמן איכות איתו."
תרצה בר חיים, מנכ"לית אגם מהל"ב, החברה שמפעילה את מרכז התעסוקה בנצרת, טוענת שיש עוד דרכים להביט על השינוי החברתי שיוצרת התוכנית. לא רק דרך "החור של הגרוש," כמו שהיא מגדירה.
היא מספרת על כפר עין-מאהל, שתושביו הצטרפו לתוכנית ומתייצבים במרכז התעסוקה. "יש לי עובד מעין-מאהל. הוא מספר לי שעצם היציאה לעבודה שינתה את החיים בכפר. היום לאנשים שם יש סיבה לקום בבוקר. אורח החיים שלהם השתנה לאורח חיים יצרני ויעיל. גם אם הם מרוויחים שכר מינימום. שתי משכורות מינימום זה עדיין יותר ממה שהיה להם קודם."
בר-חיים מדגישה את העובדה שהילדים של המשתתפים נמצאים כיום במסגרות חינוכיות גם אחרי הצהריים. בצהרונים הם מקבלים חוג מחשבים ועזרה בשיעורי בית, ולדבריה התוכנית השפיעה גם על רמת הלימודים של ילדי המשתתפים בנצרת.
העמדה שמנסים לקדם במשרד התמ"ת היא העלאת רמת ההכנסה של המשתתפים על ידי הכשרה מקצועית שתאפשר להם להשתלב בעבודות מקצועיות יותר. העמדה הזו מקובלת גם על חלק מהארגונים החברתיים ועל חלק ממפעילי המרכזים.
היום, כשהתוכנית עדיין מוגדרת כניסוי ומוגבלת בזמן למרכזי התעסוקה, אין אינטרס אמיתי לשלוח את המשתתפים להכשרה, כי רק אם ישלחו אותם לעבודה הם ירוויחו. במסגרת ההרחבה הארצית, הכוונה של משרד האוצר היא לתת למפעילי המרכזים תמריצים כדי שישלחו עובדים להכשרות מקצועיות.
אולם במשרד האוצר טוענים כי הכשרה מקצועית אינה פתרון קסם שיחלץ את מקבלי הבטחת הכנסה מעוני כפי שבמשרד התמ"ת מנסים להציג זאת. "זו אחיזת עיניים," אומר גורם בכיר באוצר. "בפועל, לאורך שנים ההתמודדות הרגילה עם מובטלים היתה דרך הכשרה מקצועית, ומה שקרה זה שאנשים עברו הכשרות ופשוט לא התקבלו אחר כך לעבודה."
באוצר מסבירים כי לדעתם משפחות מקבלי הבטחת הכנסה שיש להם מעט ילדים, יכולות להיחלץ ממעגל העוני כשישתתפו בתוכנית. לגבי משפחות מרובות ילדים, באוצר טוענים כי מדובר בבעיה מסובכת בהרבה, וכי להערכתם המשפחות האלה כנראה ימשיכו לחיות בעוני.
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
