ויסקונסין זה כאן
בממשלה מרוצים משלב ההרצה של "אורות לתעסוקה" (תוכנית ויסקונסין הישראלית) ומתכוונים להרחיבה לפריסה ארצית. בדיקת עסקים שישי מגלה מציאות מורכבת: למרות ש-31% ממשתתפי התוכנית מצאו עבודה, הצדקתה הכלכלית מוטלת בספק - ובשירות התעסוקה חוששים מכרסום במעמד השירות הציבורי
ו' הוא אחד המשתתפים הוותיקים בתוכנית. כבר 4 שנים הוא מבקר בקביעות במרכז ההשמה שמפעילה חברת אמין, הזכיינית המפעילה את הפרויקט בירושלים.
משתתפות וויסקונסין.עובדות מתפרה במגדל העמק צילום: יגאל לוי
רוב הזמן הוא מצליח למצוא עבודה בשמירה, חלק מהזמן הוא מובטל - אבל גם כש-ו' עובד, הוא מתקשה להגיע לרף השכר שיפטור את המדינה מחובתה להשלים את שכרו לשכר המינימום שהוא זכאי לו.
כל עוד הוא מקבל קצבה להשלמת הכנסה, הוא מחויב להשתתף בתוכנית ולהתייצב במרכז. היום הוא עובד כמאבטח במפעל השבבים אינטל בירושלים במשרה שמצאה עבורו חברת אמין, ומרוויח כ-3,000 שקל בחודש.
יחד עם אשתו, שמשתתפת גם היא בתוכנית "אורות לתעסוקה", הוא מביא לדירה הקטנה ברחוב סן מרטין שבקטמון כ-5,500 שקל בחודש, שמספיקים לזוג ול-4 ילדיהם.
לפני שבועיים הוא אף הצליח לממן נסיעה לביקור קרובים באתיופיה. "אני מרוצה", הוא אומר, "לימדו אותי פה עברית, אני מרוויח טוב, אני עושה פה קורסים".
חברת אמין, המטפלת ב-ו' ובעוד כ-4,000 מובטלים מקבלי קצבאות, שוכנת בבניין משרדים ישן בלב ירושלים. הבניין שופץ, מוזג והותאם לייעודו כמרכז הכשרה ותעסוקה במסגרת תוכנית הניסוי "אורות לתעסוקה", שנועדה להחזיר למעגל העבודה מובטלים המקבלים הבטחת הכנסה.
מדובר בפרויקט מורכב, הנתון לא פעם למחלוקת ציבורית: המטופלים בפרויקט מכונים על-ידי העובדים "משתתפים" - מילה המסתירה את העובדה שחלק גדול מהם היו מעדיפים להמשיך לקבל את קצבתם. למעשה, הם נאלצים להשתתף בפרויקט התעסוקתי תחת איום: אם לא ישתתפו, תבוטל הקצבה הדלה שבזכותה הם מתקיימים.
אמין היא אחת מ-4 חברות פרטיות, שהן שותפויות בין יזמים ישראלים וחברות זרות שצברו ניסיון בהפעלת תוכניות מהסוג הזה ברחבי העולם. הן מכונות "תוכניות ויסקונסין" - על שם המדינה בארצות הברית שבה החלו להפעיל תוכניות כאלה. לישראל הגיעה התוכנית לפני 5 שנים והופעלה תחת השם "מהל"ב".
ההתלהבות הראשונית של אנשי משרד האוצר מהתוכנית נבעה מהפוטנציאל הגלום בה בחיסכון בקצבאות שמשלמת המדינה. הצד השני של המטבע היה שמדובר בתוכנית מורכבת מבחינה חברתית ויקרה לביצוע.
מרבית החיסכון בקצבאות מתקזז בהוצאות התפעול, והעבודות שהמטופלים מקבלים הן בעלות ערך מוסף נמוך. בתקופות של אבטלה גבוהה משתתפי התוכנית מתחרים במובטלים "רגילים", ותרומת התוכנית לכלכלה מוגבלת מאוד.
ובכל זאת, התועלת העיקרית בהפעלת התוכנית היא שיפור מצבם האישי והכלכלי של המשתתפים. ההכשרה שעוברים רבים מהם, הכוללת את לימוד האמצעים לחיפוש עבודה והכשרה בסיסית למשרות פשוטות, מסייעת רבות לקידומם האישי.
