עושים קניות
הרב יואל בן נון, גלית לוי, עזרא קדם ודודו בוסי עושים קניות לפסח. פרויקט חג מיוחד
קניות: מצות, בשר, פירות וירקות, וכן ספרים בנושאים הקשורים לחג. מתנה - לפותרים את כתבי החידה של ליל הסדר. "השנה נכונה הפתעה לפותרים נכונה" (פרטים בהמשך). "את רוב הקניות אנו עושים ביישוב שלנו, אלון שבות, למרות שזה יקר יותר. יש ביישוב גם אטליז, ואנשים מתאמצים שיהיו כאן מוצרים. מלבד זאת, לא תמיד חוסכים כשהולכים למרכזי הקניות הגדולים - בדרך כלל קונים שם עוד כמה דברים שלא היו ברשימה.
"אני חתום על תו התקן החברתי שיזמה עמותת ‘במעגלי צדק’, הניתן לבתי־עסק שמבטיחים תנאים הוגנים לעובדים. זה חשוב מאוד - לא פחות חשוב מכשרות". את חג פסח יעשה בביתו עם חלק מהמשפחה המורחבת. "יש לנו כבר 6 ילדים נשואים ו-18 נכדים, ברוך השם. ביניהם, שתי נכדות בנות מצווה והקטן בן 4 חודשים".
פסח: "תפקידי בליל הסדר לחנך וללמד על הסדר, ובכל שנה צריך לעניין את הצעירים. במקום להחביא את האפיקומן אני מחבר כתבי חידה - שיוצרים עניין אצל אלה ששמחת גניבת האפיקומן פגה אצלם. חלק מכתבי החידה מופיעים באתר שלי, והעונים נכונה בליל הסדר המשפחתי זוכים בספר".
"השנה אני מקווה לתת להם ספר פרי עטי, שהשבוע הובא לדפוס בהוצאה עצמית. שמו ‘נס קיבוץ גלויות מיציאת מצרים עד מדינת ישראל’, וזהו ספר הלכות ומאמרים לפסח וכן מקראה ושירים ליום העצמאות".
פסח ועצמאות ישראל: "מדינת ישראל היא המרכז של קיבוץ הגלויות. מדינת קיבוץ הגלויות היא הנס הגדול ביותר בהיסטוריה היהודית והעולמית, לא היה דבר כזה מעולם וגם לא יכול להיות, כי אין עם שהחזיק מעמד בכל הגלויות כל השנים. זהו נס גדול לפחות כיציאת מצרים".
מסר: "לאלו הנוטים לפסימיות אני אומר לא להתייאש. כבר התייאשו רבים לפניכם. צריך להתחזק באמונה ולתקן את מה שצריך מתוך אמונה ושמחה".
ילדות: "נולדתי וגדלתי בחיפה. אף פעם לא דיבר אליי הקטע של גניבת האפיקומן. תמיד חיפשתי דברים מעמיקים יותר. אני זוכר תמיד מאמץ חינוכי ואינטלקטואלי לגלות דברים חדשים. הוריי ז”ל היו תלמידי חכמים ואנשי ספר. תמיד שאפתי להתקרב לדרגת הידע והחוכמה שלהם. קצת הצלחתי".
גלית לוי- מעצבת אופנה.
קניות: "לסבתא, שאצלה אתארח בחג, אקנה משהו לבית - אגרטל או נרות. לחברים אני קונה דברים כיפיים ומפנקים, כמו סבונים או קרמים, ואת העובדים אני מזמינה לארוחת חג במסעדה ומחלקת להם תלושים. בדרך כלל אני קונה ב”קניון רמת־אביב”, שנמצא ליד הבית. אני לא מתכננת את הקניות - רואה בחלון משהו שאני אוהבת, נכנסת וקונה. גם אוכל אני קונה ליד הבית, ב’מגה בעיר’ או ב’שופרסל’. בגדים אני קונה בניו־יורק, לשם אני מגיעה כל חודשיים־שלושה".