בלי בני 45
ההתחלה היתה צולעת. המתכונת הבעייתית עוררה ביקורת, שאותה הצדיקו גם המפעילים עצמם - והיא הביאה להסקת מסקנות. לפני שנתיים תוקנה התוכנית ויצאה שוב לדרך תחת שם חדש, "אורות לתעסוקה", אם כי עדיין במתכונת ניסויית.
המתכונת החדשה רכה והומאנית יותר. לפי החלטת שר התמ"ת באותה עת, אלי ישי, שוחררו בני 45 ומעלה מחובת ההשתתפות בתוכנית, והקריטריונים לשלילת הקצבה רוככו.
כתוצאה מכך ירד מספר המשתתפים בניסוי בעשרות אחוזים: לעומת 17,814 משתתפים שנרשמו בתחילת השנה הקודמת, החלה "אורות לתעסוקה" עם 9,500 משתתפים בלבד. הנפגעים המידיים מההחלטה היו מפעילי התוכנית, שהכנסותיהם תלויות במספר המשתתפים שהם מצליחים לגייס.
יעילות ההשמה כמעט לא השתנתה: בשנתיים שבהן פעלה תוכנית "מהל"ב" היא הצליחה להפוך כ-52% ממקבלי הקצבאות למועסקים. במדידה שנעשתה על פני 14 חודשים ב"אורות לתעסוקה" - הפכו 31% בלבד למועסקים.
גם אם שיעור ההשמה של "אורות לתעסוקה" לא יגיע לזה של "מהל"ב", נראה שמדובר בתוצאה טובה נוכח המיתון שפרץ ברבעון האחרון של 2008.
בהצעת התקציב שהגישה השבוע לכנסת מבקשת הממשלה להרחיב את התוכנית למתכונת ארצית, ולפרסם מכרזים להפעלת 16 מרכזים נוספים ברחבי המדינה. פרטי התוכנית, שצפויים לעבור שינויים רבים, מעובדים במשרד התמ"ת, האחראי להרחבה. ביום שלישי השבוע התקיים בהנהלת המשרד דיון מסכם, שבו גובשה העמדה בנוגע לפרטים.
ההשקעה הראשונית בפריסה הארצית נאמדת ב-250 מיליון שקל. במשרד האוצר משוכנעים כי מדובר בהשקעה משתלמת, שתחזיר
את עצמה בתוך 3 שנים - בתנאי שייערכו השינויים הנדרשים.
פוטנציאל מקבלי הקצבאות העשויים להיכלל בתוכנית הארצית הוא כ-120 אלף איש, והסיכוי להחזר ההשקעה תלוי במידה רבה במספר הזה. אין ספק שהחזרתם של מקבלי קצבאות שגילם מעל 45 למעגל העבודה היא תנאי הכרחי לשם כך.
אך הניסיון המצטבר בהפעלת הניסוי חשף לא מעט בעיות גם במהדורה המשופרת של התוכנית: היא פונה לשכבות החלשות והמקופחות ביותר בחברה; מרבית מקבלי הקצבאות המשתתפים בה הם נשים, ערבים ועולים חדשים הסובלים מקשיי הסתגלות ושפה; ולמעטים מהם יש עבר פלילי, דבר שמגביל מאוד את יכולתם להתקבל לעבודה.
מפעילי התוכנית מעריכים ש-3%-5% מהרשומים הם בכלל מובטלים כרוניים, שמסיבות נפשיות או אחרות אינם מסוגלים או מסרבים לקבל על עצמם עבודה כלשהי. הם רשומים בתוכנית תחת האיום כי יאבדו את קצבת התמיכה שבה הם תלויים לפרנסתם - אבל אינם מקבלים על עצמם עבודה כלשהי.
משתתפים כאלה מהווים נטל על התוכנית ועל קופת המדינה, שכן הם ממשיכים לקבל קצבה בנוסף להשקעה חסרת התוחלת בהכשרתם.
המרכזים מצליחים בעיקר בעבודה עם משתתפים בעלי נכונות מסוימת לצאת לעבודה, שזקוקים לעידוד ולהכשרה בסיסית כדי להגיע למשרה הדרושה. הסיכוי למצוא עבודה לכל המשתתפים או אפילו למרביתם הוא חלום רחוק.
בנוסף, החברות המפעילות מותחות ביקורת על צורת התגמול שהן מקבלות - שלמרות השינויים, תלויה חלקית ב"ספירת ראשים", כלומר במידת ההצלחה בהעברת אנשים מקצבה לעבודה. לטענתן, יש צורך להעביר להן תשלומים שוטפים.
"מעצימים את העובד"
כברת דרך ארוכה עשתה התוכנית מאז הוצגה כפתרון פלא להגדלת שיעור המועסקים במשק ולהפחתת הוצאות הממשלה בגין רווחה. הביקורת הקשה על הלחץ המוגזם שמפעילות חברות ההשמה הפרטיות על המובטלים, בדרישה כי יקבלו כל משרה המוצעת להם, שככה במידה רבה.
שיטת התגמול הקודמת, שהעניקה לחברות ההשמה בונוסים ככל שסכומי הקצבאות ששולמו למובטלים הומרו בשכר שקיבלו מהמעסיקים - שיטה זו נזנחה כמעט לחלוטין. גם הביקורת מצד הארגונים החברתיים נגוזה.
מתכוננים לקראת ראיון עבודה ששון תירם, יח''צ
עם זאת, בעת הביקור במרכזים קשה שלא להתרשם כי מדובר באזורי עימות טבעיים, שגילויי אלימות אינם מחזה נדיר בהם. במרכז אמין מוצב מאבטח בכל אחת מהקומות.
לא בחדווה מגיעים המשתתפים לתוכנית, אלא תחת לחץ. המשתתפים, שרובם לא מורגלים בסדר יום של אדם עובד, נדרשים להתייצב לפעילות שהיקפה 40-30 שעות בשבוע. גם מי שזוכה במשרה חלקית ועדיין זקוק לקצבה להשלמת הכנסה נדרש "להשלים משרה" בהשתתפות בתוכנית.
רבים מנהלים משא ומתן מתיש עם מפעילי התוכנית לגבי מידת ההשקעה הנדרשת. המפעילים, אגב, לא יכולים לקבל על דעת עצמם החלטה בנוגע למתן הקלה - ולשם כך נדרש אישור מנהלת התוכנית במשרד התמ"ת.
המרחק בין העובד בתוכנית, שנאלץ להתמודד ישירות עם המשתתף, לבין הפקיד החורץ את גורלו - אינו מיטיב. "יש מקום לשקול לתת למפעילים יותר גמישות בהחלטה על הקלות", אומר ברי בר יוסף, מנכ"ל אמין.
תרצה בר חיים, מנהלת הזכיינית אגם, המפעילה מרכזים בנצרת ובעין מאהל, נשמעת יותר כפעילה חברתית לקידום אוכלוסיות מקופחות מאשר כמנהלת חברת השמה מסחרית: "בזכות המרכז שהקמנו התפתח ענף שלם של צהרונים בנצרת הערבית".
"היינו חייבים להקים מעונות יום כדי לאפשר לנשים להשתתף בתוכנית או לצאת לעבודה. מעונות כאלה לא היו קיימים כלל ביישובים הערביים. הם מספקים תעסוקה לנשים ומאפשרים להן לצאת לעבודה", היא מספרת.
בשני היישובים המעורבים שבהם מופעלת התוכנית הניסויית, ירושלים ונצרת, מהווים הערבים והנשים רוב בתוכנית. הנשים מגיעות כדי להמשיך לקבל מהמדינה את קצבת התמיכה, אבל יכולת התוכנית לסייע להן מוגבלת: הן לא הוכשרו לעבודה מחוץ לבית, ולעתים הן חסרות השכלה בסיסית ואינן דוברות עברית - תנאי בסיסי להשתלבות בעבודה. בנוסף, בחברה הערבית כמעט אין מקומות עבודה לנשים.
במרכז אמין אפשר למצוא את ג', צעירה משכונת אבו-תור הרשומה זה חצי שנה לתוכנית. במרכז היא למדה מעט עברית, אבל עדיין אינה שולטת בשפה. את המשרה החלקית שלה כמטפלת בקשישה משכונת ואדי-ג'וז היא מצאה בעצמה.