פסח: לוי תתארח אצל סבתה בת ה-87 עם כ-20 מבני משפחתה. “אני פולנייה מהבית, וסבתא אחראית על הגפילטע-פיש ועל צלחת הסדר. היא מכינה חרוסת מעולה. אמא ואחותי מבשלות את רוב האוכל. כילדה לא הערכתי במיוחד את אווירת החג, אבל היום, אולי כי יש לי ילדה משלי, היא חשובה לי. אז לובשים בגדים חדשים והולכים לסבתא. ביום־יום אין אצלנו הרבה ארוחות משפחתיות, ובחג כולם יחד וזה כיף”.
פסח לבד: “כשאדם לא נמצא במערכת יחסים, תקופת החגים קשה יותר. היה לי קשה מאוד אחרי הגירושים, בעיקר בחגים כשהילדה לא היתה איתי. הרגשתי בדידות ותלישות.
ילדות: “מהילדות אני זוכרת את האוכל של סבתא ואת סבא ז”ל קורא בהגדה. היום הקריאה מתחלקת בין כל בני המשפחה, כל אחד קורא קטע עד שנמאס ומעביר הלאה. אצלנו קוראים הכל, ואני תמיד מחכה לקטע של נטילת הידיים, כי עם כל הכבוד להגדה - אני מתה מרעב. אני זוכרת שכשהייתי בת 8 התארחנו בבית מלון וגנבתי את האפיקומן. קיבלתי מהמלון סקטים במתנה, ומאוד התרגשתי”.
מתנות נוספות: “אקנה בחנות ספרים בבזל. אני אוהבת מאוד ספרי הדרכה כמו “אבא עשיר, אבא עני” של רוברט קיוסאקי, שקניתי במתנה לאחי בן ה-24. זה ספר מעורר מחשבה. בבתי הספר אין הכשרה איך לנהל את הכסף, ולאנשים אין אפילו מושג מה זו קופת גמל. אני למדתי מהספר איך לייעל את הזמן. עם זאת, אני מתנגדת לתפיסה של קיוסאקי שאפשר לעשות כסף
“נהניתי גם לקרוא את הסיפור על גוגל, ואני אוהבת לקרוא אוטוביוגרפיות, סיפורים על אנשים שהצליחו, עבדו קשה ועשו את זה. כאלה שלא נולדו לתוך זה, אלא עשו לבד. פעם אולי אכתוב גם ספר כזה, אבל בינתיים אני עדיין תלמידה. בגיל 20 התחלתי לעבוד, והתקדמתי בעבודה קשה".
עזרא קדם - שף ובעלים של מסעדת “ארקדיה” בירושלים, ומנחה תוכנית הטלוויזיה “המטבח”
קניות: “אני מתכנן לקנות סיר נמוך, העשוי מנחושת, מנירוסטה ומאלומיניום, מתנה לדודה הירושלמית שאצלה אתארח בליל הסדר. אני עצמי לא אבשל דבר לשולחן החג”.
היכן: “את הסיר אקנה בחנות לעיצוב הפנים הרמוני, ברחוב הסורג בירושלים, שנוסדה לפני 25 שנה על־ידי הנרי אזולאי, אז עולה חדש מאלג’יר. ביקרתי בה לראשונה ב-1993, כשחזרתי לירושלים לאחר שהות של כמה שנים בניו־יורק. שכרתי בית בעין כרם, קיבלתי את המשכורת הראשונה שלי והלכתי לקנות מיטה”. דגם המיטה שקנה, מתוצרת הולנד, עדיין קיים בחנות.
“כבר ביום הראשון התנפלו שני חתולים מהשכונה על המיטה, ועשו עליה את הצרכים שלהם. אבל מאז התמכרתי ל’הרמוני’ וכל רהיט, מתנה או אביזר אני קונה שם. אני נאמן לנעימות של הנרי ושל בת זוגו. זה המקום הכי נורמלי בירושלים, והוא מזכיר לי את ‘ארקדיה’ בשאיפה למצוינות שלו, ובכך שהם נשארים בירושלים, למרות שיכלו לעבור למקומות אחרים. בתקופות של פיגועים בירושלים, הייתי נכנס לשם אפילו רק לרבע שעה, לעשות סיבוב, לשתות קפה ולנשום, כמו תרפיה”.