גם ע', אם חד-הורית צעירה משכונת קריית יובל, אינטליגנטית למראה, עובדת כמטפלת בקשישה. ע' עברה במרכז אמין קורס לעבודות משרד והוכשרה כמזכירה - אך מעדיפה לעבודה כמטפלת; השעות נוחות יותר.
"גם כשההכשרה של התוכנית לא מסייעת לעובד באופן ישיר בהשגת משרתו, אין לוותר עליה", אומרת בר חיים, "ההכשרה מעצימה את העובד, מגבירה את ביטחונו העצמי ועשויה לשרת אותו בעתיד הרחוק יותר".
מתחרים בשירות
אנשי מכון ברוקדייל, המלווים את תוכניות התעסוקה בניתוח הנתונים, אינם מותירים מקום לספק בנוגע להצלחתן בהמרצת מקבלי הקצבאות לצאת לשוק העבודה: בתוך 4 שנים הצליחו הזכיינים להעביר כ-16,500 מקבלי קצבאות מאבטלה לעבודה.
ההישג אינו כלכלי אלא חברתי וערכי: מהמחקרים עולה שהכנסת המשתתפים השתפרה. עם זאת, בר יוסף טען שהכנסתה הממוצעת של משפחה של משתתפי התוכנית לא השתנתה, שכן המשכורת מהעבודה החליפה את הקצבה.
מובטלים בפתח לשכת התעסוקה בבאר-שבע יהודה לחיאני
לפי דיווח שנמסר במאי, החיסכון שתניב למדינה התוכנית, על שני שלביה, מוערך ב-25 מיליון שקל - אולם מרבית החיסכון התחלף בהוצאות לצורך הפעלת התוכנית.
בשנה האחרונה הכביד המיתון על השמת העובדים, ומאזני הרווח וההפסד השתנו לרעה. כך שככה גם ההסכמה הרחבה לגבי הצלחתה והצורך להמשיך לקיים אותה כאמצעי לתמיכה ולקידום אוכלוסיות מקופחות.
התוכנית עוררה לא פעם התמרמרות בקרב שירות התעסוקה, שהיה עד כה בעל מונופול בנושא. לכאורה התוכנית מטפלת רק במשתתפים שהשירות לא מטפל בהם - אבל גם אליה מתגלגלים, לדעת אנשי השירות, לא מעט מטופלים שניתן היה למצוא להם עבודה במסגרת שירות התעסוקה.
אנשי התוכנית מתחרים בשירות התעסוקה גם על מקומות העבודה. כשהאבטלה גוברת, כל הישג של התוכנית בהשמת עובד עשוי לבוא על חשבון מחפש עבודה אחר, הרשום בשירות.
בשנה האחרונה, כשהחלו הדיונים על עתיד "אורות לתעסוקה", החלו אנשי השירות וועד העובדים לחשוש שההרחבה הנוספת תנגוס נתח משמעותי יותר משוק העבודה, ותשמש תשתית להחלפת השירות הממשלתי בקבלנים פרטיים.
בשירות התעסוקה טוענים כי מדובר בשירות יעיל יותר מזה שמציעות החברות הפרטיות, ולכן אין מקום לנגוס בפעילותו. בעבודה של מחלקת המחקר של הכנסת, שפורסמה במרץ השנה, הועלתה טענה דומה: לפי הנתונים, שירות התעסוקה מצליח לטפל ב-121 אלף מקבלי קצבת הבטחת הכנסה בתקציב של 149 מיליון שקל בשנה;
זאת לעומת תקציב של 171 מיליון שקל המופנה ל"אורות לתעסוקה", המטפלת בכ-10,000 מקבלי קצבה בלבד. אולם מנכ"ל שירות התעסוקה, יוסי פרחי, מכחיש בתוקף שהוא מתנגד להמשך פעילותה של התוכנית.
נראה שהוא שיקף היטב את עמדת הארגון באומרו כי "זו תוכנית מצוינת - ובלבד שהיא תופנה למקומות הנכונים שבהם שירות התעסוקה אינו בנוי לפעול".
מכרז כבר השנה
פעילותו השקטה של פרחי ניכרה השבוע עם פרסום החלטתו של שר התמ"ת, בנימין בן-אליעזר, באשר לעקרונות תוכנית ההפעלה הארצית: הוא קבע שלתוכנית יופנו מובטלים רק לאחר 270 יום (כ-9 חודשים) של קבלת קצבה.
שיעור בתוכנית ויסקונסין צילום: פלאש 90
בן-אליעזר קיבל את ההחלטה לאחר שאנשי שירות התעסוקה הראו לו, כי במהלך תקופה זו הם הצליחו בקלות יחסית למצוא עבודה למובטלים, ולאחר 270 יום ניכר זינוק במספר מקבלי הקצבה. ההחלטה מהווה מהלומה לחברות הפרטיות - שיאבדו נתח משמעותי של אוכלוסייה שקל יחסית לטפל בה.
לפי החלטה חשובה נוספת של השר, השירות יוכל להתחרות במכרזים החדשים להפעלת מרכזי השמה. שירות התעסוקה היה רשאי להתמודד במכרזים גם בעבר, אולם מנכ"לית השירות הקודמת, אסתר דומיניסיני, החליטה שהשירות אינו ערוך לכך. נראה שכעת - לנוכח החשש פן ייפגע היקף פעילותו של השירות, ותחת לחץ מצד ועד העובדים המודאג - יבחר פרחי להתמודד במכרזים.
עם זאת, ספק אם החלטה זו של השר - כמו כמה החלטות אחרות - תתקבל בהבנה במשרד האוצר. השתתפות שירות התעסוקה סותרת את המדיניות העקרונית של האוצר, הגורסת שאין להתיר לגופים ממשלתיים להתחרות בחברות עסקיות. זאת שכן גופים ממשלתיים נהנים מיתרון המימון הממשלתי, שחברות פרטיות לא יכולות להתחרות בו.
החלטה אחרת, שתזכה מן הסתם להסכמה רחבה, היא החזרת המשתתפים המבוגרים לתוכנית. קודמו של בן-אליעזר, ישי, נימק את החלטתו להוציא משתתפים בני 45 ומעלה בסיבות הומאניות: הוא טען שאין להפעיל לחץ על אנשים שסיכוייהם למצוא עבודה הולמת נמוכים ממילא. מבקריו של ישי טענו שמדובר בהחלטה פוליטית, שנועדה בעיקר להיטיב עם מאגר הבוחרים הפוטנציאליים שלו.
בנוסף, בן-אליעזר מציע פתרון מעניין לבעיית המובטלים הכרוניים, שגם "אורות לתעסוקה" לא הצליחה למצוא להם תעסוקה מתאימה ונחשבים "מקרה אבוד" מבחינה זו.
לשיטת בן-אליעזר, הם יסווגו תחת "חוסר מסוגלות תעסוקתית", יפרשו מהתוכנית ויקבלו קצבה מוגדלת, שתמומן באמצעות הקצבאות שתחסוך המדינה בעקבות מעבר של אנשים מקצבה לתעסוקה.
הצעה זו צפויה לייצב את מעמדו של בן-אליעזר כשר בעל רגישות חברתית - לצד הצעה נוספת, שלגביה יצטרך להתעמת עם אנשי האוצר: בתוכנית הקיימת זוכים משתתפים המצליחים לשמור על מקום עבודתם לאורך זמן למענקי התמדה בשנה הראשונה לעבודתם. בן-אליעזר מציע לתת מענקים במהלך 6 חודשים נוספים.
בן-אליעזר עשוי לגלות שבמשרד האוצר חולקים עליו גם בקשר לקצב היישום. בכוונת המשרד לפרסם את המכרזים למפעילי התוכנית הארצית עוד השנה, בתקווה שתוצאותיהם יאפשרו למפעילים החדשים להיכנס לפעולה כבר בסוף השנה הבאה.
בן-אליעזר מציע להפעיל את התוכנית הארצית באופן הדרגתי, אם כי הוא לא נכנס לפרטים. במשרד האוצר סירבו להגיב אתמול על תוכניתו של בן-אליעזר.
נא להמתין לטעינת התגובות