פסח: “פסח בשבילי זה ירוק. זו העונה שבה אפשר למצוא שקדים ירוקים, חרשופים, חוביזה, פול ירוק ואפונת גינה, שמתקשרים אצלי עם מאכלי הפסח. הצבע הירוק בולט על שולחן החג.
“פסח הוא גם הריח הנפלא של שריפת החמץ. אני זוכר את הריח של המדורות אצלנו בשכונה - היום זה מחזה פחות נפוץ - שלתוכן הייתי זורק תפוחי אדמה ועושה לעצמי ל”ג בעומר. הלחם השרוף, כמו כשאתה קם בבוקר ועושה לעצמך טוסט ושורף אותו על הגז, יש לזה טעם נפלא בעיניי”.
קניות נוספות: לעצמו יקנה קדם כרטיס טיסה לאיטליה ולסיציליה וחזרה, “אקנה לי שקט”. וכדבר שבשגרה, הוא יקנה ירקות אורגניים מחוות “חוביזה” שבכפר בן-נון.
דודו בוסי - סופר, עיתונאי ומנחה סדנאות כתיבה
קניות: “לאמא, שבביתה בהרצליה פיתוח אחגוג את ליל הסדר עם המשפחה המורחבת, אקנה תיק בחנות ג’ופז בשינקין. אני לקוח שלהם כבר 10 שנים. בכל שנתיים שלוש אני קונה לה תיק - ותמיד יוצא בינגו”. לבת הזוג שלו יקנה בוסי ספר בחנות חותם בשינקין - היא תולעת ספרים אמיתית”.
פרחים הוא קונה בחנות ללא שם במלצ’ט פינת רחוב בעלי מלאכה, מתנה לכמה מהאקסיות שלו שאיתן הוא עדיין בקשר. “אני אוהב ורוד ואדום, אבל יש אחת שלה אני קונה צבעונים שהיא אוהבת”. אוכל הוא לא מתכוון לקנות: “אצלי המקרר תמיד ריק, אני אוכל בחוץ”. לעצמו יקנה בוסי שני זוגות מכנסיים וכמה חולצות. “אני שונא קניות. הכניסה לתא המדידה, ההתפשטות, לראות את עצמי במראה, זה סיוט בשבילי. לרוב אני בוחר חולצה, לוקח בכמה צבעים ובורח תוך שניות”.
פסח: “עד אמצע שנות ה-20 שלי לא חגגתי עם המשפחה, רציתי את השקט שלי. העדפתי להיות לבד, עם עיתונים וספרים, המשפחתיות היתה לי דביקה מדי. לפני 9 שנים, כשאבי ז”ל חלה, נכנסתי קצת יותר למשפחה, וגיליתי את החדווה שבמשפחתיות בערבי שבת וחג. בשנים שבהן הייתי לבד, הייתי הולך ברחובות הדוממים ושומע רחשים של תפילות ושל כלים מהבתים. אהבתי אז את הרעיון של להיות לבד, בלי הבלגן והילדים, אבל עם השנים אני משלים עם עצמי ועם המשפחה שלי”.
סדר בהרצליה פיתוח: “מן הסתם בשכונת התקווה יש יותר זיקה למסורת מאשר בהרצליה פיתוח; בחגים יש בשכונה אווירה משפחתית, שבטית. אבל אני מדבר בשתי השפות, ויש לי חברים כאן וכאן”.
על הכתיבה: “התחלתי לכתוב לאחר שלמדתי משחק אצל יורם לוינשטיין, והרגשתי שכשחקן אני לא פורץ. נכנסתי לדיכאון, וכתבתי סיפור על חבורה של 5 ילדים משכונת התקווה. הוא הפך לספר הראשון שלי, ‘הירח ירוק בוואדי’. הדמויות שלי מוקומנטריות - אני ממציא סיטואציה שלא היתה עם אנשים אמיתיים. זו יצירה בהשראת דמות. אני נהנה לדמיין יותר משאני נהנה לחוות, אני חי את הדמיון ומדמיין שאני חי. לא מעניין אותי לתעד מה שהתרחש. בטורים שכתבתי בעיתון ‘העיר’, ושכעת אני מקבץ לספר, הבאתי בכל שבוע סיפור דמיוני חדש, כי לפעמים העובדות מקלקלות סיפור טוב”.
נא להמתין לטעינת התגובות
